שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
השכל_האנושי-_עד_כמה_לבטוח_בו

השכל האנושי- עד כמה לבטוח בו?


מה מניע אותנו כבני אדם? מכוח מה אנו מאמינים ופועלים עבור רעיון כלשהו? מהו אותו הכוח שגורם לנו להעניש רוצחים ואנסים במשפט? האם אלו אינטואיציות בסיס, או שמא הוכחות שכליות?
                     
 
 
מה מניע אותנו כבני אדם? מכוח מה אנו מאמינים ופועלים עבור רעיון כלשהו? מהו אותו הכוח שגורם לנו להעניש רוצחים ואנסים במשפט? האם אלו אינטואיציות בסיס, או שמא הוכחות שכליות? 
אתחיל בשאלה מרתקת. אין לנו הוכחה בשכל שאנו אכן קיימים. הרי ניתן לטעון שכולנו חלום של יישות כלשהיא (כמו הסרט מטריקס), וכשהיא תרצה, היא תעלים את כולנו כלא היינו. כיון שאין לנו אפשרות לבדוק באמת את השאלה הזו, כי אין לנו את האפשרות לצאת מתוך המציאות של עצמנו, הרי שהספק הזה  אם אנו קיימים באמת או לא, מבחינתנו הוא שווה לשני הצדדים- ספק שקול. אם נטען טענה נוספת שכאשר יישות חיצונית כמו המטריקס שותלת בנו מחשבות, הרי גם זה סוג של קיום, הרי שניתן לסתור טיעון זה ע"י הטענה ששמא לאותה יישות שמקיימת אותנו, יש שליטה גם על מימד הזמן, ואף את המחשבות שהיא שותלת בתוכנו, היא יכולה למחוק למפרע כאילו לא היו קיימות מעולם, כך שבכל מקרה עצם הקיום שלנו באופן רציונלי נטו הוא ספק. מה שמעניין הוא שהספק הזה אינו מתאר את התנהגותנו כבני אדם. אנו מתייחסים לחיים ברצינות, כאילו שמי שרצח או אנס, באמת עשה משהו נורא, וזה לא רק חלום. בכלל, אנו מתייחסים לכל מה שקורה לנו ברצינות ומגיבים בהתאם, ולא מזלזלים כאילו זה רק חלום. אם כן יש סתירה בין אופן ההתנהגות שלנו, לבין מה שהשכל הקר אומר. השכל הקר אומר שאנו ספק קיימים, אבל הנפש מתנהגת כאילו אנו ודאי קיימים. מדוע זה כך? גם דקארט הרגיש בשאלה זו. הוא שם לב שכל מה שאנו אומרים, חושבים או מוכיחים מתחיל ממשהו שנקרא אני. "אני חושב", "אני מרגיש", "הוכחתי ש...". גם כל הוכחה מדעית מתחילה מה"אני". מהו אותו אני שמתחיל את הכל? דקארט כתב בתחילה את הקוגיטה (המשפט הבא) בדרך של הוכחה- "אני חושב משמע אני קיים", אחרי שהקשו עליו את קושיית המטריקס דלעיל (שאין הוכחה על הקיום), הוא חזר בו והשמיט את הביטוי "משמע", וכתב- "אני חושב, אני קיים". גם דקארט הבין שההתנהגות שלנו כאילו שאנו קיימים באמת, אינה נובעת מהוכחה שכלית, אלא מאינטואיצייה בסיסית שאין מה להקשות עליה שאלות, פירוש הדבר שהרצון שלנו להיות קיימים באמת הוא ודאי יותר לנו מאשר כוחו של הספק של ההוכחה השכלית. שאלה דומה יש לשאול על זה שאנו מענישים רוצחים במשפט. האם יש הוכחה שיותר נכון שבני אדם יתקיימו מאשר שלא יתקיימו? אולי עדיף שלא יתקיימו ועדיף לחלק פרסים לרוצחים שמקדמים את המגמה שבני אדם יפסיקו להתקיים? מי אמר שחולי סכיזופרניה הם לא נורמליים וצריכים אשפוז? אין לנו הוכחה שכלית לזה, הרי אם רוב בני האדם היו נולדים סכיזופרנים, אז המיעוט שלא היה סכיזופרני, הוא היה מאושפז ומוגדר כלא נורמלי. אם כן העובדה שאנו מאשפזים סכיזופרנים נובעת מרצונם של הרוב בתפקוד אנושי מסוים, ולא מהוכחה שכלית. ישנם מספר אינטואיציות בסיס שאין אנו שואלים עליהם שאלות, והם הבסיס לחיינו. אמנם אחרי שיש אינטואיציות בסיס כאלו, אנו דורשים בהם סדר הגיוני, משפט ושוויון, וכגון שלא נקבל שופט שדן רוצחים שהוכחו כרוצחים לפי תחושות הבטן שלו. היום "קם על צד שמאל" ונתן לרוצח חמש מאסרי עולם, ומחר קם עם מצב רוח טוב ונתן לרוצח עבודות שירות. אנו דורשים פסק מנומק, מוכח והגיוני, שיסדר את אינטואיציות הבסיס שלנו בצורה מוכחת ושוויונית, ואם לא, לא נקבל את הכרעותיו של אותו שופט. כאן האינטואיציה אינה מקובלת כגורם מחייב. אינטואיציות שאינם אינטואיציות בסיס, כגון אדם שהאינטואיציה שלו מובילה אותו להתרפא רק ברפואות עתיקות ורוחניות, מקובלת עלינו רק כמחייבות את אותו אחד שמאמין בהם, כל עוד שאינו פוגע באחרים, אבל לא על ניהול חברה. החברה תטען כלפי אותו אחד המאמין ברפואות רוחניות, "זה מה שאתה מרגיש, אנו מרגישים אחרת, אם אתה רוצה לחייב את כל החברה בסוג הרפואה שלך, תוכיח באופן הגיוני שהרפואה שלך יותר יעילה מהרפואות המקובלות, ואם לא תוכיח, תתרפא רק אתה או מי שמרגיש כמוך באותם רפואות". אינטואיציות שאינם אינטואיציות בסיס, אינם מחייבות מאיש אחד למשנהו, אבל היגיון מוכח כן.  מי שחייב 1000 שקל ומשלם  שקל אחד, בטענה שהוא מרגיש שהשקל שלו שווה 1000, מפסיד במשפט ונאלץ לשלם. המתמטיקה שלנו שהוכיחה בהיגיון  ש1000 אינו שווה 1 תופסת גם עליו, בכוח ובכפייה, למרות שהוא לא מרגיש כך. האם ההוכחה המתמטית ש 1000 שווה אחד היא מוחלטת? האם כל הוכחה שכלית היא מוחלטת? כבר רמזתי שלא (כי היא נובעת מה"אני"), ובהמשך אראה (לאור דברי של עמנואל קאנט) בטענות מסודרות יותר שהוכחה זה לא דבר מוחלט, אלא מה? יש בה מספיק כוח לתת את הוודאות המספקת לפעול מכוחה, ואף לכפות התנהגות כזו על מי שאינו מקבל אותה. בסיכום, אם נבחן את התנהגותם של רוב בני האדם, אז ניתן לראות שאנו מסכימים לחייב חברה רק בדבר מוכח בהיגיון, שכמו שאמרתי, מבוסס על מספר אקסיומיות בסיס שאין בהם הגיון מוכח (שאנו אכן קיימים, ושטוב שנתקיים, ועוד אקסיומות כאלו), אלא כך אנו רוצים שיהיה.
כמו כן נסכם באופן כללי, שאנו מתחילים לפעול למען משהו, כשיש לנו וודאות מספקת בנכונותו עבורנו. אדם לא ישקיע כל כספו בבניית ביתו במקום שיש 90% סיכוי שהוא יחרב (כגון מתחת הר געש שעומד להתפרץ). עדיין נותר לברר מה מביא אותנו לאותה וודאות מספקת, שתניע אותנו לפעול? מתי אדם מוגדר כחריג, ולא נורמלי? מתי אדם מרגיש "לא ישר" או מוגדר כ"לא ישר" כשבתחומים מסוימים בחייו מספיקה לו וודאות מסוימת כדי לפעול, ובתחום אחר הוא מתעלם מוודאות פחותה מכך? האם "אדם של נוסחאות" שכל הזמן פועל  ע"פ מחקרים בדוקים, ובתחום של אכילת מתוק מכחיש את כל ההוכחות הוא "לא ישר"? מדוע?   
 
