להתמסר... להתמסר לרגש הסוחף, להתמסר לאהבה, להתמסר לרגע הזה שיתחלף בעוד רגע נוסף, להתמסר לזמן המתקתק, להתמסר לעצב, להתמסר לכאב המאיים למחוק כל חלקת אושר ולהתמסר לאושר המוחק כל כאב... להתמסר לדבר אחד בלבד באותו רגע נתון, לקדש אותו, לחבק אותו בכל הווייתו... להסתכל לילד שלנו בעיניים, לראות בו את פלא הבריאה, להתפעל מהתבונה האלוהית הקיימת בטיפה שהתקבלה והפרתה את הנקבי, אותה תבונה אשר יצרה את היכולת שלו לנשום ולחייך, אותה תבונה אשר לקחה משהו מאיתנו ובראה ממנו משהו חדש, אותה תבונה אשר יצרה גם אותנו באותה הנוסחה המדוייקת והפכה אותנו מטיפה לעוברים, מעוברים לוולדים לילדים ולמבוגרים... 
להתפעל מהמובן מאליו, מהפשטות שלו אשר רחוקה מלהיות מובנת ולדעת כי בכל דבר שקיים, חי, צומח, דומם, אוויר, רגש, מחשבה, שבכל יום ובכל דקה ושניה, קיימת גם אותה טיפת זרע פוטנציאלית בעלת אותה תבונה אלוהית המסוגלת להפרות וליצור משהו חדש להתפעל ממנו... אך כל טיפה זקוקה לביצית, למשהו בכדי ליצור עיבור ולהתממש... אנחנו הביצית המאפשרת הפריה אך אנחנו גם טיפת זרע, הגדולה היא לדעת מתי להיות כל אחד מהם, מתי להפרות ומתי להיות מופרים... להיות אחד מהם ברגע אחד ולהיות שניהם יחד ברגע אחר... ולהתמסר