האם קיימת ליבת זהות אישית ייחודית שבה יכול האדם לבחור או לסרב לקבל את תכתיבי התרבות, או שמא הזהות היא תמיד הבניה תרבותית? האם לבני אדם יצירי תרבות נתונה ישנה היכולת לעצב את אישיותם הפרטית האישית? (ברץ,ל', ריינגולד, ר', אבו-חצירא, ח'. 2010). על מנת לנסות ולענות על שאלה מורכבת זו ומאחר והאדם והתרבות אליה הוא שייך הם יצור מורכב, קשה יהיה לתת את הדעת בדבר רק מנקודת מבט אחת ולכן, כוונתי להציג תיאוריות ממספר תחומים בחיים כגון: פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואף מהעולם ה"רוחני" העוסקים בשאלה הבסיסית מהי זהות? ומהי תרבות? ובעיקר מהם יחסי הגומלין ביניהם? אך, לפני הכול ברצוני להתייחס למושג זהות ולמושג תרבות מאחר והבהרתם חשובה לצורך הבנה וקבלת תמונה רחבה על הנושא.
  זהות הוא מונח בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה המתאר את תפיסת האדם את עצמו, ואת תפיסת החברה אותו, זהות אישית היא תפיסה סובייקטיבית של המשכיות והתאמה בין המרכיבים השונים של אישיותו של האדם, חוויותיו וזיכרונותיו‏, כמו כן, המושג תרבות הוא אותו שלמות מורכבת של ידע, אמונה, אומנות, מוסר, חוק, מנהגים וכל אותם הכישרונות וההרגלים שהאדם רוכש אותם בהיותו חלק מהחברה. במשך השנים ניתנו הגדרות רבות למושג תרבות על ידי אנתרופולוגים וחוקרים כמו למשל: "המורשת החברתית שהפרט רוכש מקבוצתו"; "התנהגות נלמדת"; "מערכת של טכניקות הסתגלות, הן לסביבה החיצונית והן לבני אדם אחרים"; "מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות" ועוד הגדרות רבות. ( ויקיפדיה, 2012). ניתן כבר להבין מתוך הגדרות אלו את היחסים המורכבים בין זהות אישית לבין תרבות או חברה ואת כוח ההשפעה של אחד על השני או שמא, רק את כוחה של החברה על הפרט?
 
 
 
 
 
 
הדיון בזהות מתוך "מבוא לחשיבה חברתית" הנלמד במחלקה לסוציולוגיה ב"אוניברסיטה הפתוחה", עוסק בשלוש שאלות מרכזיות: "כיצד נוצרות זהויות? באיזו מידה אנו יכולים לעצב את זהויותינו במו ידינו? והאם יש אי ודאויות מיוחדות האופפות את סוגיית הזהות בחברה בימנו?" אני מעוניין להתייחס לשתי השאלות הראשונות על מנת להבהיר את הסוגיה, כאשר הראשונה טוענת כי, "זהויות נוצרות מתוך אינטראקציה בין בני אדם. כאשר בני אדם מאמצים זהויות שונות, מתרחשים תהליכים שונים, שבמהלכם הם מציבים את עצמם ומוצבים על ידי אחרים, במקום זה או אחר בעולם החברתי". כמובן שעולה מתוך תשובה זו המשוואה בין הפרט לבין החברה מאחר והזהויות שלנו מעוצבות על ידי מבנים חברתיים, אך גם לפרט יש חלק פעיל ביצירתן ומכאן נתייחס לתשובה לשאלה השנייה שלמעשה, זהות תלויה בהכרח ביחסי הגומלין בין הפן האישי לפן החברתי ואפשר לתאר את היחסים הללו כמתח בין מבנים חברתיים לבין פעולה אנושית. מצד אחד אנו רואים את השפעתם של המבנים החברתיים בכלכלה, בטכנולוגיה, בארגון הבית והמשפחה ובתפקידים מגדריים ומצד שני אנו מבינים כי, זהות משותפת פירושה מעורבות פעילה