בתקופת בית שני מלכי יוון הרשעים גזרו על ישראל גזירות קשות על מנת להשמידם רוחנית.
המטרה הייתה להשכיח תורה ומצוות מישראל .
הם נכנסו אל בית המקדש וטימאו אותו ובצר להם לישראל ריחם הקב"ה עליהם והצילם מידם בכך ששלח אליהם את בני החשמונאים הכהנים הגדולים שהרגו את האויב וכך נושע ישראל מידם והכהנים העמידו מלך על ישראל.

כשנכנסו החשמונאים לבית המקדש ורצו להדליק את המנורה מחדש לא מצאו, אלא פך שמן אחד בלבד שאמור היה להספיק ליום אחד בלבד ונעשה נס והספיק לשמונה ימים עד שהספיקו להפיק שמן חדש זך וטהור.
יום מציאת השמן היה כ"ה בכסלו ולכן חכמים תיקנו שמיום זה בכל דור ודור יציינו ישראל שמונה ימים של הלל ושמחה, ובימים אלה מדליקים נרות בכל לילה על מנת לפרסם את הנס שאירע.
ימים אלו נקראים "חנוכה", ויש להיזהר מאוד לקיים את מצוות הדלקת הנרות, כי זו מצווה חביבה ביותר לפרסם הנס ולהודות לקב"ה וחז"ל אמרו במסכת שבת: " המקיים מצווה זו כהלכתה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר: כי נר מצווה תורה אור", ופירש"י שעל ידי נר מצווה בא האור של התורה.
מעיקר הדין יש להדליק נר אחד בכל בית בישראל, ונהגו ישראל להדר במצווה ולהוסיף בכל לילה נר נוסף עד שיגיע בלילה האחרון לשמונה נרות.