בתקופת מלכותו של שאול המלך כאשר קם גלית הפלישתי להילחם בישראל, הצליח דוד המלך להילחם בו ולהרוג אותו. שאול המלך שראה שדוד אינו נער פשוט אלא נועד לגדולות, ביקש לדעת את יחוסו של דוד כדי לדעת אם הוא ממשפחת פרץ בן יהודה ועל כן הוא ראוי למלוכה, או שהוא ממשפחת זרח, אחיו התאום של פרץ, ואם כן הוא ראוי להיות שופט.
קפץ דואג האדומי שהיה אחד משרי המלך ואמר: עד שאתה בודק אם הוא ראוי למלוכה או לגדולה אחרת, תבדוק אם הוא בכלל ראוי לבוא בקהל ה' להיות חלק מעם ישראל, שהרי דוד הוא מבני בניה של רות המואביה, והרי כתוב במפורש בתורה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים..."
נענה אבנר, שר צבא שאול ואמר: שמעתי מפיו של שמואל הנביא הלכה שקיבלה משה רבינו בסיני ועברה מדור לדור - "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה" – "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" זאת אומרת שדווקא עמונים ומואבים גברים שהתגיירו, אסור להם להתחתן עם אישה יהודיה, אבל עמוניות ומואביות שהתגיירו, מותרות לבוא בקהל ולהינשא ליהודי.
דואג האדומי לא קיבל את דברי אבנר וניסה להפריך אותם. אמר שאול המלך לאבנר: לך שאל את שמואל הנביא ובית דינו מה ההלכה. הלכו ושאלו את שמואל, ואמר להם שמואל, אכן, "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", כי כל הסיבה שדחתה התורה את עמון ומואב מלבוא בקהל ה', משום שכאשר עם ישראל בצאתם ממצרים היו במדבר, היו צריכים לעבור דרך ארצם, ולא קידמו אותם העמונים והמואבים בלחם ומים, וזה מראה על מידותיהם הגרועות שאינם גומלי חסדים, ולכן אינם ראויים להיכנס בקהל ה'. ואילו על הנשים אין תביעה על כך שהרי "כל כבודה בת מלך פנימה" ואין דרכן של הנשים לצאת החוצה כדי לקדם בלחם ומים.
ואחרי פסיקה זו של שמואל הנביא ידעו כולם כי דוד המלך כשר וראוי לבוא בקהל.
שמואל הנביא הוא גם זה שכתב את מגילת רות, כדי ליחס את דוד המלך שבא מרות המואביה, כי מן השמים הסכימו על הדבר, ודוד המלך נולד בעצרת (חג השבועות) ומת בעצרת.
זוהי הסיבה שאנחנו קוראים את מגילת רות בחג השבועות. חג השבועות הוא יום מתן תורה, יום הולדתו ויום פטירתו של דוד המלך, ובקריאת מגילת רות אנחנו מכריזים, שהתורה שבכתב והתורה שבעל פה – תורה אחת היא ואי אפשר לזו בלא זו. על ידי שדרשו חכמים בכח התורה שבעל פה שנמסר להם: "מואבי – ולא מואבית", ע"י כך הותרה רות לבוא בקהל ויצא ממנה דוד משיח השם לכל הדורות, ועל מלכות בית דוד נשענת כל כנסת ישראל שהיא והתורה – אחת. והכל ע"י כוחה של תורה שבעל פה.
  1. ללמדנו כמה גדולה ויקרה התורה הקדושה שהעניק לנו הבורא ביום זה, עד שאפילו הגויים מכירים ברוממותה, עוזבים את הבלי העולם הזה ובאים להתענג על ה' ולחסות באור תורתו.
 
2. ללמדנו שאף אדם שלא גדל על ברכי התורה בימי ילדותו ובילה את חייו בהבל וריק, יכול ע"י רצון חזק לפתוח פרק חדש בחייו ולהידבק בתורה הקדושה, כשם שעשתה רות שדבקה בתורה בגיל ארבעים.

3. ללמד את הנשים שאף על פי שפטורות הן מלימוד תורה, בכל זאת רבה מעלתן, ויכולות הן ע"י צניעות, יראת שמים ומידות טובות, להגיע לדרגות גבוהות מאוד, כמו שזכתה רות להיום אם למלכות.