זה היה עוד יום רגיל למדי, ישבנו בסלון אני ובעלי , הילדים שחקו בחדר , מתארגנים לשינה לעוד יום לימודים שגרתי. הטלפון צילצל. מהעבר השני של הקו הייתה אחותי הגדולה, שוחחנו ופתאום היא מבשרת לי: "את יודעת
 שאתמול ביתי איבחנה אצל אמא גוש בגודל כדור פינג-פונג בצוואר...." השתתקתי. לאחר מס' שניות עניתי... "כן זה בטח שום דבר אולי יש לה איזו דלקת בגוף ולכן הבלוטה התנפחה". אחותי נשמעה יותר רצינית ואמרה שזה לא נראה כך ולכן היא שלחה את אמא לבדיקות דם לרופאת משפחה בדחיפות. לאחר מס' ימים שכבר הדחקתי את הדבר והעברתי... בתקוה שזה באמת לא משהו רציני. צילצל הטלפון מאחותי עם מילים מבהילות ,היא נשמעה מאוד מבולבלת ולחוצה , תשובת בדיקות הדם התקבלו והרופאה אמרה שהם לא טובות בכלל... ושלחה את אמא דחוף לרופאה ההמטולוגית באומרה- כנראה שזהו סרטן בלוטות הלימפה. חשכו עינינו . אמא בסה"כ בת 62 אישה בריאה בד"כ, מתפקדת , עצמאית. איך זה נפל עליה???
רציתי לשתף אתכם בסיפור ראשית כדי לשבח את אימי היקרה שכיום אחרי סדרה קשה של טיפולים כימותרפיים קשים מאוד והשתלת מח- עצם היא ב"ה עברה זאת בגבורה רבה , הדבר כרוך בסבל רב ובאפיסת כוחות, אמא הייתה חזקה ונלחמה למרות
הקשיים הרבים והטיפולים המתישים. כיום היא בבית אחותי שדואגת לה ומטפלת בה מכיוון שהיא עדיין חלשה ותשושה מאוד וצריכה תמיכה רבה, יש לפניה עוד דרך לעבור .
בנוסף השהות בבתי החולים, אנו כמשפחתה הן בטיפולים והן בהשתלה עצמה ובאשפוז הארוך שלאחריו בבידוד, במיוחד לאחי, שהיה איתה רוב הזמן והחזיק את עצמו שפוי במקום לא שפוי שכזה. ימים כלילות במסירות ובטיפול יומיומי.
אסיים ואומר שאי אפשר לדעת מה מזמנים לנו החיים הכל יכול להתהפך ברגע, ואנו שומעים על המון מקרים כאלו בזמן האחרון ממש מגיפה. עם כל הכאב אסיים בכל זאת באופטימיות ואני רוצה לאחל לאימי היקרה שתהיה לה החלמה מהירה ורפואה שלמה והתחלה חדשה ונקיה מהמחלה , שהמחלה לא תחזור אף פעם ושהיא תזכה לאריכות ימים ושנים טובים ובריאים וכן לכל חולי
עמו ישראל.
שנשתדל לראות תמיד את הטוב ולשמוח בחלקינו. אמן.