ישנם שני קצוות: קצה אחד הוא להאמין דווקא במה שנמנע (בלתי אפשרי) ע"פ השכל, כדוגמת הנוצרים שטוענים לאחדות האלו-ה (שיש אל אחד), אבל בלשונם אומרים  שהוא מחולק לשלוש (האב, הבן, ורוח הקודש), ומשמעות דבריהם היא ש  3=1. טענה נוצרית זו בעצם אומרת שדוקא בנמנע (בלתי אפשרי) על פי השכל- שם האמונה, כמאמר טרטוליאנוס אב הכנסייה הלטינית "אני מאמין מפני שהדבר אינו מתקבל על הדעת". יש להעיר כאן שהטענה שישנם ניסים אינה מוגדרת כסותרת את ההיגיון, שהרי אם יש מי ששולט על הטבע, מה ימנע ממנו מלשנות אותו? הנס סותר את הטבע המוכר לנו, אבל לא את ההיגיון. טענה הסותרת את ההיגיון היא טענה שמפרה את הכלל שנקבע בכללי הלוגיקה ודרכי החשיבה האנושיים, והוא נקרא "עיקרון השלישי הנמנע", דהיינו שכל דבר יכול להיות או נכון, או לא נכון, ואינו יכול להיות שניהם ביחד, או משהוא שלישי, ולפי הכלל הזה להאמין שמשהו הוא גם שחור וגם לבן, או שהוא גם אחד וגם שלוש, הרי שזה סותר את ההיגיון, ולפי דבריו של טרטוליאנוס, בדיוק שם זהו "מבחן האמונה". לקמן אטען נגד דבריו).
קיצוניות שנייה היא להאמין רק בדבר מוכח ע"פ השכל, וחסרונות יש בכל אחד מאלו הקצוות:
 
     המאמין בנמנע ע"פ השכל, כבר שלל אותו רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי בשני מקומות[1].  אביא כאן מדבריו, וגם אוסיף עליהם. ביאור הדברים הוא שהמסרב לתת סיבה הגיונית לאמונה, ומבקש להאמין מפני שזה אינו הגיוני, הווי כאילו הוא אומר להאמין בלי סיבה (כמו שאומרים "ככה וזהו"), ואז גם בעל דת הבודהיזם למשל, יכול לבקש להאמין בלי סיבה לדתו ("ככה וזהו"), ונמצא שהבודהיזם והנצרות שווים על כף המאזניים, כי כמו שבזה מאמינים בלי סיבה, גם בזה מאמינים בלי סיבה, אם כן הנוצרי לא יכול לחייב אף אדם באמונתו, והרי הנצרות טוענת לחייב את כולם באמונתם. כלומר, היות וההיגיון, על אף מוגבלותו שכבר ביארתי חלקה בפתיחת המאמר, משמש לבני אדם ככלי לחייב את האחר בערכים משותפים, וחוויה אישית רגשית שלא מוסברת בהיגיון היא מחייבת רק את היחיד, ואינה מספיקה ליצירת חוק מחייב לחברה שלמה, הרי שהנצרות והאיסלאם למשל, הטוענות שהם אמת מחייבת לכולם, חייבות לעמוד במבחן ההיגיון.
היהדות אמנם אינה מחייבת את הגויים, אבל כיון שהיא מחייבת את היהודים, שהם חברה ואינם יחיד, הרי שלפי זה גם היהדות אינה פטורה מן הנטל של לעמוד במבחן הביקורת וההיגיון.
 
