כל אחד מביט למראה מזווית שהוא עצמו בנה,

לא יכול, לא רוצה לראות מה עם ההוא קרה,

לא חושב על החבר, שיושב ובוכה ומה הוא רוצה,

רק מאותו מבט צר, אגואיסט יקר מחושב וקר.

כל אחד, הופך למומחה, כשהחבר בוכה,

מיד בו הוא מזהה את כל אשר בו חסר,

אך הוא לא מזהה שבו עצמו יש את אותו

הקץ'. ככה זה יוצא כשאתה אדם כזה.

פ: ואתה, אמור לי מה? איך יוצא שלך קשה?

האמת, זה נורא. לא יכול לזהות אותך, מסתכל,

זה מתסכל, מה איתך לאן נעלמה התקווה?

עצמי שואל.

כל אחד הופך לגאון, כשאתה אותו הולך לשאול,

אומר לך, תלך לישון, אוי, אתה טיפש פה זה לא השאול.

תנסה, תראה זה קורה, כי עבורי החיים זה כיף,

מי אתה, מה אתה משונה, תאמין בי תראה, אני

נהנה.

ואותו אחד ממשיך לספר סיפורים, רק תקנה.

העולם סובב סביבו והאמת היא שלו.

רק תהיה נכון לקבל את דעתו, תבין שמה שאתה

רואה לא מתאים ונכון לקבל את תפיסתו, או הו!

פ: ואתה, אמור לי מה? למה זה לא יהיה שלך?

מסתכל, מתבונן בתוך תוכי זה מתקיים, העולם

גדול רחב, ממלא אחר הצו, מה עתיד, לא נביא

ואם יש לי מה לקוות או לנסות או שזאת הייתה

לי פעם יחידה.

עצמי חוקר.

ומה עם אותו אחד? הוא מזמן ערק, בורח מכולם,

מפחד ממשפט, הוא מכר לכולם סיפור כזה שבא,

לחזק אותו, על חשבון האחר – הוא כל אחד שלך

יספר, כמה טוב ומה לך חסר. הוא אדם סיפור

הצלחה, כשאתה לא נשמה נעלה. מוריד אותך

את עצמו מחזק על חשבונך. האגו עולה ולך אין

שמחה.

אז כל אחד, עם אותה אשליה כשהוא מביט במראה,

מסתכל, אחורה פנה, מפחד. הוא לא רוצה. עזבו

אמת, תנו לי מה שאתמול לא עשה לי רע. חושב

מפה יש ישועה. אך לרגע, מתבונן ולרגע מסתכל

ואז… אני כל אחד שיודע איך… מוכר אשליות,

לי לא מתאים. אך לא אפסיק להיות.