זו הייתה תקופה ארוכה בה יצאנו כזוג.
היינו הזוג הכי מושלם בעולם.
דביקים, מן זוג חלומי כזה שכל אחד היה חולם להיות.
כולם קינאו באהבה שלנו.
מבחוץ היה נראה כאילו הכל מושלם, נראינו זוג מאוהב.
אך לאט לאט הכל הלך והסתבך...
היא נכנסה לתמונה והפרידה בינינו.
ואתה הלכת אחריה עם כל הלב, פגעת בי מאד.
לאחר מכן כבר הבנת שהיא לא בשבילך, אבל זה היה מאוחר מידי, היית מאוהב בה עד מעל לראש.
הפסדת אותי.
ואני? אני בזמן הזה החלטתי שלא מגיע לי דבר כזה.
כן אני אוהבת אותך והיית ותמיד תישאר הגבר שאני הכי אוהבת בעולם.
הגבר היחידי שידע להיכנס לי ללב אך כשהוא הלך ממנו הוא לא שם לב ששכח להחזיר לי את המפתח.
אז בהתחלה ניסיתי להגיד לך שאף אחד חוץ ממך לא מצליח להיכנס ללב שלי, לחיים שלי.
ואף אחד גם לא הצליח כי המפתח לשם היה אצלך.
אז החלטתי לפרוץ את הדלת אל ליבי בכוחות עצמי ולהתחיל חיים חדשים.
להתקדם הלאה בלעדיך ולחפש את האושר שלי לצד גבר אחר.
ובהתחלה זה קשה, עדיין אני מאד מתקשה.
עדייןמ קיימים לי הימים והלילות האלה מלאי געגועים אליך.. לחוויות שלנו, לאהבה הגדולה שהייתה בינינו.
אבל אני משלימה עם העניין שאתה איתה.
ולאט לאט.. אני לומדת לשחרר.
מקווה שזה יילך קצת יותר טוב, 
מתחיל להיות קצת קשה העניין הזה.
אני מודה שעדיין אני מתגעגעת, לפעמים אפילו נכנסת אליך לפייסבוק לראות האם העלאת תמונה או סטטוס כלשהו?
לפעמים שואלת האם ראו אותך איפשהו?
מנסה לברר אם יש לך חברה?
האם כבר שכחת אותי או שעדיין מתקשה לשכוח ממני?
האם גם אתה עדיין מתגעגע?

יש לי עוד כל כך הרבה שאלות לשאול.. אך לצערי ללא מענה.
לא נותר לי את מי לשאול,
למרות שהלב עדיין כואב ומדמם נשבעתי- אני לומדת לשחרר!