מצדנו. אנו בוחרים להזדהות עם זהות או עם קבוצה מסוימת, אפילו בהזדהות עם קבוצת כדורגל מועדפת. אישיות מתארת תכונות של פרטים, כגון פתיחות לעומת ביישנות שהן מאפיינים פנימיים ואילו בזהות יש בהכרח מיסוד של בחירה, מה שאומר כי, מושג הזהות מכיל רעיון של פעילות אנושית, הרעיון שאנו יכולים לשלוט במידת מה על הבניית הזהויות שלנו עצמנו אך כמובן עם אילוצים חברתיים וכלכליים מהעולם החיצון. (האוניברסיטה הפתוחה, 2005)
    הסוציולוג ארווינג גופמן טוען בספרו " הצגת האני בחיי היום יום" כי האדם הוא שחקן חברתי הפושט ולובש צורה בהתאם לסיטואציה חברתית תיאטרלית ושהמהות שלנו איננה נתונה מראש ועלינו ליצור אותה ולמעשה, אנחנו משחקים מגוון רחב של תפקידים, בדומה לגילום דמויות בהצגה, כאשר במהלך היום יום אנו מחליפים דמויות בהתאם ל"במה" בה אנו נמצאים: בבית, ביחסי המשפחה, בעבודה, כצרכנים, כאזרחים, כלקוחות ומתוך כך עולות ציפיות מצדנו בנוגע לתפקיד ולביצועו וגם לחברה יש ציפיות מאתנו בביצוע תפקיד כלשהו. עלינו להיות משכנעים כדי לגרום לאחרים בקהל להאמין שהתפקיד שאנו משחקים הוא אמיתי. מנהל הבנק, המורה או הרופא צריכים להציג הופעה שתשכנע את הזולת בדבר אמיתות תפקידו, יש ציפייה לגבי התפקיד הן מצד איש המקצוע והן מצד הלקוח. גופמן שם את הדגש על הממדים החברתיים של זהות ועל היחסים שבין זהות לבין תפקידים ומוכיח, כי קיימים קשרים בין החברה שאנו חיים בה לבין המגבלות שמציבים לנו התפקידים שאנו משחקים בחברה, משום שבמובן מסוים המחזה כבר נכתב אך עם זאת, קיים גם מרווח פעולה בו שחקן יכול לאלתר ולהציע פרשנויות משלו. (גופמן, 1959)
כמו הסוציולוגיה, גם הפסיכולוגיה נותנת לנו הבנות ותיאוריות לגבי הזהות האישית ויחסיה עם החברה. תחילה ברצוני להציג את הפסיכואנליזה כאחת התיאוריות החברתיות הבנויות סביב עיסוק במין, במיניות ובמגדר. פרויד טען כי מיניות היא הדחף הפסיכולוגי החשוב ביותר ובעצם מינקותינו אנו מופעלים מדחף זה, כאשר סיפוק או העדר סיפוק של הדחפים הללו בתחילת החיים משפיעים עלינו בבגרותנו ובנוסף, לצורך שלנו בהזדהות עם ההורים בצעירותינו יש השפעות על התפתחותנו וזהותנו בבגרות ובעצם טענות אלו טוען פרויד, כי אנו מושפעים מתהליכים ומחוויות שבחלקם אינם מודעים לנו והם המעצבים את זהותנו והחלטותינו כמבוגרים. כלומר, מאחר והיבטים רבים של זהות נובעים מחוויות ילדות, הזהות אינה קבועה ויציבה אלא היא, תוצאה של סדרת קונפליקטים והזדהויות שונות. ( האוניברסיטה הפתוחה, 1990)
    לעומת זאת, הגישה ההתנהגותית טוענת כי האדם אינו מונע מהדחפים שלו כפי שפרויד טוען אלא שעיצוב התנהגותו וזהותו של האדם נובעים מגירוי חיצוני בעל אופי חברתי, כלומר, האדם מעוצב על ידי החיזוקים החיוביים והחיזוקים השליליים שהוא מקבל מהחברה במהלך חייו, בתחילה החיזוקים מגיעים מההורים ולאחר מכן מהחברה, ההורים הם מייצגי החברה מבחינת התינוק ועל ידי החיזוקים מגבש התינוק את זהותו והתנהגותו עד שהוא הופך להיות יצור חברתי ולכן האדם אינו חופשי, אם כי, הביהביוריסטים טוענים שיש באפשרותו של האדם להשפיע במעט על גורלו על ידי עיצוב הסביבה הנותנת לו את החיזוקים להתנהגותו. לדוגמה, ליצור סביבה שתיתן חיזוקים חיוביים ולא חיזוקים שליליים או עונשים ועל ידי התנגדות לריכוז החיזוקים בידי סמכות רודנית. ( האוניברסיטה הפתוחה, 1990)
