"מאז ומתמיד הייתי לא-יוצלח, סוג של חדל אישים, למה לעזאזל חשבתי שעכשיו אני מסוגל לזה?! מה עם המשפחה? לאן נעלמה האחריות שלי כלפי האשה והילדים? המשכנתא החונקת?! אולי מוטב לי לדאוג קודם לתחומי האחריות הבסיסיים שלי כאב לפני שאני רודף אחר גחמות אגוצנטריות ילדותיות...
למה אני כל-כך בטוח ביכולת שלי לקבל על עצמי אחריות כבדה שכזאת? מעולם לא עמדתי בראשה של מערכת (אפילו לוועד הבית לא הצעתי את עצמי), מה גורם לי להאמין שאני בשל לתפקיד?
אני חלשה מדי, צעירה מדי, מבוגרת מדי, חסרה לי השכלה רלוונטית, כולם שם לפחות עם תואר שני... אני לא מספיק יפה בשביל זה. אני רועדת כשאני מדברת מול שלוש וחצי חברות, מה פתאום להופיע בטלוויזיה? חוץ מזה שזה מאד ילדותי. מה יגידו עלי החברים?
לפתוח עסק?! עכשיו? בגילי המתקדם? זה נועד רק למי שיש לו כסף, שבא מרקע סוציואקונומי גבוה פלוס, שאבא שלו היה בעל עסק, לאנשים צעירים יותר... אני לא בנוי לזה עכשיו. זה לא בשבילי..."

מי מאתנו לא שמע את עצמו אומר את המשפטים הללו? הרי הם מוכרים לנו עד כאב. מי מאתנו לא מנע מעצמו באיזשהו שלב בחייו מלבצע משהו שהוא באמת היה רוצה בו, באמת משווע אליו כי... (השלם כאוות נפשך). מי מאתנו לא סיפר לעצמו את הסיפור הידוע הטוען ללא לאות עד כמה "זה" גדול עליו, ואיך בכלל הוא העז לחשוב על הרעיון. והכל עטוף בצידוקים רציונאליים, יש לומר - רציונאליים לכאורה. הרי הסיבות המונעות מאיתנו לבצע נשמעות כל-כך הגיוניות, כל-כך אחראיות, כל-כך בוגרות. זה אנחנו הילדותיים עם הפנטזיות הטפשיות על הצלחות בחיים... השופטים שמינינו לעצמנו נועדו להגן עלינו, לשמור עלינו מחוסר השליטה שעלול לאחוז בנו ולטלטל את חיינו מהקצה אל הקצה. אולי אפילו להרוס את כל מה שבנינו. אנחנו צריכים להודות לקולות האלה שבנו על האפשרות לספר לנו עד כמה אנחנו למעשה "קטנים, חלשים, לא מסוגלים", כדי לא להפגע מכובד המציאות... האומנם?! יש לי בשורה משמחת אליכם - זה לא ה"אני האמיתי" שלכם שעוצר אתכם מלקפוץ למים, אלה הם השדונים שלכם (גרמלינס, סבאטוס, וכיו"ב)...

ברוך הבא לעולמו של השדון. "השטן" הקטן שיושב לכם בראש, ומכיר אתכם מהיום בו נולדתם. הוא מודע לכל המחשבות שלכם, מכיר על בוריין את כל החולשות שלכם, משנן כל הזמן את כל מה שאתם יראים מפניו, חוששים, נמנעים. והכי חשוב - הוא מנצל את כל המידע הזה לטובתו. איך הוא עושה זאת? הוא לא נותן לכם לחוש בקיומו. הוא מכיר אתכם כל-כך טוב עד שלכאורה הוא הופך לחלק מכם. מתחפש לרציונאל שלכם, עוטה על עצמו את מסכת ההגיון. ואם הוא חלק מכם - אין לכם למעשה מה לעשות נגדו. הוא זה אתם, ואם כך, אין לכם מפני מי להתגונן. חכם מאין כמותו השדון הזה שלכם, והוא פועל בתוככם כמעט מהיום בו נולדתם. הוא מכתיב לכם מה נכון לגביכם ומה לא נכון, והוא נותן את הטון בכל מה שאתם מחליטים לעשות, או נכון יותר - בכל מה שאתם מחליטים להמנע מלעשות... נשמע מופרך? לא אמין? ילדותי? קראו עד סוף המאמר...

