בחיים לא חשבתי שיהיה לי ככה קשה
הדמעות זולגות מעצמן
ומה כבר קרה?
סה״כ שבוע שישי..
אלא שכמעט עברה שנה מאז שהתחתנו
וסופסוף זה הגיע
2 הפסים שחיכינו להם כל כך
והשמחה חגגה
והאושר פשוט עטף אותנו
והיינו באופוריה
וכבר סיפרנו להורים
וההתרגשות הייתה גדולה
ואז בום
קצת כואב קצת מוזר
יותר כואב
ועוד קצת
ואז הכל
הכל נגמר
ואת בוכה 
ואת נרגעת
ושוב בוכה
וזה כל כך קשה
גם כאב פיזי גם כאב נפשי
ולמרות שזה נשמע כמו כלום
זה מרגיש שהכל נסגר עלייך
ולמה זה קרה דווקא לך? ולמה הכל לא יכל להיות רגיל?
הריון כימי? הפלה טבעית?
לא הכרנו בכלל מושגים כאלו.
אבל אין לך ברירה
את חייבת להמשיך
חייבת להמשיך להאמין
שזה יבוא.. יבוא וישאר
ישאר ויביא איתו לעולם משהו קטן וטוב
משהו גדול בשבילנו
שאנחנו מחכים לו...
ועוד חודש עובר ועוד חודש...
ואז אחרי 8 חודשים זה קורה
2 פסים
הפעם אנחנו מתונים
לא קופצים לא רוקדים
שמחים אבל מאופקים.. מקווים מתפללים...
והשבועות עוברים להם
ואת חזקה מתמיד
והנה זה בא שבוע 40
ויש לנו בת קטנה וחמודה
נסיכה אמיתית
שכל רגע שחיכינו בשבילה
וכל מה שעברנו למענה
וכל מה שהיה
הכל היה שווה
את האושר הזה :-)