"חַיָּב אִינִישׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי" (גמרא, מגילה, ז, ע"ב).
מהו הטעם למנהג זה בו אנו מרבים בשמחה ואף מצווים לשתות לשכרה בפורים?
בקיצור שו"ע סימן קמב הלכות סעודת פורים כתוב שחז"ל מצווים אותנו לכך מהטעמים הבאים:
על ידי נס היין ושתי, אשתו של אחשורוש נטרדה ואסתר המלכה הומלכה תחתיה ועל ידי נס היין נחל המן הרשע מפלה ותכניתו להשמיד את כל היהודים בוטלה.
לאור כל זאת יכולים אנו להבין מדוע יש לקיים משתה, ושמחה אך עם זאת עדיין נשאלת השאלה: האין במנהג לשתות לשכרה טעם פסול, שהרי אין זה ראוי לו לאדם להשתכר בשל מעשי ליצנות הנלווים לכך.
על כך משיב מדרש רבה (פג, סימן יג, יא): " כשישראל אוכלין ושותין ושמחין הן מברכין ומשבחין ומקלסין להקב"ה וכשאומות העולם אוכלין ושותין מתעסקין הן בדברי תִפלות".
ופירושם של דברים:
שלא כגויים, עת משתכרים הם, באים לידי דברי תפלות, מעשי ליצנות וביזוי עצמי, אין אנו חוששים כך לעם ישראל , אלא אדרבא, מתוך שירבה לשתות לשכרה - כן ירבה דברי תורה והלל להקב"ה ויזכיר הנס.
פורים שמח