    גישה נוספת בתחום הפסיכולוגיה, היא הגישה ההומניסטית, כשהפסיכולוג קרל רוג'רס עומד בראשה ואשר תופסת את האדם כיצור אנושי ולא מכניסטי כדוגמת התפיסות הקודמות של פרויד והביהביוריסטים היכול להכיר את עצמו ולכוון את מעשיו למימוש עצמי, אדם בעל מטרות ומשמעות היכול לקבל אחריות ולאהוב את הזולת. קרל רוג'רס האמין בטבע האנושי, האדם לדעתו, נוטה מטבעו לגדול ולממש את עצמו וקונפליקט פנימי או קונפליקט בין הפרט והחברה אינו חייב להתקיים, "העצמי" של הפרט הולך ומתבדל במרוצת ההתפתחות וכל אחד מאתנו קובע במידה רבה את התנהגותו, אך הנטייה למימוש עצמי ולהתפתחות מותנית ביחס הסביבה ועל מנת שילד התפתח הוא זקוק ל"יחס חיובי" הכולל קבלה, אהבה ואישור מהסביבה. כאשר ילד אינו מקבל זאת הוא יהיה עסוק בניסיונות לקבל זאת מהדמויות החשובות לו במקום לעסוק במימוש עצמי. ( האוניברסיטה הפתוחה, 1990)
על מנת לקבל תמונה רחבה יותר על יחסי הגומלין בין הפרט לבין החברה, אני מעוניין לפנות לתחום הפילוסופיה העוסקת רבות בשאלת הזהות וקיומה של חברה. הפילוסופים הובס, לוק ורוסו עוסקים באייך מדינה צריכה להראות ולכן הם בודקים את מצבו הטבעי של האדם עוד טרם נוצרה מדינה, כאשר כל אחד מהם מגדיר את המצב הטבעי בצורה שונה. הובס טוען, כי במצב הטבעי בני האדם שווים בגופם וברוחם ומתוך שוויון זה נוצר מצב של תחרות על משאבים ועל רצונות דומים המביאים למצב מלחמה ואי בטחון, מצב זה הוא בלתי נסבל ולכן צריך שיהיה ריבון שישליט סדר, במצב הטבעי על פי הובס "אדם לאדם זאב" ולא ניתן לאדם לפתח את עצמו ועקב כך גם המדע והתרבות לא יכולים להתפתח ולכן האדם נוטה לשלום מתוך הפחד למות ובאמצעות תבונתו הוא יוצר "אמנה חברתית" שזוהי בעצם תחילתה של חברה-מדינה ובעצם, אין כל זכויות לאדם טרם קיומה של חברה ולמעשה טען, כי המצב הטבעי לא התקיים מעולם. (אוחנה, 2006).
    ג'ון לוק טוען לעומתו, כי האדם במצבו הטבעי הוא תבוני ואגואיסטי והוא בעל זכויות טבעיות שהן: הזכות לחיים, הזכות לחופש והזכות לקניין ושבני האדם הסתדרו בצורה טובה במצב זה. מה שגרם להיווצרותה של "אמנה חברתית" הוא נקודה מסוימת בהיסטוריה שבא החליט אדם כלשהו לספח אליו אדמות בלי שעיבד אותן וצבר את זכותו על אדמה זו אלא, החליט שאדמה מסוימת היא רכושו ומכאן החל המרוץ אחר השתלטות על אדמות, כל אחד על פי רצונו. ועל מנת שאותם "עבריינים" לא יפגעו בזכויות האחר, עלה הצורך בחברה שתפקידה יהיה לאפשר ליחיד לממש את הפוטנציאל הגלום בו ולשמור על זכויותיו הטבעיות. על פי לוק המצב הטבעי אכן התקיים בעבר. ( לוק, 1632-1704).
