למה הצדק תמיד נשאר בבית.
ואף פעם לא מגיע לעבודה.
 
העובדה שנולדתי נקבה לא גרמה לי מעולם לצפות להקלות למיניהן.ממש לא.
בגיל מאוד צעיר הבנתי לבד מהתבוננות פשוטה(ועדיין דיי תמימה)על העולם ועל ההתנהלות של בני האדם מסביבי שעליי להיות חזקה מאוד,לפחות כלפי חוץ,ולעבוד מאוד קשה בעיצוב תדמית רצינית,חזקה.
לא הירפתי לרגע.
כאדם שעובד (קשה) כבר מגיל 15,לא הכרתי (ועדיין) את המושג לוותר,נתתי מעצמי 150% תמיד,גם אם הרגשתי לעתים קרובות שאני משלמת מחיר,שאני אפילו מעט מנוצלת.וכן,אם הייתי נער ולא נערה עובדת אז בטח אחד מהחב'רה שלי היה אומר "וואלה,תאמין לי אתה פראייר אתה" . אבל כשאין ברירה אין ברירה ואני רק אמרתי תודה שבכלל מעסיקים אותי בגיל כל כך צעיר,גם אם אני לא מקבלת את התנאים הדרושים,והבוס דואג לנצל את העובדה שאני לא אעז לפתוח פה.
עברו מעט שנים.
והנה אני עובדת כבר כמה חודשים במקום עבודה חדש במשרת סטודנט.
התלמדות ארוכה בעיר אחרת,בלי החזרי נסיעות ושעות נוספות כמובן,כי העסק חדש.לא אמרתי מילה.
הבוס אומר שהוא סומך עליי ומרוצה ממני לעיתים קרובות,ומסנן לעובדים ללמוד ממני 'עובדת מעולה'
"הלוואי שכל העובדים שלי היו כמוך" הוא אומר לי. ואני אומרת תודה וממשיכה לעבוד.מצפה שאספתי כמה נקודות להעלאה בשכר שמגיעה "מאוד מהר במקום הזה,תהי בטוחה וזה על בסיס שביעות רצון מהעובד,מי שעובד טוב מקבל העלאה מאוד מהר."
 
הכל היה טוב ויפה,או פחות או יותר כרגיל עד שבשיחת הא ודא עם עמיתי לעבודה נקבתי בסכום המשולם לי לשעה. הוא,עובד חדש שהגיע אחריי,היה בשוק.היה בטוח שאני מרוויחה הרבה יותר נוכח הוותיקות היחסית שלי בעסק,האמירות החוזרות ונשנות של הבוס "ללמוד ממני" לשאר העובדים והדרישה שאשר שעות נוספות ואף אחליף את מנהל העבודה לעיתים (!) אבל למרות הכל, נשארתי על שכר התחלתי.
לא קודמתי בשקל.כל זה היה עוד נסבל אם לא הגילוי המרתיח שהבחור הנחמד,מסתבר מרוויח הרבה יותר ממני למרות תפקידו הנמוך וחוסר הוותק שלו במקום.
לפעמים צדק הוא רק כוכב? מסתבר שלא  רק לפעמים. ממש לא.
 
באותו יום תקפה אותי תחושת מרירות קשה ואף עלבון. הרגשתי מושפלת כשהבנתי מה המחשבה שעומדת מאחורי המחמאות המטופשות של הבוס.
"תבקשי ממנו העלאה,אני פשוט לא מאמין שזה מה שמשלמים לך!" אומר הקולגה הנחמד.
ואז אני מגלה שהוא לא היחיד שמרוויח הרבה יותר ממני על פחות עבודה.
מתוך 7 עובדים,5 גברים מרוויחים יותר מ 2 נשים . בלי פרופורציה לתפקיד, ותק או שביעות רצון.
אני מביטה בהם בהפסקות.יושבים עם הבוס,עם המנכ"ל , מסתחבקים,צוחקים מעשנים ביחד.
יש להם הדיבור הזה,ביניהם,כאלה שגברים כל כך מעולים בו , ההבטחה הגברית הזאת אחד לשני של 'אל תדאג אני יסדר אותך,אחי' עוברת היטב בהפסקות הסיגריה שלהם,אלה שאין בהן שום מקום למין השני שקורע את עצמו לא פחות (ובמקרים ספיציפים אף יותר) אבל לא מקבל את ההבטחה ה'אחוקית' הזאת.
העלבון והכעס שהצטברו בתוכי היו יותר מידי.
אני לא צריכה מילים יפות ממך בוס נחמד,אתה איש זר לי ואני כאן כדי להתפרנס.נקודה.
שימו לב בנות/נשים:
כשהפרגון הופך לחנופה-זה תמרור אזהרה.
השוו את השכר שלכם לקולגות בעלי תפקיד דומה ואף תחתכם,כדי לגלות מקרים כאלו.
אל תעלבו.נכון שהשקעתן כל כך ונתתם 200%. אבל זה לא אישי ולא קשור לאישיותכן,זה רק בגלל שנולדתן כבני אדם ממין נקבה.
חוק שכר שווה לנשים בעבודה? מעניין את ה___ של הבוס שלך.התפקיד הוא שלך להבין בזמן שאת מנוצלת.

 
שבוע שעבר הודעתי על התפטרותי.
עכשיו אני מחוסרת עבודה , אבל לפחות אני לא מנוצלת.לא מופלת. בינתיים.
 
כמובן שזאת עברה על החוק .אבל החוק,כרגיל,נשאר בבית,יחד עם הצדק והם יושבים להם כל הימים ומשחקים 'מלחמה' . אף אחד עוד לא ניצח.