אז מה מטרתו של "השדון" הזה? לשם מה הוא קיים? מה מניע אותו? לצורך מה הוא פועל בתוכנו? ובכן, לשדון הזה יש מטרה אחת בלבד. מטרה בודדת שהוא מוכן להקריב את עצמו בשבילה. מטרה יחידה שלשמה הוא נוצר. מטרתו - לשמור על הסטטוס-קוו. לשמור על הקיים. להימנע משינויים. מפחיד עד כמה שזה פשוט. שימו לב - לא להרוג אתכם, לא להפיל אתכם, ואפילו לא לגרום לכם להרס כלכלי, או נפשי (למרות שזה תוצר לוואי צפוי...). פשוט - למנוע מכם לסטות ימינה או שמאלה מהמצב הנוכחי שלכם. אם אתם שכירים - הוא יסביר לכם בהגיון רב למה לא כדאי לכם לפתוח עסק עצמאי. אם אתם עובדים זוטרים הוא ימנע מכם לקבל על עצמכם תפקיד ניהולי כלשהו. אם בורכתם בכישרון שירה גדול, הוא ימנע מכם להופיע מול קהל, ובטח לא ללכת ל"כוכב נולד" - כי מה יאמרו עליכם אם תפסלו...?

אחת מהטכניקות הכי פופולריות שבה השדון שלכם משתמש היא "לנגן" לכם על הפחד הכי בסיסי של כל יצור אנושי - הפחד מכישלון. כולנו מפחדים להכשל. השדון הזה שלכם יזכיר לכם את זה יום ולילה, וככל שתחששו יותר מלנסות - כך הוא יהפוך ליותר דומיננטי ויסביר לכם עד כמה זה מסוכן, ועד כמה הכישלון שלכם הוא צפוי... אז למה בכלל לנסות? הבעייה היא שהצידוקים של השדון שלנו נשמעים כל-כך אמיתיים, כל-כך הגיוניים, שנדמה לפעמים שכל מטרתו היא לגונן עלינו מפני העולם הגדול, כאם המגוננת על ילדיה... אמרתי לכם כבר שהשדון שלכם הוא יצור מתוחכם? הוא יעטה על עצמו את תחפושת אמא תרזה בגרסה העכשווית שלה, וישמיע לכם בדיוק את אותם הצידוקים שכל-כך מפחידים אתכם, כך שהוא יתאים את עצמו אל מה שאתם מוכנים להפנים כמו כפפה ליד, וכל זאת כי הוא היצור הכי קרוב אליכם. אין מישהו בעולם שמכיר אתכם יותר טוב ממנו. עד כדי כך שתאמינו שהשדון הזה הוא אתם עצמכם. האמת היא שונה לחלוטין, והגיעה העת שתשננו אותה - היצור הזה הוא נפרד מכם, רק שהוא יהיה האחרון שיצביע על העובדה הזאת.

בואו נעמוד רגע על המהות הבסיסית של הפחד מכישלון. אנו כל-כך מפחדים להכשל מביצוע משימה שאנו לא מורגלים בה, עד כדי ויתור. אבל אז אנחנו במילכוד - אי ביצוע משימות שעשויות להעצים אותנו יוצרות מצב בו אנו דורכים במקום, ובמשך הזמן אף נסוגים לאחור. במילים אחרות, הפחד מכישלון הוא מתכון לכישלון בטוח. ברם, אם נבין שלכל פעולה שאנו מבצעים יש סיכוי להכשל, אולם יש סיכוי גם להצליח - אנו כבר מגדילים את ההסתברות להצלחה. הביטו על זה כך: הפחד מכישלון גורר חוסר פעילות שיוצרת כישלון ודאי. אם לא נבצע - הרי לעולם לא נצליח. מאידך, אם נעז לבצע אזי יהיה סיכוי שלא נצליח במשימה, אך יש גם סיכוי (לעיתים הרבה יותר גדול ממה שאנו חושבים) שנצליח ונשגשג. וכבר - אנו בעמדה טובה יותר אם היינו מתגברים על הפחד הזה שלנו. אזי מדוע בכל-זאת אנחנו נמנעים? נחזור אליו בלית ברירה - השדון שלנו מספר לנו בדיוק את הסיפורים השחורים והמעיבים שאנו כל-כך מפחדים מהם, כאילו הם ורק הם התסריט הצפוי העתיד להתרחש. וכשאנו כל-כך חוששים ממשהו, ומישהו טורח להזכיר לנו את זה ללא הרף - אנו נמנעים. השדון שוב זוכה בתהילה - שמר על הסטטוס קוו...

