היה לו ספל מכל אחת.
ספל עם דמויות חמודות ולבבות, ספל עדין מזכוכית שקופה, ספל אדום בוהק עם הקדשה, ספל קטן לשוט אספרסו עם תמונה (הוא לא היה שותה אספרסו. רק הפוך עם יותר קצף מחלב).
בכל בוקר הייתי נכנסת למקלחת הנקייה שלו, נשטפת לאט במים כמעט רותחים.
כאשר הייתי יוצאת מהמקלחת, עטופה במגבת לבנה עם ריח של מרכך כביסה, היה אחד הספלים שלהן מחכה לי על השולחן ובתוכו קפה מרוכז ממכונה. על יד הספל הסנטימנטלי הייתה צלחת קטנה לבנה ועליה מונחות עוגיית חמאה, עוגיית שוקולד ופרוסת עוגה ביתית ומתוקה.
הוא היה הולך להתקלח אחריי, ואני הייתי יושבת ואוכלת לאט לאט כל אחד מהמתוקים, לוגמת מן הקפה המר ומתעוררת.
האהוב עלי מבין אוסף הספלים היה ספל הזכוכית העדין, זכוכית שקופה וכפולה שצריך להחזיק בשתי הידיים ולהיזהר שלא ייפול ויתנפץ.
"למה דווקא ספלים?" הוא שאל אותי יום אחד. "למה הן כולן קונות ספלים למזכרת?".
אני שתקתי. קצת חיבבתי את הספלים שלהן.
 
ביום שעזבתי אותו, חיפשתי את הספל המושלם לתת לו. הסתובבתי בכל העיר, שוטטתי ברחבי האינטרנט, כמעט חשבתי כבר להכין בעצמי. יש לו ספל מכל אחת. לא אשאיר עוד ספל ממני?
 
ספל גדול צבוע בירוק, ספל עם פנים מחייכות, שני ספלים המשלימים אחד את השני ויוצרים זוג מאוהב, ספל עם בדיחה סרקסטית בתחתית. ספל קטן, ספל ארוך, ספל ללא ידית, ספל עם שתיים. כבר רציתי להשליך את הספלים על הרצפה בכוח, לראות את השברים הצבעוניים מפוזרים על רצפת החנות, ללכת משם ולא לחזור.
אבל אז ראיתי ספל אחד פגום. הוא היה עשוי מחרס חלק, ללא ציורים וללא טקסטורות. התחתית שלו הייתה מה שאהבתי. באופן מוזר ולא הולם למדף החנות, תחתית הספל נשאה פגם בייצור ולא כיסתה כראוי את דופנותיו, כך שנותר פתח קטן שלא מאפשר לשום דבר נוזלי להישאר בפנים.
חייכתי לעצמי. אחזתי את הספל והצמדתי אותו קרוב לחזה, הלכתי במהירות לקופה ושילמתי עליו (מחיר מלא למרות הפגם). המוכרת ארזה לי את הספל בנייר עטיפה, ואני חטפתי אותו ורצתי ישר לבית שלו.
"אני עוזבת אותך".
אז דיברנו ואמרנו מילים של פרידה, ובכינו דמעות של פרידה, וקצת צחקנו והעלנו כמה זיכרונות.
"הבאתי לך משהו" הושטתי את הספל הארוז קדימה.
"עוד ספל?" הוא שאל.
"תפתח"
הוא קרע את נייר העטיפה והרים גבה למראה הספל הפשוט.
"אהבת?" שאלתי.
"כן" הוא שיקר.
"יש פה חור בתחתית" הוא אמר באי נעימות.
"אני יודעת" חייכתי
"למה יש פה חור?" הוא הסתכל עלי בבלבול.
ליטפתי את העורף שלו. "כדי שאף אחת לא תשתה מהספל שלי".