    רוסו טען, כי במצב הטבעי של האדם הוא היה יצור תבוני בעל נטייה מוסרית טבעית, מעין "פרא אציל" ושבמצבו הטבעי אין לאדם מטרות אלא רק יכולת ושהוא חופשי לעשות כרצונו ללא תלות חברתית או פוליטית ולמעשה האדם ה"חברתי" או ה"מדיני" מתי שהוא לאורך ההיסטוריה יצר את החברה האזרחית שהיא אינה טבעית, אינה חופשית ואינה שוויונית ובעצם המעבר ממצב טבעי למצב מדיני יצר שינוי מהותי, הטבע אינו מספק עוד והקנה מידה החברתי הוא שקובע ובמקום תשוקה בא הרצון למעמד; במקום עצמיות בא הרצון לעוצמה; במקום החירות בא החינוך. רוסו אומר כי הובס צודק באומרו כי "אדם לאדם זאב" אך לא במצבו הטבעי, מצב זה נוצר מתוך המצב המדיני התחרותי שגורם לאדם להיות מנוכר. האדם הוא חופשי באופן טבעי והחברה האזרחית נוטלת ממנו את חירותו.( רוסו, 1711-1776).
    מעבר לשלישיה שהזכרתי כאן, ברצוני להתייחס לזרם נוסף בפילוסופיה הנקראים האמפיריציסטים והעיקריים שבהם אלו, ג'ון לוק שהוזכר כבר קודם, ברקלי ויום ושאלתם המרכזית היא, מה יש? או מה קיים? כאשר שלושתם מתייחסים להתנסות דרך החושים וטוענים כי המושגים והתפיסות שיש לנו נובעים אך ורק מתוך ההתנסות של החושים ושום דבר אחר מעבר לכך ודרך זה, הם בודקים את קיומם של הגוף והנפש. לוק, מניח שקיים יש פיזי וגם יש רוחני, הוא טוען כי קיימים עצמים בעלי תכונות ראשוניות ותכונות משניות כאשר התכונות הראשוניות הם תבנית, התפשטות במרחב ותנועה ואותם תכונות ראשונות יש בהן כוח המקרין לעברנו את התכונות המשניות שהן צבע, טעם, ריח, צליל וכל מה שעובר באמצעות החושים, ברקלי מעביר ביקורת על לוק וטוען כי לא ניתן להפריד בין התכונות ושמוסכם על כולם כי את התכונות המשניות אנו חווים ברוח ולכן אין קיום של עצם חיצוני אלא יש רק נפש ללא גוף והנפש היא היש התופס. יום שהוא הקיצוני שמבינים בא וטוען כי אין גוף ואין נפש ואנו משולים לבצל אשר מורכב שכבות על שכבות ללא גרעין, אין יש שתופס לא פיזי ולא נפשי, מה שקיים אלה רק רשמים שנקלטים ואנו טועים לפרש כאילו יש סיבה ותוצאה כאשר למעשה זו רק פרשנות ומה שקיים הם אך ורק הרשמים ולא יותר. מתוך טענותיו אנו יכולים להבין כי אין "אני" ושזה אומר כי אין זהות אלא רק רשמים או תפיסות אך, ללא תופס. ( לוק, 1632-1704).
