נראה לבאר שבתשובות לארבעת הבנים מתמקדים לכל בן בחלק אחר במצוות הפסח, וכפי שנראה לקמן.
והבן החכם הוא היחיד שעונים לו את כל הלכות הפסח, וממילא אפשר למצוא בפסוק ששיך אליו רמז ל"פסח מצה ומרור", שהם המצוות העיקריות בפסח, וכמו שהמשנה אומרת (פסחים פרק י' משנה ה') "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר".
ונתחיל לראות לפי לשון ההגדה.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.
דברים ו' כ'
{כ} כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם: {כא} ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה: {כב} ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו: {כג} ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו: {כד} ויצונו יהוה לעשות את כל החקים האלה ליראה את יהוה אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה: {כה} וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו:
פסח מצה ומרור – העדות והחקים והמשפטים. ונראה לכאורה שהעדות מוסב על מצה, שזה לא חוק גמור, שהרי זה מזכיר מה שהיה כשיצאו, אך גם לא משפט גמור, שמ"מ גם באותה שנה קודם שיצאו ולא הספיק בציקם להחמיץ נצטוו על המצות, ונקרא "עדות" אולי מלשון מועד, שזה דבר שקרה במועד הזה, או מלשון עדות על מה שהיה. וחוקים מוסב על פסח, שזה חוק ולא מובן איך נצלו בזכות הדם שעל המשקוף. ומשפטים מוסב על המרור, שזה מובן שבא להזכיר קושי העבודה שנגאלנו ממנה.
ובדומה למה שכתבתי לבאר פירוש "עדות" כתב הרמב"ן וז"ל: "וטעם כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות שישאל תחלה, על מה יעידו אלה המצות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה ומה החקים, כי נעלם טעמם בתורה והמשפטים, ישאל מה המשפטים שנעשה במצות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון".
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.
שמות י"ב כ"ו
{כא} ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח: {כב} ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר: {כג} ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף: {כד} ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם: {כה} והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת: {כו} והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם: {כז} ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו: {כח} וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו:
פסח – ושחטו הפסח.
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
שמות י"ג י"ד
{יא} והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך: {יב} והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה: {יג} וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה: {יד} והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים: {טו} ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה: {טז} והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים:
מרור – הקשה פרעה לשלחנו, וזה מזכיר קושי השעבוד.
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
שמות י"ג ח'
{א} וידבר יהוה אל משה לאמר: {ב} קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא: {ג} ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ: {ד} היום אתם יצאים בחדש האביב: {ה} והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה: {ו} שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה: {ז} מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך: {ח} והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים: {ט} והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים: {י} ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה:
מצה – בפסוק ז', מצות יאכל.
ולכאורה כמה שאלות יש כאן.
לגבי החכם: למה הפרשה שלו נאמרה בלי שום קשר למצוות הפסח, יעוי"ש בפרשה שמדובר על נושאים אחרים.
ולמה לא נחשב שהוציא עצמו מן הכלל בזה שאומר "אשר צוה וכו' אתכם".
לגבי הרשע: למה בעל ההגדה כותב שעונים לו תשובה שבכלל לא כתובה באותה פרשה, אלא בפרשה שהוא מייחס בהמשך לזה שאינו יודע לשאול, ולמה לא כתב את התשובה "ואמרתם זבח פסח... בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" שכן כתובה בפרשה של שאלת הרשע.
לגבי התם: למה השאלה שלו מוסבת דוקא על מצוות פטר חמור.
לגבי שאינו יודע לשאול: למה נראה לכאורה שמלמדים אותו ופותחים לו דוקא בהסבר על המצה, שעל מצות אכילת מצה כתוב שאומר "בעבור זה עשה ה'" ומשמע שהמצה ממצה את כל ההסבר, ולמה לא שאר מצוות הפסח.