ביום שבת 28.7.12 באתי לבקר את חמי וחמותי המתגוררים במושבה במרכז הארץ. זהו רחוב הולנדי אשר חניות ללא סימון מצויות לכל אורכו.
בחרתי חניה שנראתה לי כחניה ציבורית והחניתי בה את רכבי.
כעבור כשלוש שעות יצאתי עם הכלבה לסיבוב וראיתי במקרה שליד הרכב עומד רכב פרטי שחוסם אותה, ניידת משטרה ואזרח שמשוחח עם שני שוטרים.
כששאלתי אם יש בעיה, נאמר לי ע"י האזרח כי זו החניה הפרטית שלו, וכי הוא עבר בין כל השכנים לשאול של מי הרכב שעומד לו בחניה (הלא מסומנת).
התקרבתי אליו, אמרתי שאני מתנצלת ושחשבתי שזו חניה ציבורית, ושאני מיד מביאה מפתחות ומזיזה את האוטו. השוטר שהיה במקום (הלל מנשה או רונן מנשה) החל לתחקר אותי "למה את לא זמינה בטלפון"? עניתי שזה לא רלוונטי כי ממילא אף אחד לא התקשר אליי. השוטר ענה שהם ניסו לאתר אותי דרך מס' הרכב, והחל לתחקר אותי האם הרכב שלי, האם הוא רשום על שמי ומדוע לא עשיתי העברת בעלות.
עניתי לו שעם כל הכבוד אני לא חושבת שזה רלוונטי ושזה ענייני בלבד, והלכתי להביא את המפתחות.

כשיצאתי עם המפתחות ע"מ להזיז את הרכב, ביקשתי שהרכב החוסם יזוז ע"מ שאוכל לצאת מהחניה.
השוטר השני, עם סיגריה ביד, שאל אותי "גברת, למה את מדברת ככה, בעצבנות?" עניתי שאני לא מדברת בעצבנות ושאם רוצים שאזיז את הרכב אז כדאי שהרכב שחוסם אותי יזוז.
כנראה שהעליתי לו את הסעיף כי בשלב זה הוא צעק לעברי "תראי לי תעודת זהות שלך".

כל הסיטואציה נראתה לי הזויה. אמרתי לו שלא עברתי על החוק ואני לא מראה לו כלום. הזזתי את הרכב לחניה אחרת, יצאתי מהאוטו והתחלתי ללכת עם הכלבה לכיוון הנגדי.

עשיתי את הסיבוב של הרחוב בדרך עם הכלבה לגינה, כשאין עליי כלום – לא טלפון, לא ארנק, רק שקית ניילון לאסוף את הקקי שלה.
עוצרת לידי אותה ניידת משטרה שכבר יצאה בינתיים מהרחוב בדרכה החוצה.

שני השוטרים יוצאים מהניידת ודורשים ממני תעודה מזהה.

אני מסרבת בתואנה שלא עשיתי שום דבר ושיניחו לי.
אדון שוטר הלל (רונן? מצטערת, הייתי נסערת מכדי לזכור) מנשה, מתקרב אליי, "תיכנסי לניידת".
"אני לא נכנסת לשום ניידת", אני עונה "יש לי פה ילד בן 4 ומשפחה, נראה לך שאני נעלמת ככה?"

"אל תאלצי אותי להשתמש בכוח", אומר השוטר, מוציא את האקדח שלו מהחגורה ומנפנף בו לעברי.

אני לא יודעת איך היה לי האומץ, להסתובב וללכת משם. הלכתי ואני חושבת לעצמי, "אלוהים, הוא מסוגל לירות לי עכשיו בגב ולהשאיר את הילד שלי בלי אמא".

השוטרים צועקים לי והכל מתערבב לי בראש.

בשלב מסויים החלטתי שזה מטופש מצדי ללכת עם הגב מופנה לאדם חמוש. אני חוזרת אחורה, ונותנת לשוטר, את מס' תעודת הזהות שלי, כשברור לי כל הזמן שאין ערך בלתת מס' ת"ז בע"פ, ושהכל עניין של הרתעה, שלא לומר אגו, ושלא עשיתי שום דבר שמצדיק את התנהגות השוטרים כלפיי.
נתתי את מס' תעודת הזהות שלי, הסתובבתי והלכתי, כשהשוטרים ממשיכים לצעוק אחריי.
לא יודעת מה הם הולכים לעשות עם זה, אבל אני כן יודעת מה אני הולכת לעשות עם זה.

רק הבוקר, כשהייתי שניה עם עצמי, הבנתי מה קרה שם. שוטר איים עליי עם אקדח, בצהרי היום, רק כי חניתי בחניה לא שלי.

מה אתם חושבים על זה?