    לאחר שעברתי על שלושת התחומים העיקריים העוסקים בנושא הזהות האישית והחברה ברצוני להוסיף מידע מתחום פחות מקובל מבחינה אקדמית אך בעיניי הוא לא פחות חשוב ואף מהווה משקל כלשהו בהבנת רעיון הפרט והחברה ומאחר ואין לי שם מקצועי עבור תחום זה, אקרא לו "העולם הרוחני" אך אין כוונתי לעולם הדתי אם כי רעיונות רבים ישמעו כרעיונות הלקוחים מתחום הדת ומאחר והם אינם יכולים להיבדק מבחינה אמפירית ניתן לייחס אותם לעולם האמונה והאינטואיציה וכפי שאמרתי, "העולם הרוחני".
    "החיים כמשחק בעולם החלום" זהו שמו של ספר אותו כתב זאב אבירז דרך "תקשור", כאשר המידע "מועבר" לזאב אבירז מתודעת העל אשר מציגה עצמה כמחשב המרכזי של הבריאה ושניתן לראות אותה כאחראית על התפתחות הבריאה ובעצם כך, מעבירה מידע על מהות הבריאה על מנת לעזור בהתפתחות של עולמנו. בין שאר המידע אותו היא מעבירה, תודעת העל מסבירה כי לבני האדם יש קיום לפני שאנו נולדים בגוף פיזי ואנו מתים ונולדים עשרות פעמים כאשר המטרה של "הנשמה" להתפתח ולפתח את הבריאה כולה ולמעשה כל אדם טרם "ירידתו" לעולם הפיזי אותו הם מכנים "עולם החלום" כותב את התסריט אותו הוא רוצה לחוות ואשר יפתח אותו בצורה הטובה ביותר. למעשה ה"נשמה" כותבת שתי תסריטים, תסריט אחד זה מה שהאדם צריך להשיג בעצמו וללמוד בעצמו למטרת ההתפתחות הבריאתית והתסריט השני הוא תסריט חברתי הכולל בתוכו את מערכות היחסים המשפחתיים, החבריים והחברתיים של אותה נשמה ותסריט זה תורם להבנת ההרמוניה בבריאה, כך שלמעשה קיימים שתי "במות", ה"במה" האישית ו"הבמה" המשותפת והאדם למעשה "משחק" במהלך חייו בשתי מישורים אלו ויש כאלה ש"יורדים" לעולם הפיזי עם תסריט אישי גדול יותר לעומת כאלה שישימו את הדגש על התסריט החברתי יותר ולכן אנו נראה אנשים יותר מבודדים מה שנקרא "זאב בודד" שאת רוב חייהם יעניקו להתפתחות אישית וזה יבוא לידי ביטוי בעיסוקים יותר סוליסטים מאשר כאלה שיעסקו במקצועות שמפגישים אותם עם הרבה אנשים. כמובן, שלכל אחד יש גם מזה וגם מזה. בנוסף כל אחד שיורד לכאן מגיע עם צוות שחקנים שלכל שחקן יש את ההתמחות שלו, כלומר, כאשר אדם בתפקיד הורה, נכנס השחקן שמתמחה בהורות, כאשר אדם בעבודה, נכנס השחקן שמומחה לעבודה וזה נכון גם לגבי מערכות יחסים, חברויות ותפקידים שונים בחיינו, כך שלמעשה אדם הוא בעצם צוות שחקנים מהלך המחליף דמויות ושחקנים בהתאם לתפקיד, מה שמזכיר לנו את התיאוריה של גופמן ובעצם מסביר כי הזהות שלנו מורכבת מהרבה זהויות ואנו משתנים באופן תדיר ודינאמי. ( אבירז, 2005).
