תוכנית הריאליטי ''הרווק'' שידרה את הפרק האחרון (הגמר) לפני חודשיים. בניגוד לתוכניות אחרות, שמצפים להן שנה שלמה מהרגע שהן נגמרות ועד הרגע שהן מתחילות בעונה חדשה, לא נראה שמישהו באמת יתגעגע לתוכנית הזו. או לשם שינוי יחכה בקוצר רוח לתחילתו של הפרק הראשון שלה.

לא צריך להיות חכם גדול או אישיות טלוויזיונית כדי להבין למי התוכנית הזו פונה. מה שבטוח, קהל היעד שלה לא מונה פרופסורים, עורכי דין או דוקטורים. היא נמצאת כדי למלא זמן מסך ריק עד שיתחילו התוכניות הרציניות יותר בסתיו-חורף.
עד אז, מי שחיפש תוכן בערב, היה צריך פעמיים בשבוע לדלג על ערוץ 10 בשעות הערב.
לזכותם של מפיקי או עורכי התוכנית יאמר, שהם לא מנסים כל-כך להסתיר את הזילות וחוסר התוכן בתוכנית. להפך, אולי הם עושים מאמצים לרדד אותה עוד יותר, כי בעיניהם אולי זה מביא רייטינג נוסף.

השאלה היא למה עם שלם צריך לסבול את זה שלערוץ 10 ו-2 יש זמן ריק שאותו הם ממלאים עם תוכניות כגון אלו.
הרי מה המוסר השכל פה או העניין בצפייה בתוכנית הזו? אין פה באמת מתח מי תלך הביתה כי מהשלב הראשון של התוכנית רואים שזה לא יותר מהצגה אחת מבוימת.
דודו אהרון לא באמת היה צריך את זה, לא לשם הפרסום, התהילה או הכסף. להיפך, מעמדו וכבודו לא עשו איתו חיל מאז סיום התוכנית. גם המתמודדות שבאו להתחרות על ליבו, לא באמת באו למטרה שלשמה הן לוהקו. לפחות חלקן. הצורך להתפרסם היה שיקול מרכזי ללכת לתוכנית.
השבוע התפרסמה ''כתבת חיזוק'' באתר mako בו המתמודדת הנבחרת, נטע דנינו, שופכת אור על המתרחש לאחר התוכנית. כצפוי, היא מספרת על היחסים העכורים והצבועים עם דודו לאחר התוכנית. על כך שנעלם לה, לא יצר איתה קשר ונפרד ממנה בצורה לא מכבדת, כך לטענתה. היא אפילו מוסיפה כי בשבועיים הראשונים לא התאהבה בו בכלל, מה שמראה שהיא לא באה רק לכבודו.
מה שאולי ירגיז עוד יותר את צופי התוכנית, הוא העבודה שאחרי שעקבו אחריה במשך זמן לא רב, עברו עם הבנות את ההדחות והמשברים, בסוף - דודו לא בחר להמשיך עם ''בחירת ליבו'' בתוכנית.

אם היה בתוכנית איזשהו ערך מוסף, או מטרה כלשהי, אולי הערך שלה היה עולה מעט, והיחס אליה היה גם הוא, מכבד יותר.






*המאמר הוא מאמר דעה