     עוד יש לומר, שהשכל הוא המעניק לאדם את מהותו ובזה נבדל הוא מן הבהמה, אם כן אמונה כזו, המדכאת חלק מהותי באדם ואינה מביאתו לידי ביטוי בחיי האמונה, היא אמונה המנמיכה את האדם, ובזה שללנו כבר את הדעה הזו.
 
     הקיצוניות השניה, והיא נחלתם של הרבה, היא שנאמין רק במוכח. כבר ביארתי שמושג הוכחה במובן המוחלט שלו,אינו נכון. אוסיף כאן על דברי בפתיחה:
 
 א. כל הוכחה היא תוצר של שכל בעל מנת משכל מסויימת, ותמיד ניתן לומר שמא יבוא שכל גדול יותר ויפריך את אותה הוכחה, אם כן הכל בעצם מסופק.
 
ב. (חלק מן הטענות כאן מבוססות ע"פ דבריו של עמנואל קאנט בספרו "בקורת התבונה הטהורה")- המפגש של האדם עם תופעה, היא מתוך התופעה עצמה ולא מחוץ לה, לכן אינו מכיר אותה באמת. במשחק הכדורסל מצוי שהמאמן קורא לשחקנים לפסק זמן, במהלך ההפסקה  הוא מעיר להם הערות לשיפור. האם הקבוצה אינה מכירה מספיק טוב את עצמה? התשובה היא לא, הקבוצה היא התופעה עצמה, ואי אפשר להבין באמת תופעה מבלי להיות מבחוץ לה[או3] , ולכן כל קבוצת כדורסל בעולם מחזיקה מאמן.
דוגמא נוספת מעולם המדע: לפני שהייתה האפשרות להתבונן בכוח הגרביטציה בכוכבים אחרים, הייתה הבנת כוח הגרביטציה בכדור הארץ חלקית משום שחיינו בתחושה שרק כוח הגרביטציה שלנו קיים ולא יכולנו לראות מה יחסו לכוחות גרביטציה אחרים ביקום.
גם כיום כדי להבין באמת מהו כוח הגרביטציה, עלינו לצאת מיקום זה למציאות  מטאפיזית שאין בה כוח גרוויטציה, כגון עולם הבא, ומשם להתבונן על הגרביטציה ואז לחזור לעולם זה ולהסבירה, ורק אז תובן התופעה באמת ,לכן כעת, בהכרח השגתנו חלקית.  כל האמור לעיל בנוי על ההנחה שההכרה והתבונה האנושית היא חלק מן העולם, ולכן היא מושפעת מן העולם ואינה אובייקטיבית.
אם נניח שההכרה האנושית והעולם הם שני דברים שונים, תיווצר בעיה אחרת והיא שבבואנו ללמוד על העולם, הרי שהעולם עצמו שהוא מציאות בפני עצמה, נפרדת מן ההכרה האנושית, העולם הזה, בזמן שאנו לומדים אותו הרי הוא משועבד לדפוסי ההכרה האנושית, ואין כל הוכחה לכך שדפוסי ההכרה שלי נכונים בעולם עצמו כמות שהוא, כיון שאני זה לא העולם, הלכך אין שום עירבון לכך שהלימוד שלי על העולם הוא נכון ואמיתי, וכמו שאמר איינשטיין שאנו רואים רק את הופעת המקרה ולא את מהותו. לכן, אם ישנה אמת כלשהיא על העולם, עליה להגיע מחוץ למסגרת ההכרה האנושית, ואולי מהופעה של הכרה שיצרה את העולם, שזו בעצם הטענה של מעמד הר סיני כפי שיתבאר בהמשך. אפשר להוסיף לבאר את החיסרון מצד המשיג (לומד התופעה) עצמו, ולומר שכל הכרותינו עם תופעה היא על סמך הידע שבהכרתנו, אבל יתכן שהתופעה מכילה מושגים שאינם בהכרתנו, לכן בהכרח ידיעתנו חלקית. דוגמא: בימי קדם כאשר איש ראה שולחן הוא היה בטוח במוצקותו, אבל עם התפתחות הכלים האנושיים ניתן להבין שבשולחן יש הרבה פחות מ 1% של חומר ממשי והרוב חלל, מה שיוצר את מראה השולחן הוא תזוזת החלקיקים הסובבים במהירות אדירה סביב גרעין האטום, ויתכן שאם יתפתחו הכלים האנושיים עוד יותר נראה שגם האטום אינו ממשות כל כך. אם כן, מהו השולחן באמת? לעולם לא נדע. דוגמא נוספת: תאוריית ה"מפץ הגדול" שעיקר החידוש שלה הוא בהעלאת האפשרות ליקום דינאמי, גודל ומתפתח, אפשרית רק בדור שבו הנפש האנושית הורגלה במחשבה של התפתחות ודינאמיות בעקבות פריצת המדע והטכנולוגיה במאה השנים האחרונות, אבל לאדם שחי לפני 500 שנה קשה לצייר בדמיונו תאוריה כזו כיוון שהוא היה חי בעולם סטאטי ובלתי מתפתח, ויתכן שעם התפתחות הנפש האנושית וכניסת מושגים חדשים למודעות והתרגלות להם יצוצו רעיונות חדשים להסברת סוד יצירת היקום. קיצורו של דבר, תיאוריה מדעית היא  פרי של הנפש הסובייקטיבית, ושל עולם המושגים המוגבל של זה שהוגה אותה.
 
