הסימפוניה העשירית, לעומת שני הספרים שסיקרנו עד כה, הוא ספר בעייתי למדי. אך עדיין יש בו ייחודיות מסויימת ולכן נקדיש לו מאמר.
ה"ביג דיל" בספר זה הוא הרקע- וזו גם אחת הבעיות של הספר. כפי שנרמז משמו, הספר עוסק במוסיקה, אך לא סתם, אלא באופן מסיבי ממש. אנשים שלא מבינים במוסיקה יתקשו להתמצא בין כל המושגים החדשים והזרים שהסופר מעמיס.
מי שמוכן להתאמץ ולהתעמק בספר למרות שאינו מבין במוסיקה- לא ממש ימצא תמורה לעמלו, משום שיצא עם הרובד השטחי של העלילה, ללא המשמעויות המוסיקליות-אומנותיות שלה. אולי יש אנשים שאוהבים את זה- לי היה נס שיש לי השכלה מוסיקלית מספקת.
העלילה עוסקת בסימפוניה העשירית של בטהובן שייתכן שהתגלתה פתאום. עד היום ידועות רק תשע סימפוניות של בטהובן, ולכן כתב היד עשוי להיות שווה כסף רב, אבל אין לו זכר, המנצח שהציג את הסימפוניה נרצח, ומוסיקאי מהאוניברסיטה המקומית נקרא לסייע בפתרון התעלומה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו, ואכן דומה יותר לסיפור פשוט מאשר למותחן.
ראוי לציין כי השתלשלות המאורעות מעניינת לכל הדעות, הסיום מפתיע- אפילו מפתיע מדי- ובכל אופן הכתיבה עצמה ממש מקלקלת את העלילה.
איך אפשר לעשות כזה דבר? איך מצליחים לקלקל עלילה טובה ע"י כתיבה גרועה? "הסימפוניה העשירית" מהווה דוגמה ניצחת. ושוב, בהנחה שהתרגום נאמן למקור ולא מקלקל יותר מדי, נמנה מספר בעיות בכתיבה:
א. הנרטיב לא אחיד. לפעמים הוא רץ, לפעמים איטי כמו צב, לפעמים משעמם ולפעמים מעניין. יש מידה מסויימת של חיפוש סנסציות- למשל בתיאורים של בחורה יפה- תכונה שכל סופר מתחיל לוקה בה במידה זו או אחרת. ואכן כותב הספר הוא מוסיקאי ולא סופר- והעובדה ניכרת היטב מבין מילות הספר.
ב. רצף הסיפור נקטע בדיאלוגים ארוכים שאין להם כל חשיבות להתפתחות העלילה והסיפור עצמו, והם בפירוש עלולים לשעמם. לפעמים מובאים שם סיפורים שאינם תורמים לעלילה, עובדות להעשרת הידע המוסיקלי וכדומה. אמנם הדיאלוגים מתנהלים בין דמויות מהעלילה, אך רוב תוכנם אינו נחוץ.
ג. בספר זה יש תופעה מוזרה- מדי פעם, בין השאר במהלך הדיאלוגים המיותרים, מופיעים סיפורי אימה- אין דרך אחרת לכנותם- שמעוררים בחילה ואת הרושם שהסיפור נורא משתדל להיות מותחן אימה. דווקא בסצנה המכריעה של פתרון העלילה, האימה היא במקומה ותורמת למתח.
ונמשיך לדמויות. כאן הסופר דווקא מפתיע. הוא מאפיין את הדמויות בצורה טובה, הן מבודלות זו מזו- לפעמים בצורה מוגזמת על ידי התנהגויות כמעט ביזאריות. הדמויות מגוונות בתפקידים, בהלך המחשבה, במעמד החברתי ובפרמטרים נוספים. דווקא דמותו של בטהובן עצמו מתוארת בשטחיות מופלאה- וחבל.
יש לציין שבמהלך השנים היו המון ספקולציות וקונספירציות לגבי הסימפוניה העשירית של בטהובן, כמו גם לגבי יצירות של מלחינים אחרים, וזזהו הספר הראשון שמצאתי שעוסק בנושא זה.
ובכן, הבה נדרג.
רקע- 1 מתוך 2. יחודי אך תלוש.
עלילה- 2 מתוך 2.
כתיבה- 0 מתוך 2. בפירוש כתתיבה גרועה.
דמויות- 2 מתוך 2.
השארת חותם אישי- 0 מתוך 2.
ובסך הכל- 5 מתוך 10. מומלץ למי שמתעניין במקומות ובזמנים רחוקים ומוכן להתאמץ כדי ליהנות מהספר, או למי שמבין במוסיקה וחובב בטהובן.
קריאה מהנה!
שלכם, ריקי