העורת / יעקב שטיינברג : ספור דקדנטי

יעקב שטיינברג שם דגש בכתיבתו על בעיית היהודי בחברה, בקורת חברתית נרמזת.
בעית התלישות של היהודי הגלותי המסורתי. כתיבה דקדנטית וסגנון אימפרסיוניסטי.
במיוחד ביקר את מוסד השידוכין. לדוגמה בספור "בוסטנים", מנקר השוחט מתואר מקצוע יהודי מסורתי בכל עליבותו.
'פושט את קפוטתו ומוחה את זעת מצחו בכנף הטלית הקטו , המתנדנד ברוח" . וכנגגדו מתוארת דמותה של חנה אשתו,
כ"אישה חזקה ובריאה , חרוצה , ועוסקת בעבודת האדמה".
צייגה היא נערה מלאת חיים האוהבת את מנדל, אך נשאת בעל כורכה לאפרים, דמות תלושה וחולנית, ההורסת את חייה.כך נרמזת ביקורת חברתית המופנת נגד מוסד השידוכין המסורתי האנטרוספקציה נפשית.
וכך גם בספור "העוורת" נערה משודכת , ללא ידיעתה ונשאת לקברן זקן, עד שמתגלת האמת המרה, איתה מנסה להתמודד.
נישואין ללא אהבה ורק לאחר זמן מגלה את התרמית הנוראה.
אישה הוא קברן, שקבר גם את ביתה היחידה וביתה עומד בבית הקברות.
למרות עורונה, בעזרת חושיה וכושר התמצאותה, תבטנתה ותושיתה, מגלה חנה בהדרגה את העוול שנעשה.
חשדה מתעורר כבר בפתיחה. 'עיניה היו פקוחות וריסהן לא רעדו'. 'שקר הגידו לה , ברור לה הדבר'.
אוירה בספור דפרסיבית, כאב וצער. בודדה במצוקתה הנפשית חשה עלבון וצער, כעס בכי ואומללות.
'והיא התהפכה מרוב כעס וחרון אף'.
הילדה חלתה ומתה. 'בכל יום מתים תינוקות, כזבובים נאספים עוללים' במצוקתה  'הכירה כי רגליה היו עומדות בבית-הקברות'.
'רוחה קודרת וליבה רחש רע', 'היתה שרויה בצערה'.
זעקה פרצה מפיה 'ביללה רוצח הילדה , זועקת בקול גדול'.
כוונו של הספור גויעה ומות והמשבר הנפשי בבית-הקברות בלתי נמנע.
בעונת החורף, ברפש 'התנהלה אחר-כך  העגלה על-פני הביצה שבשוק' ' מכוסה רפש עד הברכים'.
קור גשם ושלג. 'התחילו ימות הגשמים, נטפי מים נופלים מהגג' 'והשלג ירד בחוץ הכה בפניה'.

מקורות: שטינברג, יעקב, כל כתבי יעקב שטינברג, תלאביב : דביר, תשכ"ד.

"כל הזכויות שמורות לאילנה בר-שלום"