     העולה ממה שאמרנו עד כאן הוא, שאותם הבוטחים בשכל האנושי כמכשיר היחיד להבנת ההוויה, ושמים אותו בתור פסגת היקום, בוטחים במשענת הקנה הרצוץ, וגם הדתיים המשתמשים ב"הוכחות" שכליות להוכחת האמונה טועים, וגם הכופרים באמונה ומביאים הוכחות מן השכל, טועים, בחושבם כי ניתן להכניס כל מושג כולל אלוקים לתוך קופסת המוח האנושית, לנתח אותו ולהסיק מסקנות. לכן דחה הרמב"ם את 26 ההוכחות של אריסטו למציאות הא'לוה, לפי שמכשיר השכל האנושי אינו כלי אמין למטרה זו, זוהי הגאווה שבפילוסופיה של שפינוזה שחשב שבתוך קודקודו המוגבל יש מענה מוחלט לכל שאלה כולל הגדרת האין סוף (א'לוהים). נחזור ונדגיש שאם היה אדם כלשהו מוצא את התורה במדבר ומוכיח בהוכחות הגיוניות, שבן אדם לא יכול לחבר ספר כזה ורק א'להים יכול, היה פגם אם היינו מקבלים את התורה על סמך זה[2] ,  לפי שהיה בכך הכרה בשכל האנושי כמכשיר המסוגל להגדיר את דפוסי החשיבה וההתנהגות של האין סוף (א'להים) דבר שאינו נכון לאור כל האמור לעיל, לכן צריכה לבוא תבונה שהיא מחוץ למסגרת המוח האנושי (א'לוהים) ולומר לנו מהי האמת. העם היחיד בעולם שבו תמצא טענה כזו שהאין סוף (א'להים) התגלה להמון עם ובעצמו הגדיר מה אמת ומה שקר הוא העם היהודי ואין טוען אחר לכתר זה, לפי שטענה כזו לא היתה עוברת את מסורת הדורות כפי שיתבאר בהמשך (הערה ל"פוסט-מודרניסט": כל השיטות שכשלו שהזכרתי בהקדמה לספר, הפאודליזם, המרקסיזם, הקומניזם וכו', המשותף להם הוא שהם מבוססים על לוגיקה אנושית גרידא).
 
     ראיתי פעם ראיון של אדם חופשי אחד שעבר מיתה קלינית, נפגש עם עולם האמת וחזר לעולמנו זה. שאלו המראיין, שאף הוא אדם חופשי, מה השינוי שחל בו, והשיב אותו אדם שלא נעשה שומר מצוות, אבל אמר על עצמו שקודם הארוע הוא היה "אדם של נוסחאות" כדבריו, ועכשיו הבין שלא כל המציאות פועלת ע"פ דפוסי הקודקוד שלו. אפשר לתרגם את דבריו ולומר שהמפגש עם עולמו של אלוקים, עולם שמעל לנוסחאות והפיזיקה הביא אותו לענווה ולהכרה שקופסת המוח שלו אינה כל העולם, במילים אחרות המפגש גורם לענווה, ונוסחא זו היא דו כיוונית דהיינו רק הענווה יכולה להביא לידי מפגש עם מציאות גבוהה יותר. והנה כל בעלי הציונים הגבוהים בפסיכומטרי שמרגישים "על הגובה" ילמדו מוסר מהדברים דלעיל.
    
     ואחרי כל זאת, כיצד ניתן מענה לצורך האנושי הכל כך חזק לוודאות ? הודאות היחידה היא במה שאדם חווה בחושיו, שאולי ניתן לומר לו שהוא מדמיין או הוזה, אבל לא ניתן לומר לו שלא חווה מה שחווה וכפי שאמרנו בשכל יש רק "מסתבר יותר" או "מסתבר פחות" ורק בחוויה יש ודאות. אין מנוס לבורא אם רוצה לחייבנו באמונתו, לעשות זאת דרך הכלים שלנו שנותנים לנו ודאות ולהעניק לנו חוויה של א'לוהות, ולכן בסיס האמונה היהודית היא הופעה של הא'לוהות בשלב מן שלבי ההיסטוריה מול מיליוני אנשים, שהעניקה חוויה ודאית לנוכחים שם, גרמה להם לשנות את חייהם, להפסיק לעבוד עבודה זרה ולהעביר את חווית ההתגלות מדור לדור. ליל הסדר, בכל שנה ושנה, הוא עדות חיה לאותה חוויה שיצרה את הזהות היהודית, שהיא עובדה קיימת עד היום. בהמשך, הסביר לנו הא'לוהים מי הוא, כגון שהוא אחד ולא הרבה ושהוא אחדות פשוטה ולא מורכבת וכו', וגם מסר לנו היכן גבולות השכל האנושיים ושם אין לחקור וכו', ובזה מנע אותנו מן הפח שנפלו אליו כל גדולי הפילוסופים בכך שניסו להגדיר את הא'לוהים  בלוגיקה אנושית, ומה שסתר לציורם השכלי קבעו בו קביעה שאינו אפשרי, כי כפי שאמרתי, דבר שראינו במו עיננו וחווינו בחושינו, נאמן יותר מאשר מסקנה לוגית. יש באמתחתי סיפור להמחשה: באפריקה היה ילד שאינני זוכר שמו, הילד הנ"ל וחבריו למדו בביה"ס ובכל בוקר היו שמים במקפיא חלב מתוק, כדי שבצהריים תהיה להם גלידה. יום אחד, הילד הנ"ל מיהר לכיתה ולא הספיק לקרר את החלב החם ולכן הניח אותו חם במקפיא, חבריו של הילד הספיקו לקרר את החלב שלהם. כשבדק הילד הנ"ל במהלך היום את מצב החלב, ראה שהחלב שלו קפא ושל חבריו עדיין לא קפא, הילד הנ"ל פנה למדענים שבהתחלה שללו אותו, לאחר שהילד הנ"ל התעקש, זכה להכרה בינ"ל בניסוי שלו ולהסבר של טובי המדענים לתופעה. הנמשל הוא, שאחרי שרואים דבר בעניים בא השכל ומסביר את התופעה גם אם מתחילה היתה התופעה לא מסתברת ע"פ השכל, ובקיצור חוויה חושית נאמנת מלוגיקה אנושית.
 