 
 
 
 
 
 
 
 
דיון
למעשה, אנו עדים לתיאוריות שונות ומגוונות ממספר תחומים, המנסים להסביר ולתת הבנות לגבי הפרט, החברה ויחסי הגומלין ביניהם. אם נחזור לשאלה שהעליתי במבוא, האם קיימת ליבת זהות אישית ייחודית שבה יכול האדם לבחור או לסרב לקבל את תכתיבי התרבות, או שמא הזהות היא תמיד הבניה תרבותית? האם לבני אדם יצירי תרבות נתונה ישנה היכולת לעצב את אישיותם הפרטית האישית? אנו יכולים להסיק מתוך התיאוריות שהובאו כאן כי, כל התאורטיקנים והחוקרים והפסיכולוגים האומנם מתייחסים לקיומה של זהות אישית, אך ללא הוכחה אמפירית לקיומה של זהות כלשהי אלא הנחה הנובעת מתוך, תצפיות, הגיגים וניסיונות מחקר כאלו ואחרים. אנו עדים לזוויות רבות על הנושא כאשר רובם מניחים כי קיימת זהות אישית ואצל הרוב ישנה אינטראקציה בלתי פוסקת בין הפרט לבין החברה ואחד נותן משקל רב יותר לפרט ואחר שם את המשקל הרב יותר על החברה. הסוציולוגים כמובן שמסתכלים על הנושא בעיניים חברתיות מסבירים את הרעיון דרך השפעותיה של החברה וגם הפסיכולוגים שמסתכלים על האדם עצמו מגיעים תמיד למגע ולהשפעה של החברה על הפרט. אני מסיק מכך כי  לא ניתן להסביר את הפרט או להגדיר זהות ללא התייחסות לחברה ולהשפעותיה, מאחר ומן הרגע הראשון שאדם מגיע לעולם הוא בא במגע עם החברה, אם זה בצורת הורה או כל דמות מטיבה אחרת ועד להיותו יצור חברתי עצמאי, אם ניתן להגיד עצמאי על יצור חברתי. אנו עדים לכך כי מערכת החינוך, כפי שטוען רוסו נוצרה על מנת להכשיר את הילדים להיות יצורים חברתיים.
    יכול להיות כפי שסבורים לוק ורוסו שהיה בעבר קיום עצמאי טבעי לפני קיומה של חברה ואם הזמן ובעקבות אילוצים נוצרה חברה ובכך האדם איבד את חירותו תמורת חוקים ומוסכמות שאמורות להגן עליו ולשמור את חירותו, עולה מכאן פרדוקס מאחר ועל מנת לשמר את חירותו נאלץ הפרט לוותר עליה ומתוך פחד או אולי רצון, הפך האדם להיות יצור חברתי שפועל ומחויב לפעול למען החברה ופחות למען עצמו, עליו לרסן את דחפיו ותשוקותיו על מנת שיוכל לחיות בחברה. על פי תודעת העל הבנו כי האדם הוא בעצם שחקן המורכב מקבוצת שחקנים המתחלפים תדיר וגם מגופמן אנו למדים כי האדם מחליף פרסונות במהלך היום ובהתאם למצב, מתוך הפילוסופים אנו למדים כי אולי יש ואולי אין "אני" ושלחברה יש השפעה עצומה על חירותו וזהותו של אדם ואף הפסיכולוגים מוכיחים כי האדם מורכב ממתחים וקונפליקטים בין עצמם לחברה ואפילו האופטימיים שבהם כמו קרל רוג'רס הטוען שהאדם שואף למימוש עצמי, גם  מצביע על השפעת החברה על הפרט. עולה מתוך התיאוריות כי יש השפעה עצומה של החברה על הפרט ועל זהותו אם כי, אינה מבטלת את זהותו לחלוטין ורובם השאירו וטענו כי יש בכוחו של הפרט להשפיע על עולמו אך בצורה מוגבלת ביותר.
