מסופר על הרמב"ם שבזמן שהיה רופא בחצר המלך, אחד משריו של המלך קינא בו מאוד ורצה שהמלך יפטר אותו מתפקידו ולכן הוא הציע למלך שיביא רופא יותר טוב לחצר המלך. המלך הסכים, הלך השר והביא רופא שנחשב הכי טוב אצל הגויים ורופא זה התגאה מול הרמב"ם שהוא יותר גדול ממנו ברפואה.
הרופא ביקש שהוא והרמב"ם יתחרו ע"י שכל אחד יכין לשני רעל ומי שיצליח להינצל מהרעל הוא הרופא הכי טוב. הרמב"ם התנגד כיוון שלא רצה להרוג אדם על ידו, אך הרופא השני לא פחד כיוון שהיה בטוח שינצל. הלך הרמב"ם והביא מרפא טוב שהכין לרעל והגיע לארמון. הוחלט שהרמב"ם ישתה הראשון את הרעל, לאחר ששתה הרמב"ם את הרעל כולו נהיה שחור ונשכב על הרצפה כמת תלמידיו לקחו את המרפא והכניסו לתוך פיו של הרמב"ם בבהלה ולאחר כמה דקות הוא קם על רגליו בריא.

כולם הופתעו למחזה והרופא השני החוויר מרב פחד.הוציא הרמב"ם כוס וערבב דבר מה בתוכה רק הריח את הרעל והוא מייד מת. לאחר מכן הרמב"ם לקח כפית מהרעל וביקש מהמלך לשתות זאת. המלך והשריםנבהלו וכי הרמב"ם רוצה להרעיל את המלך. אך למרבה הפלא כדברי הרמב"ם משקה זה היהמשקה צמחים ולא רעל...

ברגע שאדם חושש ממשהו, עלול דמיונו בלבד "להרוג" אותו . אם אדם בטוח שנשימת המשקה ממיתה- הוא עלול למות רק מן הדמיון!

אותו רופא לא יודע שהדמיון בלבד יכול להרוג אדם, הרופא כ"כ פחד מהרעל עד שיכול היה למות רק מהמחשבה שזהו רעל. ובעצם אלו מי סוכר. 

מה רבה כוחה של המחשבה