     נביא כעת את הטענות לכך שחווית  מעמד הר סיני אכן התרחשה, כפי שאמרתי בשל מוגבלות השכל ניתן רק לומר שהטענות לקיום מעמד הר סיני הם רק בבחינת "מסתבר יותר" על פי קנה המידה של החשיבה האנושית, תפקיד הטענות הללו, כפי שאמרתי, הוא אינו להוכיח את האמונה, כי אם לסלק מכשול הגיוני לרוצה לבוא אל עולם האמונה, ואפילו לתת סיבה הגיונית לכך, או לעמוד במבחן הביקורות וההיגיון, כדי לחייב חברה שלמה ולא רק את היחיד, שכן הרצון לשנות משהו בחשיבה, נובע מההיגיון שבדבר, כך אנו פועלים בד"כ ברוב החלטותינו בחיים, מערבים את ההיגיון בתהליך של קבלת החלטה, עד שאנו מגיעים לוודאות המספקת לנו להחליט. בד"כ אנחנו לא מטילים מטבע או עושים הגרלה לפני כל החלטה, אלא נותנים נימוק כלשהו להחלטה, ואותו הנימוק משמש כבסיס הוודאות שלנו לפעול. אם כן, אין סיבה שנחרוג מדפוסי ההתנהגות האנושית גם בנדון דידן, לגבי מעמד הר סיני.   שוב אזכיר, לגבי חברה שלמה, ולא לגבי יחידים, ההיגיון מנסח עבורנו את אינטואיציות הבסיס שלנו כבני אדם, ויוצר פלטפורמה אחידה לחברה לחיות על פיה. אנו מחייבים בכוח את מי שלא מקשיב להיגיון (מענישים רוצחים ומאשפזים סכיזופרנים). ההיגיון, על אף מוגבלותו, מספק לנו ודאות מספקת לפעול מכוחו כדי להעניש רוצח, ויש לבחון אפוא את מעמד הר סיני אם הוא עומד במבחן ההיגיון, ועד כמה הוא עומד בו, כדי שנוכל לדרג את רמת הוודאות שאמורה להיות בנפש של בן אדם ממוצע, תקין ונורמלי, באשר לכך שמעמד הר סיני אכן התרחש במציאות.
 
     אשתמש לשם כך בקטע ממאמר שכתבתי, בו יש דיון בין איש חופשי הנקרא במאמר בשם "חכם" ובין אדם מאמין הנקרא במאמר "חבר", הרי הוא לפניכם:
 
"אמר החבר: אמשול לך משל: אם יצוו אותך ללכת לאי בודד בו יש קרוב לשלושה מליון אנשים שהם עובדי אלילים, ותרבותם משבחת את המלאכה בכל ימות השבוע, וכן רגילים הם לחרוש את האדמה בשור ובחמור יחדיו, כי השור נותן את הכוח, אך יש לו נטייה ללכת לצדדים, ואילו החמור שומר על ההליכה בדרך הישר, וכן יש לאומה זו עוד הרגלים כאלו וכאלו, ותבוא אתה ותאמר לאותו העם הבה ונשקר לאנושות, ונאמר להם כי נגלה אלינו הא'ל וצוונו כך וכך, ומעתה עליכם להפיץ שקר זה לאנושות ועליכם לחנך את בניכם לכך, וכן תנחיל להם מצוות הסותרות את כל מהות חייהם, כגון שאסור לעבוד לאלילים וצריך לשבות ביום השבת ואסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו, מה הסיכויים להצלחה במשימה זו לדעתך?
 
אמר החכם: קרובים לאפס. 
 
