"השחורים":

מי הם השחורים?

השחורים הינם אנשים אשר יושבים רוב ימי חייהם על ספרים עתיקי יומין שלדעת לא מעטים הינם ספרים לא רלוונטים כלל לימינו. המעניין שהרוב החושב כך הוא דווקא סוג אנשים שבעיקרון הדת שבה הם אוחזים "לדעתם", היא אותה דת של אותם האנשים המכונים "השחורים".

בתוך קבוצת אותם שחורים נמצאים אנשים נבונים וחריפים ביותר אשר הם מנהיגים את אותה קבוצה המכונה "השחורים". המילה המייצגת את אותם מנהיגים המקובלת בפי כל היא "רבנים". וכעת אפשר לרדת לעצם העניין.

מעשה בדג בורי קטן אשר היה אוהב לשחות ולצלול במימי הכינרת. אותו הדג היה חברמן ובאוזנו השמאלית התנופף לו עגיל קטן אשר קיבל מתנה מדגיגתו. ביום היה עובד הדג למחייתו בציד דגים. ובליל היה מטייל בפרוורי הכינרת. והנה ביום בהיר אחד נפגש אותו הדג עם רב הכנרת דג שפמנון גדול עם זקן. משקפיים עגולות היו על עיניו ומגבעת חבושה לראשו.

פנה דג הבורי אל השפמנון, ושאל אותו בלעג: "אמור לי רבי, מה למדתם היום בבית הכנסת 'דגי ישראל' ?" ענה לו הרב בסבר פנים יפות: אמור לך, היום התחדש לנו כי מעל פני המים קיים עולם שלם, אשר חיים בו יצורים הנקראים בני אדם, ואותם בני אדם מסוכנים מאד לדגים אשר נמצאים מתחת לפני המים".

"עזוב אותך, אתם הדתיים תמיד מגזימים ועושים מכל זבוב פיל גדול, הפסיקו לחיות בחלומות", אמר הבורי לשפמנון.

"האמן לי שאמת בפי", אמר רב הכינרת לדג הבורי התמים שלא היה שומר תו"מ. "ועוד אומר לך, שיש להיזהר מאד שלפעמים מורידים בני האדם כל מיני מאכלים ומגדנות כגון תולעים ושרצים, וע"י זה שהדגים מנסים לקחת את אותו המאכל נתפסים הם בחכה שבידם, ולאחר מכן שמים הם את הדג על המנגל ואוכלים אותו עם מאכל הנקרא בפיהם 'חומוס' ".

"עזוב אותך", התרברב הבורי, "אתם הדתיים יש לכם שיטה כזו משום מה שאוהבים אתם להפחיד את כולם, ואומר לך בבטחה, אין מעל פני המים שום נפש חיה!! ".

בעודם מדברים ומתעמתים, צדה עינו של הדג בתולעת גדולה וטרייה אשר השתלשלה עם חוט דק אל תוך המים. צהל הבורי וקרא אל הרב "רבי בא וראה, איזה אוכל משובח הזדמן כאן". אך הרבי שפמנון שראה את החוט הדק זעק לו בדאגה לחייו "אל תקרב אל התולעת, זוהי מלכודת". אך דג הבורי הקטן הניף ידו בזלזול ואמר לרב "אה!! אתם הדתיים, תפסיקו כבר לחיות בדמיונות, תחיו את המציאות ותהנו מהחיים. ובעודנו מדבר, הרגיש כי שפתו העליונה נתפסת בחוט ע"י זיז קטן וחד ואינו יכול להשתחרר ממנו.

מיד הבין הדג הקטן את טעותו, ובכך שרבי שפמנון צדק בדבריו "ומיד החל לזעוק אל רבי שפמנון "רבי תציל אותי". אך הרב שלא היה לאל ידיו לעשות כלום, אמר לו: איני יכול להצילך אך מה שכן אעשה, זה שאלמד בבית הכנסת של הקהילה משניות לעילוי נשמתך".

והנמשל, מובן מאליו....