ממה את בורחת? אם רק הייתי יכול לקרוא את המחשבות שלך?
הכי קלישאתי אבל אם היה לי שקל בכל פעם ששאלו אותי את זה, כן הייתי מיליונרית.
אני בורחת מהכל, נהגתי לחשוב שאני בורחת ממבטים חודרים של בנים שהעיניים נפגשות אבל חוקרות אותך,
בגיל ההתבגרות יכולתי להוריד דמעה כמעט.
בורחת מאנשים שמשקרים ומסתירים את האמת עד שלמדתי שלפעמיים לא מזהים איך גם אני מצליחה.
מהביישנות האין סופית שלי הרסן והאנרגיות שמצטברות בתוכי.
מכאב של אנשים, סיפורים מטרידים, חדשות, כל מה שאמיתי מדי ומוכיח עד כמה החיים יכולים להיות פוגעים.
מפחד שמשתק אותי שאני עומדת מול משהו שאני רוצה ומאבדת את הקול שלי, שותקת ונעלמת אל תוך השקט שבי.
מהתמימות שכל אדם בחיים שלי דאג להזכיר לי.
מהנשמה שלי, האופי שכל אדם בחיים שלי כל כך אוהב בי אבל אני תמיד חשבתי שהיא קיימת בכולם
רק שרוב האנשים מפחדים לגעת בה והם צודקים ברגע שאתה נוגע בנשמה אתה אף פעם לא תוכל לברוח מעצמך,
לחיות בלי מעצורים ולעשות את מה שאתה באמת רוצה.
בורחת מאהבה החולשה שהיא גורמת, האכזבות שיש בה, הוויכוחים והריבים,כל הרגשות המכוערים שהיא מוציאה ממנו,
ברור שאהבה על כל צרותיה יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה לך שזה זה ושני הצדדים מאוהבים אבל בואו ניהיה אמיתיים
היא תמיד נגמרת מתישהו ומשאירה חלל שאומר, אמרתי לך.
אחריות, עבודה, לימודים, מחויבות, בכי, שיחות רציניות על כל מה שמוסתר.
להיות יותר כנה אז חכו שתישמעו את זה, בורחת מסקס כן,
אף פעם לא מצאתי משהו שאני יותר גרועה ממנו מאינטמיות עם גבר במיטה,בשיחות פנים אל פנים, בבית, במכונית, במסעדה,אלא אם כן יש שתייה ואז אני שונה לגמרי אבל לא משנה כמה מסטולה אני יהיה ומה אני יקח ברגע שהאיטמיות תופיע ותעבור את השלב הילדותי חוזרת המציאות.
אם נחבר את הכל נבין שאני בעצם בורחת מרגשות ואפשר לומר שזה ממשהו שחוויתי והיה משמעותי בשבילי.
לאן אני בורחת זאת כבר שאלה יותר טובה...
שתייה, ג'ויינטים, חברה, צחוקים, ספונטיות קיצונית, אקסטרים, טבע, חוסר שינה לניצול בילויים ויציאות, ים, שמש, ילדים שגורמים לעולם להיראות כל כך תמים וטוב לרגע.
להכיר המון בנים ולשחק ברגשות שלהם כי אין לי מושג מה אני רוצה למרות שלאחרונה
פעם ראשונה חוויתי את זה בעצמי ואני יפסיק אם זה.
ללבוש קצר אולי גם קצת חשוף, לציניות אין סופית וילדותיות שלפעמיים מתפרשת כטיפשות אבל זאת התכונה
הכי טובה בי כי בלעדייה הייתי מגיעה למקומות שאני לא רוצה להיות בהם.
לעבודה, לחלומות, בישול, ציור, כתיבה, שירים ודברים שלוקחים אותכם לאיזשהו מקום שליו אם עצמכם בו נמצאים רק אתם,
העיסוק שבחרתם והרגע המושלם הזה שגורם ללבוש חיוך.
וממה אני אף פעם לא מצליחה לברוח, התירוצים לאמא.
עכשיו שאני מודעת לכל הדברים שאני מדחיקה ולא נותנת להם רגע להתרוצץ לי במחשבות,
מה אתם חושבים שאני יעשה מחר?
כנראה ימשיך לברוח אבל אני לא היחידה כאן כולנו בורחים מהחיים אבל לא מוכנים לאבד אותם,
מחפשים תשובות לכל מה שמטריד את המחשבות,
רודפים אחרי אותו חלום להיות מאושרים,
ומנסים להשאיר את שמנו אחרינו שניזכר כאנשים גדולים מהחיים.