אמר החבר: כן משפטך אתה חרצת! הרי שלדעתך הסיכויים שמשה רבנו ע"ה שכנע את עם ישראל להנחיל שקר לדורות קרובים לאפס, ולדעתי האומר שהסיכויים גבוהים יותר יוגדר כבעל חשיבה אנושית חריגה. וכמו במשל כך בנמשל, כי עד אותה שעה של יציאת מצריים ומעמד הר סיני, עם ישראל כולו היה רגיל לעבוד עבודת אלילים ולחרוש בשור ובחמור יחדיו וכו' וכו' והנך יודע כמה קשה לעקור הרגלים כגון הפסקת העישון, והרבה פעמים אע"פ שנביא לאדם הוכחות הגיוניות להשפעה הרעה של העישון, אין בכוח ההוכחה ההגיונית לגרום לו לשנות את מנהגו, לפי שכוח ההוכחה ההגיונית לשכנע באמיתות הדבר ולהוציא את הספק מן הלב אינו חזק דיו, וזה אמור באדם יחיד, בודאי שלשכנע אומה שלמה להפסיק לעשן מכוח הוכחות הגיוניות אינו אפשרי, כפי שאנו רואים בימינו, שלמרות כל המחקרים המוכיחים שהעישון מזיק לא הצליחו לעקור את העישון מן העולם. אם כן, הדבר מעיד שהייתה חוויה חזקה, היא מעמד הר סיני, ששכנעה את ההמון שאין כאן דמיונות, כי רק ודאות שהיא מעל לוודאות לוגית או רגשית, תגרום לאומה שלמה לעשות מהפך כזה, לשנות את חייהם ואת כל הרגליהם, ולהעביר לדורות את המסר הזה. החוויה הזו סיפקה לאומה שלמה ודאות כזו, שעוקרת כל ספק מן הלב, מה שאין בכוחה של הוכחה הגיונית לעשות. קח לדוגמא למשל את הידיעה ש 1+1 הם 2 . אם תחלום בלילה חלום, ובו אתה עומד באולם גדול, ואנשים רבים, וביניהם מדענים גדולים, מחכים למדען גדול שיגיע. כולם מחכים לקבל את פניו בהערצה. כל אנשי המדע הדגולים ממתינים שהוא יבוא להרצות על "המתמטיקה החדשה". הנה אותו מדען גדול נכנס, כולם מוחאים כפיים ויושבים לשתות בצמא את דבריו של הגאון הגדול. והנה בפתיחת הרצאתו הוא מתחיל לבאר מדוע טעינו כל השנים, וכעת הוא יוכיח ש 1+1 אינם שווים ל 2. ברור שחלום עם עוצמה כזו יכניס ספק בלב כל אדם בוודאות שלו בנכונות המתמטיקה ש 1+1 הם 2. ודאי שכל החולם חלום כזה יחוש מעיין ערעור בנפשו על דבר שהיה פשוט לו. הרי דוגמא זו מראה את מוגבלותו של ההיגיון לספק לנו וודאות מוחלטת במה שאנו יודעים, אפילו בדברים פשוטים ביותר. כוח הוודאות של ההיגיון מוגבל. עתה ידידי, רצוני לשאול אותך שאלה אישית על חייך. האם אתה שמת לב מה תפקיד ההיגיון בחייך?
 
אמר החכם: היה נראה בעיני פשוט שכל דבר שאני עומד לעשות יש לו נימוק ולא שאלתי את עצמי לשם מה אני זקוק לאותו נימוק. זו מחשבה מרתקת. אני מבין שכבר השקעת בכך מחשבה. תוכל לשתף אותי בהבנות שלך?
 
אמר החבר: חיים ללא הגיון פירושם חיים שרירותיים, כלומר כל מה שאדם יעשה, כשנשאל אותו מדוע עשית? ישיב- "ככה". בעצם תשובה זו משמעותה שדחפי הלב שולטים. את אותה תשובת "ככה" ניתן לקבל גם על שאלת "מדוע רצחת?" או "מדוע גנבת?", כלומר חיים ללא הגיון פירושם אובדן המוסר, כי גם אם יהיו כאלה שליבם יוביל אותם לכיוון המוסרי, הרי שלא יהיה ניתן לשפוט את אלו שליבם הובילם לכיוון הלא מוסרי. לכן, אם תבחן את דרכם של בני אדם תראה שמה שמטריד אותם בחייהם מלבד הצרכים הקיומיים, הוא הצורך לדעת שאני חי נכון ומוסרי, כלומר התנועה מן הספק לוודאי, לשם כך אנשים מפתחים תפיסות עולם שונות כגון סוציאליזם, מרקסיזם, דמוקרטיה וכ"ו. ההיגיון האנושי משמש מכשיר לספק את חווית הוודאות, במגבלות שכבר אמרתי לך, שמה שאנו עושים הוא נכון, אמיתי ומוסרי. אם כן, אם השכל הוא רק אמצעי לחוויית וודאות מסויימת, לכן, כיון שהשכל מחייב שהיה אירוע היסטורי שסיפק את אותה הוודאות המיוחלת ברמה גבוהה לאין שיעור מאשר חווית הוודאות שאנו מכירים באופן רגיל,  ואותו אירוע חקק בנפשות שחוו את אותה חוויה תודעת ודאות בעלת עוצמה לא מתוארת, עד כדי כך שגרמה לאומה שלימה לשנות את כל דפוסי ההתנהגות והחשיבה הכלל אנושיים, כתוצאה מאירוע אחד, אם כן, מן הראוי שנשתמש באמצעי היותר חזק לחוויית הוודאות אותה אנו מחפשים, הלא הוא המפגש הבלתי אמצעי עם הא'לוהות.
 
אמר החכם: אם נכונה טענתך שההמון לא ינחיל שקר לדורות, אם כן, מדוע לדעתכם, לא נאמין למוחמד ותורתו?
 
