אני שמחה שאני גרה כאן! צריך להקדים ולומר שאני לא ילידת טבריה, בכלל לא. כל חיי עברו עליי בראשון לציון, עד שלפני שנה החלטתי לעבור לטבריה… איך לא חשבתי על הרעיון האדיר על זה כבר קודם?! עיר יפה, עיר שלווה, כמה צדיקים גם… (מתים.. אבל צדיקים!!! ) שקט פה. מאוד. אפילו יותר. וכדי להמחיש לכם כמה שקט פה, אני אתן לכם דוגמה: שעה שמונה בערב, מרכז העיר, כל הרמזורים – הופכים לכתום מהבהב.. כלב לא עובר כאן. כלב?.. חתול לא נושם פה… שלא לדבר על החנויות.. הכל סגור. חוץ מהפיצה. אבל כמה פיצה כבר אפשר לאכול אה? ויש לנו את הכנרת.. אוח.. הכנרת הזו.. מזל שבאתי, הגעתי לפה בדיוק בזמן, עוד שנייה הייתה נעלמת לגמרי. עכשיו כשאני פה אני משתדלת לבוא כל יום לשבת בדיוק באמצע של הכנרת והמפלס עולה! בזכותי! .. ושלא יגידו לכם שהיא מתייבשת! זה לא נכון! היא רק קצת נעלבת שלא באים לטבריה קצת יותר מבקרים, אז היא נסוגה לאחור. או בעצם, מתכנסת בתוך עצמה… אפילו קניון הקימו לנו פה, יותר לא צריך לנסוע רחוק. אלא אם כן רוצים לראות סרט. טוב, נו אין קולנוע גם בקניון החדש. אז כן צריך להרחיק, אבל שטויות! חוצמזה שכמעט הכל סגור בשבת, יש פה הכל ;)
אוח, טבריה טבריה, אני שמחה שאת לא צפת. לצפת אין את כל אלה… אבל יש להם גבינות.. אוח.. איזה גבינות.. טוב זה לכתבה אחרת. בהזדמנות אני אספר לכם על הגבינות הצפתיות שטעמתי. ועד אז אני מאחלת לכם באהבה, מטבריה היפיפייה, המון המון אושר. ולכנרת שלי אני מאחלת שתתמלאי מים והרבה.. כמו שהיית לפני עשרים ומשהו שנה, כשהייתי עוד חיילת – מתיירת בטבריה.