בתאריך 26.8.2013 יום לפני תחילת הלימודים, קיבלתי במייל מכתב רשמי שעליו חתומים נציג משרד הבריאות ונציגת משרד החינוך. המכתב כלל הסבר מפורט על מבצע " 2 טיפות" שאמור לחסן את רוב ילדי ישראל ובסופו של דבר להגן על ילדים רבים וביניהם ילדיי אשר אינם יכולים להתחסן ועלולים להידבק בנגיף הפוליו. מאחר ואני אדם אופטימי במהותי ניסיתי למצוא סיבה טובה שגרמה למכתב להגיע אליי וחשבתי שבעצם רוצים להגן על ילדיי.  מאוחר יותר כשהתחלתי לקרוא חומרים בנושא באינטרנט הבנתי שמדובר בטעות איומה שביצע משרד הבריאות מתוך פניקה וחשש ולא ממקום שקול והגיוני. כמובן שאת הנעשה לא ניתן להחזיר לאחור ורק עכשיו אני מבינה את חומרת המעשה שבעצם מאלץ משפחות רבות אשר ילדיהם אינם יכולים להתחסן לחיות בבידוד ונתק מכל שגרת חיים נורמלית.
מה שנותר הוא לחשוב ולתכנן איך מתמודדים עם הגזירה הלא פשוטה בחודשים הבאים. בנושא השלמת חומרים לימודיים פניתי לצוות החינוכי שהבטיח להתקין אחרי החגים מצלמה בכיתה על מנת שבני הבכור יוכל להיות נוכח בחלק מהשיעורים דרך המחשב בבית. בהמשך כתבתי מכתב לכל ילדי הכיתה והוריהם אשר מסביר מדוע לא יוכלו להיפגש ולראות את חברם לכיתה בחודשים הקרובים. חלק מההורים יזמו תורנות טלפונים בין כל ילדי הכיתה, כך שבכל יום ילד אחר מהכיתה מתקשר אלינו לספר חוויות משגרת בית הספר ולהעביר לנו את שעורי הבית. במקביל המחנכת מתקשרת אלינו כמעט בכל יום ומעבירה לנו את החומר שנלמד בכיתה. בראש השנה הפתיעה אותנו אחת מהאמהות והגיעה עם עוגה ועם בריסטול ענק מלא בברכות מרגשות מכל ילדי הכיתה ומהמחנכת. 
ובין לבין אנחנו ממלאים את הזמן הפנוי ויש הרבה כזה בפעילויות מגוונות ביצירה ובאפייה. את היום הפכנו ללילה ואת הלילה ליום על מנת שנוכל לצאת לטיולי לילה עם פנסים ברחבי השכונה. אלו השעות היחידות שבהן לא צריך לחשוש ממפגש עם ילדים מחוסנים. ברגעים מסויימים אפילו התלבטתי אם כדאי לצאת לטיול של חצי שנה בחו"ל אבל החלטתי להשאר כאן בבית ולהתמודד. בתקופת החגים איננו יכולים להפגש עם המשפחה מכיון שגם להם יש ילדים מחוסנים אשר חוששים לבריאות ילדיי. בקיצור, לא פשוט להיות בסיטואציה כזאת ואני מתארת לעצמי שאנחנו לא היחידים. הייתי רוצה לאתר משפחות נוספות במצב דומה לשלנו ואולי להפגיש בין הילדים. 
בתקופה הייחודית הזו נופלים המון אסימונים ואני מתכוונת לתובנות והארות שמגיעות כי יש הרבה זמן פנוי למחשבות. חלק מהזמן אני מוצאת את עצמי מתלבטת למי להקשיב. האם לרשויות  אשר כל שני וחמישי משנות את ההנחיות לציבור, או לבני המשפחה שמרגישים שהם יודעים מה הכי טוב לי ולילדיי וכועסים שלא חיסנתי אותם, או שפשוט אשר נאמנה לעצמי ולקול הלב שמנחה אותי לאורך כל הדרך. 
אתם מוזמנים להגיב, להמליץ, לעודד, להזדהות ולהעביר הלאה....

חג סוכות שמח לכם ולמשפחותיכם.



צילמתי את היצירות האחרונות של הבנים מבצק סוכר