אמר החבר: אמנם מאמינים אנו למוסלמים שאכן היה האיש מוחמד ואמר מה שאמר, אבל הרי מוחמד עצמו טוען שאליו בלבד נגלה הא'לוה, וההמון המוסלמי לא הסכים להעביר לדורות שנגלה להם עצמם הא'לוה כי דבר שקר הוא, ואיך יעשו שקר בילדיהם, אלא הסכימו להעביר לדורות הבאים דבר אמת והוא שמוחמד טוען שנגלה אליו הא'לוה, אולם מי יודע אם מוחמד דובר אמת או לא שהרי הא'לוה בעצמו לא העיד עליו ברבים על פי עדותו של מוחמד עצמו, ועוד שמוחמד הנחיל דת התואמת את האופי הערבי, מה שאין כן אצלנו, כפי שביארתי לך קודם, ועוד שאצלנו אנו מעידים שההתגלות הייתה לעיני כל העם שהיו אז כמה מיליונים, ואיך יתכן שיסכימו כל אלו המיליונים ללא חולק להעביר ולהעיד לדורות הרבים שנגלה אליהם הא'לוהים אם דבר שקר הוא? ואיך האמינה האנושות לכך? שהרי המוסלמים והנוצרים מאמינים שהיה מעמד הר סיני. כך העביר עם ישראל מדור לדור את התורה היא דבר הא'לוה.
אני רוצה להקריא לך מכתב שכתבתי לאחד שעירער על דברי שאני אומר לך כאן, בלי לדקדק יותר מדאי במה שאמרתי. אותו אדם הביא מחקרים גנטיים שמראים שאין הבדל בין ישראל לשאר העמים, וכיון שלא הבין את דברי היטב גם הוכיח מאמונת ה"חבדניקים" שרבם הוא המשיח, שאפשר לשכנע המון בדבר שקר. זה תוכן המכתב: " שלום וברכה! אני מגיב לתגובתך אחרי כמה שנים. כנראה. בכל אופן, לגוף העניין, היהדות אינה טוענת להבדל גנטי כלשהו, כך שכל המחקרים הגנטיים אינם רלוונטיים. היהדות טוענת שיש נשמה כללית שנקראת בקבלה "כנסת ישראל" שהיא מקור הרוחניות והנבואה, ומי שמשתייך אליה מתעלה למדרגה "חצי אנושית חצי א'לוהית", ואין כאן גזענות, כיון שכל מי שרוצה להשתייך לגוף הכללי הזה ולהפיץ את אורו יכול, כולל גויים שיכולים לעשות זאת ע"י גיור. בכל אופן הגיע הזמן להשתחרר מטראומת ה"גזענות" של היטלר, שאכן הייתה טראומה, ולהבין שהאלטרנטיבה של "אין שום הבדל בין עם לעם וכולם אותו דבר" היא פשוט להיות בת יענה, ולטמון את הראש בחול. ודאי שיש אפיונים לאומיים, כגון שהצרפתים הם מאוד לאומניים, והאמריקאים מאוד דואגים להתנהלות חוקית ולשלטון החוק, אלא שצריך להישאר עם ראש פתוח לאפשרות של יוצאי דופן, אבל לא ניתן להיות בת יענה ולהכחיש מציאות שרואים בעיניים. צריך גם לדעת שאין שום הוכחה לכך שחברה שוויונית מתפקדת יותר טוב מאשר חברה פונקציונאלית. לדוגמא, התפקוד של צה"ל הוא משובח הרבה יותר מאשר התפקוד של הקיבוץ בישראל. גזענות היא רעה רק באופן הנאצי, דהיינו שמי שהוא עליון דורך על השכבות היותר נמוכות, אבל אם העליון (בתפקיד, ולא במובן הגאוותני) רוצה להטיב לשכבות שמתחתיו ורואה את עצמו כמשרת שלהם, זה דבר טוב. זה מה שאנחנו רוצים מכל ראש ממשלה, הלא כן?
לגבי טענת החבדניקים. אין זה סותר את מה שכתבתי במאמרי משום שהחבדניקים אינם מעידים על עובדות היסטוריות שראו בעיניהם, אלא על אמונה סובייקטיבית. אני אתן לך כללים של מה שהאנושות מקבלת כהיסטוריה גמורה, ותראה שמעמד הר סיני עומד בכל הקריטריונים, ולכן הבחירה היא או לומר שאני אדם שחי ללא היסטוריה כלל, או שאם אני מקבל את ההיסטוריה, אני מקבל את מעמד הר סיני בתוכה. אלו הכללים:
א.    אירוע שהוא ממייסדי הזהות הלאומית (דוגמא: מלחמת טרויה שהייתה אירוע שהוא ממייסדי הזהות הרומאית)
ב.     האירוע היה גלוי להמונים. כלל זה נחוץ מפני שאין סיכוי להנחיל לתודעה של המון פרטים היסטוריים בלי שיהיו עוררים, או גרסאות רבות, אם האירוע לא היה. כמו כן להמון יש נטייה להוקיע דברי שקר. ניתן לראות שכל מדינה בונה לעצמה מערכת משפט שמבטאת את הרצון הלאומי להוציא את האמת לאור. כאשר נשיא ארה"ב נחשד במעשים מגונים עם אישה, היה לחץ כלל לאומי, ומאמצי חקירה רבים עד שהוכח שהכחשת הנשיא את המעשה הייתה שקר. דוגמא נוספת לנטיית ההמון לערער על דברים שאינם אמיתיים, הוא הניסיון האמריקאי לשכתב את ההיסטוריה לגבי העוולות שהם עשו לאינדיאנים ע"י סרטי קולנוע שמציגים את האינדיאנים כרשעים וברברים. כיום הטענה שהאמריקאים הם הנצלנים כבר ידוע בעולם, ע"י ספרים ואמצעים אחרים. זו דוגמא לכך שיותר קשה להנחיל תודעה קולקטיבית של היסטוריה שאינה נכונה בלי שיקומו עוררים על הצדק.
ג.       האירוע הוליד חובות מעשיות, שככל שהם רבות זה מראה את רמת השכנוע של האירוע. דוגמא: חגיגת יום העצמאות של אמריקה ע"י טכסים שונים, הנפת דגלים וסעודות, מלמדת אותנו שאכן הייתה עצמאות לאמריקה (באמת היה אפשר לטעון שכל התמונות והציורים הם אוסף של כמה בדאים שהצליחו לכשנע את האמריקאים בשקר גמור).
ד.     ככל שמהותם של החובות המעשיות יותר דורשות התגברות על יצרים, שליטה בדחפים, ודחיית סיפוקים, כך דירוג האמינות של האירוע עולה. כולם אוהבים מסיבות וסעודות. הרבה יהודים "חוגגים" את הסילבסטר אף שאינם רואים את עצמם כמחויבים בהכרח לאירוע עצמו. לטענה שהאירוע הזה הוא אנטי יהודי הם עונים ש"מה אכפת לנו, העיקר יש סיבה למסיבה". אם חגיגת הסילבסטר הייתה דורשת יום צום, וגם התחייבות שלא לעשן למהלך שבוע למשל, סביר להניח שהרבה אנשים שאינם קשורים לערכו של האירוע, היו מדירים את עצמם ממנו, והפופולריות שלו הייתה יורדת בהרבה. בתוך מערכת המצוות שנגזרה ממעמד הר סיני, יש המון מצוות הדורשות דחיית סיפוקים ושליטה על יצרים, מה שמעלה את דירוג האמינות של האירוע.
 
