קורה שאת עוברת שלושה הריונות. קורה. במדינה לחוצת-ילודה כמו שלנו קורה, באבי-אביה זה קורה. קורה שאת מוצאת את עצמך שוקלת 10 קילוגרמים יותר ממה ששקלת 8 שנים קודם לכן. קורה. רגע, רגע, מתי זה קרה? איך? למה? ולאן? לאן עוד תגיעי בכזה קצב?

אז מצויידת בחברה דיאטנית (כי למי יש זמן, בין העבודה והטיפול בילדים להגיע לפגישה מסודרת בקופת החולים), בהליכון אחד מאוד מאובק (מחוסר שימוש, נו מה?) ובתובנה המאוד עמוקה שככה זה לא יכול להמשך, הרי טרם אפילו הגעת לעשור הרביעי של חייך ובכל המגזינים האלה לנשים מזהירים אותך שקצף חילוף החומרים שלך רק יילך וייעשה איטי יותר, את מצהירה: ממחר-דיאטה! 

צלמתי תמונה של "לפני" ואפילו כתבתי סטטוס בפייסבוק נוסח "beware עשרת הקילוגרמים העודפים, אני אראה לכם מה זה, תוך חודשיים וחצי כבר לא תהיו כאן. ו- here I come!". כתבתי ואז חככתי בדעתי והחלטתי לא לפרסם, כי בכל זאת, זה קצת מדי מחייב. אולי תהיה איזה חתונה בתקופה הזאת, או חופשה במלון עם בופה או סתם ימים כאלה מעייפים שבסופם נחמד לבלות ערב רומנטי בהתכרבלות עם חבילת פרינגלס מזדמנת. 

קראתי, ואני לא זוכרת היכן, שאנשים שהצהירו כי יורידו מסת שומן גדולה מגופם, ככה הגזימו עם המספרים, הצליחו יותר מאילו שהיו צנועים (או ריאליים?) יותר בהצהרותיהם. אז, הנה, אני קוראת תיגר על עשרה קילוגרמים ממשקלי, למרות שביננו, גם לגמרי הייתי מרוצה להשיל חמישה. 

בפרק הבא: כמו כל גנרל שיוצא לקרב, אני שוקלת אסטרטגיות תוך בחינה מדוקדת של נתונים. וטיפים יקרים מפז מפי החברה הדיאטנית.