זכרונות אבלות

עוד אבלה נשמתי
על עולם שחרב.
עוד דואב כל גופי
מיגון אינסופי.
עת תשליכני חזק
בהקיץ החמה עלינו
אלי צער ונהי.

לא ליום אחד,
נשבר לבי לרסיסים.
לא ביום אחד
נקרע אני לגזרים.
לא ליום אחד-
אל כל הימים כולם-
בכל חיי כולם!

ויש עוד פעמים,
לפעמים,
בין הזמנים,
שאותך אני מרגיש-
חולף כאוויר,
נוכח כתמיד.
וכי לא הלכת,
נסתלקת?

וישנם עוד רגעים,
הנאספים לאיטם
בידיי הנאמנות-
שקולך אלי מגיע-
צהלות נעורים,
שמחה טהורה.
ובך-
העוד נשמרת כאז
רננת אהבתנו?

ועוד ישנם הלילות,
אכזרים וקרים,
שחומך גופי מלהט-
אש התשוקה,
אהבת עולמים.
בונת החיים,
המחבקת מאהבים.
והיכן,
היכן כל אלו?

וכל אלו יחדיו,
דברי ימים חיים-
עוד זכרון,
ועדות מצטרפת
לחסך שנוצר,
לחלל שנפער.

מגע אחרון בשולי היותך,
מראה אחרון מעיתות חייך.
ושוב כתמיד
תעוף לבדך
למרומים רחבים
וילווך נאמן
חיוכך הענוג.
ותותירני בדד,
נפטר?...

מאמר זה טרם דורג

מרתקמענייןנחמדסבירגרוע