 
עד כאן הכללים. שים לב ותראה שככל שאירוע יענה לפחות כללים, כך בני אדם ידרגו אותו לוודאות נמוכה יותר. דוגמא: הסיפור על רומולוס ורומוס שייסדו את רומא עונה לכלל א, כיוון שהוא ממייסדי הזהות הרומית, אך אינו עונה על כללים ב', ג', ו- ד' (אין "חג רומולוס ורומוס", או חוקים ותקנות שנגזרות מאותו מאורע), לכן במסורת הרומית הסיפור על רומולוס ורומוס נתפס כאגדה, שיתכן שהיא נכונה ויתכן שלא- רמת וודאות נמוכה.
מעמד הר סיני עומד בכל הכללים הנ"ל. חשוב על דברי ותראה שהם נכונים. תהיה ישר ואל תכחיש את הדברים רק מפני שאתה נרתע מהממסד הדתי ומה שהוא מייצג בעיניך. בתורה שאתה לא מאמין, גם אני לא מאמין. השאלה היא רק איזה משקפיים שמים.
 
כל טוב." עד כאן המכתב.
 
אמר החכם: יפה ביארת את דבריך, ונראה לי שאני מקבלם, אולם דרוש לי עוד זמן לחשוב על הדברים ולבודקם. על סמך ההנחה שדבריך נכונים רציתי לשאול האם לא יתכן כי ברבות השנים לא דקדקו היטב בהעברת הדברים שהיו במעמד הר סיני עד שהיגיעו לצורתם בימינו?
 
אמר החבר: יש בידנו רשימה של החכמים ודבריהם מהיום ועד מעמד הר סיני, איש מפי איש ורק לשם דוגמא אחת אראה לך את ההקפדה להעביר בדיוק מה שנמסר מדור לדור. הנה רואים כי יהודי שעלה מאשכנז ויהודי שעלה מתימן, מחזיקים בידם בדיוק כמעט מושלם את אותה תורה ואותה משנה ואותה גמרא, אע"פ שהקשר בין המדינות היה קלוש והיה ראוי שבשל כך יוצרו שתי תורות, הדבר מעיד על ההקפדה להעביר את הדברים שנמסרו בדיוק."
 
עד כאן הדברים וכל אחד ישפוט בשכלו הוא
 
     אחר שהסברנו כל זאת כבר אפשר לומר כי מי שילך בזו הדרך של האמונה היהודית יכול להגיע לחוויית הודאות המיוחלת היא נבואה (אינה קיימת בדורנו), או רוח הקודש, או מדרגות נמוכות מזו ובקיצור הרוצה לדעת את אלוהי ישראל, יכנס עמנו לבית המדרש ואם נשמה יהודית בקרבו מובטח לו כי עם סבלנות ועבודה קשה ימצאנו שם. כי הבורא יתעלה אינו אכזר להוליד אותנו עם צורך כל כך חזק בוודאות, בלי האפשרות להגיע אליה, ולמרות שהוא "זרק" אותנו בעולם מלא ספקות ותהיות, נתן לנו מתנה: חוש שישי להכרת האמת מעיין תופעת "דה ז'ה וו" (שאדם מדבר עם חברו ולפתע מרגיש שהוא כבר היה בסיטואציה זו, ולפעמים יודע בוודאות מוחלטת מה יאמר חברו, ואכן חברו אומר מה שהיה צפוי לומר) והחוש הזה כשהוא נפגש עם תורת ה' זורק לכל חושנו את אותה ודאות מיוחלת, לא מדובר ב"טריפ" או בסערת רגשות או בדמיונות אלא בוודאות שרק החווה אותה מבין שהיא מדרגה מעל לרגש האנושי ומעל הודאות שהוכחה שכלית מסוגלת לספק לנו, חוויה זו היא משהו מאותה החוויה ששכנעה עם שלם לשנות את כל מהות חייו ולהתנהג הפוך מן הטבע האנושי הפגאני. חוש שישי זה הוא האמונה, הוא כוח החיים עצמו, והוא מעל לשכל והשכל משמש כלי כדי לחשוף כוח חיים זה ואינו מעליו.
 
[1]  ספר הכוזרי בתרגום אבן שמואל הוצאת "דביר"  מאמר ראשון פסקה ה וכן בפסקה סז.  
[2]  מטעם זה ה"צופן התנכי" אינו יכול להיות סיבה לאמונה, אלא רק סיוע וחיזוק לה. אגב, ישנם אנשים שמכחישים את נכונותו של ה"צופן התנכי" מבלי לרדת לעומק המתמטיקה והסטטיסטיקה שבעניין. לע"ד אין זה נכון לנהוג כן ויש להודות על האמת, הרוצה להכחיש את עניין זה, ראוי שקודם לכן ירד לעובי הקורה הסטטיסטית בעניין זה.
 



מה דעתך על השכל האנושי- עד כמה לבטוח בו? ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

נכתב ע"י asaf18
בתאריך: 22/08/2014
אסף ויצמן

6 מאמרים | 14206 כניסות
 השארת תֶּשֶׁר לasaf18
טיפ לחיים-טיפ לכיס, ולא בתורת צדקה, אלא גמול הדדי
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!