לסיכום
יכול להיות שאכן זהות אישית קיימת ואם היא קיימת אין ספק כי היא נאלצת להיות דינאמית וגמישה ולומדת על מנת ל"התברג" בחברה בצורה נורמאלית ולהיות קונפורמית לתרבות בה היא נמצאת. הדימוי שעולה לי מתוך הנושא הוא שכל פרט הוא מעין טיפה בים שהיא כמובן משולה לחברה, כל טיפה מרכיבה את החברה אך גם נעלמת ואולי אובדת בתוכה על מנת לשמר ולקיים את החברה, נראה כי זהו יצור אחד מורכב מיצורים רבים וקטנים ולעיתים אנו עדים לכוחה של טיפה המסוגלת לשנות סדרי עולם, אך לרוב כולם שוחות בהתאם לזרם. כך שזהות אישית או זהות חברתית תרבותית בכל מקום בעולם תהיה מחויבת להתנהג על פי הציווי החברתי וכמו שזהות יחידה נלחמת על מקומה בים הגדול על מנת שיראו וישמעו אותה, כך גם קבוצות ועמים ותרבויות מתנהגים בהתאם ואולי זהו הדבר הטבעי והנכון ואין צורך להילחם אלא ללמוד לשחות או שמא לא לוותר ולמצוא את הדרך למימוש וביטוי ואולי, יש יד מכוונת את כל המערכת הזו ולכל טיפה יש תפקיד חשוב וברור בתור המערכת הגדולה שכפי הנראה גם היא חלק קטן מתוך מערכת הרבה יותר גדולה אשר לא תמיד ידועה ולא תמיד מובנת ואנו הטיפות ננסה כל הזמן להבין ולהסביר את מנהגו של העולם. מתוך הנכתב אין אני יכול להגיד כי הגעתי להבנה חד משמעית או למסקנה ברורה לגבי, האם קיימת זהות והאם יש ביכולתה להשפיע על חייה. אך ברור כי יש אינטראקציה בלתי פוסקת ומספיק מעניינת שרבים וטובים ינסו ומנסים להבין את מהותה והעובדה לכך שמכל התחומים ולאורך כל הזמן יש מחקרים, תיאוריות ורעיונות לגבי  הפרט והחברה.
    אני מקווה, כי בעבודה זו, הצלחתי אולי לרפרף מעט על הנושא הדורש עומק וחקירה גדולים הרבה יותר ושאולי הצלחתי לתת תמונה רחבה יותר על ידי הבאת תיאוריות מתחומים שונים, אין ספק כי מהלך העבודה עורר בי רצון להעמיק ולחקור וגיליתי כי זה אינסופי ואצטרך חיים שלמים על מנת להאיר עוד טיפת אור על הנושא. אך מתוך התיאוריות עלו בי מחשבות והבנות כי, בסופו של דבר זהות אישית היא עניין סובייקטיבי, ויהיה מאוד קשה להוכיח את קיומה בצורה אובייקטיבית. אני מאמין כי כל אדם יודע מבין ומכיר את תחושת הזהות האישית שלו ולמרות שאנו משתנים כל הזמן בהתאם לסיטואציה החברתית יש בנו גרעין כלשהו המחבר בין כל הדמויות שהן בעצם, חלק מליבה אחת שלמה שהיא הזהות האישית ושיש ביכולתנו להשפיע, לעצב ולשנות את חיינו בהתאם ובשילוב לחברה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביבליוגרפיה
אוחנה, ד'(2006) חירות האדם מפיקו ועד פוקו : גלגולו של רעיון. מתוך: שאלה של כבוד - כבוד האדם כערך מוסרי עליון בחברה המודרנית / יוסף דוד (עורך). ע' 181-217. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006.
אבירז, ז' (2005). החיים כמשחק בעולם החלום. מיידע מתוקשר דרך תודעת העל. נס ציונה: זאב אבירז.
ברץ,ל', ריינגולד, ר', אבו-חצירא, ח'(2010) ידיעות נגט- רב תרבותיות מעמידה פנים. הד האולפן החדש, גיליון 97, סתיו 2010.
גופמן, א' (1959) הצגת האני בחיי היומיום. תל אביב: רשפים (1989).
יום, ד' (1711-1776) מסכת טבע האדם. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ג.
האוניברסיטה הפתוחה (2005). זהות בסימן שאלה: מגדר, מעמד, לאום. רעננה: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה.
האוניברסיטה הפתוחה (1990). מבוא לפסיכולוגיה. חטיבה רביעית יחידות 10-12. תל אביב: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה.
ז'ן ז'ק, ר'( 1712-1778). האמנה החברתית. תל אביב: רסלינג, 2006.
לוק, ג' (1632-1704). על המצב הטבעי. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס. תשנ"ז.