לפני החופש עשיתי קנייה של כל מיני חומרים בחנות של מגוון מוצרים, כלי כתיבה, כלי עבודה וכדו'.
שוטטתי בחנות כדי לקנות חומרי יצירה ועוד מספר דברים לבית ואז נתקלתי באיזולירבנד ופתאום עלתה בי מחשבה שהוא חומר מצויין לכל מיני דברים כי הרי בסך הכל זה כמו דבק סלוטייפ עבה בצבעים שונים.
לא היה לי רעיון ספציפי אבל החלטתי לקנות מכל הצבעים.
זה מוצר לא יקר ובמקרה הגרוע אם לא היה עולה לי רעיון מעניין הייתי מביאה לבעלי הרי גם ככה הוא משתמש בזה מידי פעם...
בוקר אחד בחופש הזה קמתי וראיתי את ערימת הצבעים ואז עלה לי רעיון החלטתי לנצל את הסלון הגדול ואת המסדרון.
הדבקתי איזולירבנד בכל מיני צורות בסלון ושביל עובר ביניהן. בנוסף שמתי פסים עם מרווחים במסדרון.
הרעיון היה לתת משימות כך שתהיה להן חוויה הן תוצאנה אנרגיה ואני לא ממש (-;

למשל השתמשתי בצורות שעשיתי בכמה צבעים בצורת תחרות. 
עשיתי תחרות בין 2 הבנות של מי מגיעה ראשונה לצורה בצבע צהוב או מי מגיעה למעויין.
זה מאוד טוב לילדים שלומדים צורות או צבעים (אצלי את הרוב הם יודעות לכן זו היתה תחרות של מי מגיעה ראשונה. הכל תלוי בילד וביכולות שלו. אפשר גם לתת להם למיין צורות ולשים בתוך הצורה המתאימה וכנ"ל צבעים)
אחרי שראיתי שזה הולך איתן טוב הוספתי מי מגיעה לצורה שמתחילה באות מ' או מי מגיעה לצורה שיש בה את האות ל' וכדו'.

בשביל השתמשתי לתרגולים של כל אחת לבד. סוגים שונים של הליכה / קפיצה
לדוגמא:
הליכה בשביל (בלי לגעת בקווים) בכל מיני צורות, תלוי ביכולת. לדוגמא: הליכה רגילה, קפיצה על רגל אחת, קפיצות עם 2 רגליים צמודות וכדו' (אפשר גם לעשות תרגילים קשים יותר כמו: הליכה בעזרת מראה, הובלת חבר שעיניו עצומות בלי שידרוך וכו')

הפסים במסדרון שימשו למשחק דומה למשחק עם המקלות שכל פעם מרחיקים את המקל רק שפה לא הרחקנו את הפסים אלא שינינו למשימה קשה יותר כמו: רגל אחת, קפיצה עם רגליים צמודות וכו'.

זו דרך מצויינת ללמוד במה הילדים טובים ובמה לא. ללמד אותם סבלנות (למשל לחכות לתור שלך בהליכה בשביל), מסוגלות לקבל כישלון בצורה קלה יותר ולנסות שוב, למשל היתה משימה שהיתה קשה לבנות שלי וידעתי שעם תרגול הן תצלחנה אז בכל פעם שמישהי לא הצליחה צחקנו ואמרנו בלה בלה בלה....

מה שטוב במיוחד בזה זה העניין שאין כישלון כי אפשר שוב ושוב ועם זאת כדי לא לתסכל אם רואים שלא הולך לילד וכבר נמאס לו. אפשר להחליט יחד עם הילד שמחליפים משימה. העניין הוא לשאול בקלילות שהילד לא ירגיש שלא הצליח. ברור שעדיף לעלות את רמת המשימות לאט, כלומר להתחיל בדברים קלים לילד ולעלות את הרמה ככה תהיינה לו הרבה חוויות הצלחה.