אז מה הפיתרון? ראשית כל הכירו בעובדה הכל-כך בסיסית: "האני-העצמי" שלכם נבדל, נפרד, מנותק לגמרי מהשדון. למרות שהשדון ינסה לטשטש עובדה זאת בכל כוחו ומאודו - אתם צריכים להפנים נקודה מהותית זאת. משהבנתם זאת, אל תנסו להלחם בשדון. אל תנסו להתגרות בו, אל תנסו לנטרל את מה שהוא אומר, כי אז הוא יאתר צידוקים משכנעים יותר לדבריו, וסופכם ליפול שוב בפח. למעשה, עליכם להקשיב לדבריו. לשמוע אותם כמישהו זר שמקשיב לאדם אחר. בכדי להמחיש את הנקודה, תנו שם לשדון שלכם. זה יכול להיות שם מסרט מצוייר, זה יכול להיות שם של אדם שאתם לא מסמפטים - הכל הולך... תנו לו זהות. בדלו את הזהות שלו מזאת שלכם. כעת הקשיבו לו, שמעו מה יש לו לומר. תנו לו להתבטא. מה הוא אומר לכם הפעם? איזו פעולה שלכם הוא מבקש למנוע? מה הצידוקים שלו? העלו אותם על הכתב. ממש רשמו לפניכם את כל הטיעונים, שעשויים להשמע לכם הגיוניים בהתחלה, המנסים להצדיק את חוסר האמון שלכם בעצמכם בהקשר למשימה זו או אחרת. כעת נבצע תרגיל קצר. המטרה היא - להעמיד את דבריו של השדון באור מגוחך (האור האמיתי שמאיר אותם), להפשיט אותו מתחפושת האחות הרחמנייה, ולהותיר אותו במערומיו. בקשו מחבר קרוב, בן זוג, קרוב משפחה לשחק את השדון ולקרא לכם את הטיעונים שלו (שהעלתם על הכתב) אחד לאחד. אחרי כל טיעון של השדון הכריחו את עצמכם לכתוב טיעון מקביל הסותר את נימוקיו המלאכותיים של השדון. לדוגמא: אדם מן היישוב ששוקל להציע את עצמו כמועמד עצמאי לראשות המועצה/העירייה. השדון: אתה?! מעולם לא היתה לך נגיעה בפוליטיקה, אתה טירון בן יומו. הטיעון הסותר: תמיד לחמתי למען מטרות שנראו לי נעלות. היותי טירון בפוליטיקה יכולה רק להעצים את הכוח האלקטורלי שלי בשל היותי נטול אינטרסים זרים. השדון: יתר המועמדים הם אנשי צבא שהוכיחו את יכולת המנהיגות שלהם. אתה לא שייך ל"קליקה הצבאית" ולכן אין לך סיכוי. הטיעון הסותר: יש לי קבלות רבות ליכולת המנהיגות שלי במהלך חיי המקצועיים והאישיים: החל מהיותי יו"ר אגודת רוכבי האופניים בעיר, דרך עיסוקי המקצועי - סמנכ"ל תפעול בחברה שבה אני עובד, וכלה ביכולות הנאום שלי (זכיתי במקום הראשון בתחרות הדיבייט הישראלי)...

כעת, משסיימתם לנסח את כל טיעוני הנגד, רשמו עוד טיעונים כלליים שתומכים בביצוע הפעולה (בקפיצה שלכם למים), ללא קשר ישיר לטיעוני השדון. קראו לשותף שלכם לתרגיל רק את החלק התומך בעשייה (החלק ה"נלחם" בשדון). מה הרושם שלו לגבי האדם שעומד מאחורי המסרים האלה? איך אתם מתרשמים ממנו? כאן מגיע החלק המעניין - זהו "האני האמיתי" שלכם. זאת תמונת הראי של עצמכם במלוא תפארתכם, ללא כחל וסרק. התשובות שנתתם לשדון שלכם זאת הישות האמיתית שלכם, ללא צנזורה, ללא מחסומים. אלה אתם, ואלו היכולות שלכם. האם עכשיו אתם מודעים לכח האמיתי שלכם...?! האם כעת אתם מבינים איך נתתם לשדון שלכם לשלוט בכם במקום לנסות לשלוט בו? ככל שתפנימו את התרגיל הזה, וככל שתעזו "לצאת לפעולה" בניגוד לדעת השדון שלכם, הוא ילך ויאבד מכוחו, ילך ויקטן. החדשות הרעות הן שהוא לעולם לא יעלם כליל. משהו ממנו תמיד ישאר וילחש לכם עד כמה אתם לא מספיק מוכשרים לבצע את מה שתכננתם. אבל משהכרתם את השדון שלכם ואת מניעיו, אין לו סיכוי לשלוט בכם יותר... 

הרימו ראש! היו אדונים לעצמכם! צאו להגשמת מטרותיכם ללא פחד, ללא מחשבות זדוניות בדבר חוסר היכולת שלכם. חלק גדול מהחשש שלכם לפרוץ דרך בחייכם הוא תולדה של קשקושי השדון שלכם בכל שנות קיומכם. הרפו מטיעוניו. תנו ל"אני האמיתי" שלכם את המרחב המגיע לו. ככל שתצליחו יותר, כך הכח של השדון יפחת. תוחלת החיים הקצרה שלנו בעולם הזה לא בנויה להכיל התנצחות מיותרת עם שדונים, הניחו להם לנפשם. תנו להם לפטפט, והיו נאמנים לרצונות שלכם בלבד, והכי חשוב - האמינו בעצמכם! אם אתם מספיק אמיצים לחלום, יש לכם גם את היכולת להגשים את החלומות שלכם. בהצלחה!