מה אתה רוצה? / נועם קליין

מבוא
בשנות ה-20 שלי עבדתי כמלווה ומדריך בבית מחסה לאנשים הסובלים מתסמונת פוסט טראומטית או מה שמכונה "הלם קרב", אחד החוסים היה גבר בגיל 40+ נשוי בעברו אב לשתי בנות, אותן הוא לא פוגש יותר, הוא נפגע מרסיסי מטען אשר התפוצץ בקרבתו באחד הקרבות, חוץ ממנו כל מי שהיה בקרבתו נהרג, והוא מאז שרוי בשתיקה מכונס בעצמו וכמעט שאינו יוצר קשר עין, מטופל במגוון תרופות וכל היום עסוק בציור תמונות שמן. תפקידי היה כשאר המדריכים במקום, לדאוג שהחוסים יקבלו את תרופותיהם בזמנים הקצובים להם, לוודא שהם מקבלים את ארוחותיהם, שומרים על היגיינה וסדר בחדריהם ובזמן הנותר לארח להם לחברה, להעניק להם תשומת לב ואוזן קשבת. אותו גבר שותק כינויו היה "ואן גוך" כנראה בגלל כמה קוים מקבילים, היה היחידי שקיבל אישור לאכול בחדרו, בחלקי נפלה ה"זכות" להיות זה שיביא לו את הארוחה באופן קבוע משום שכך הייתה דרישתו, כנראה משום שהייתי מתפעל בקול מציוריו, בהיותי חובב אמנות ומצייר בעצמי,היו לי מושגים מן התחום וההתרשמויות שלי נשמעו מקצועיות, לפעמים אפילו היה עונה לי על שאלותיי כאשר התייחסתי לעבודתו. אך כאמור רוב הזמן היה שותק, לפעמים הייתי יושב במחיצתו דקה או שתיים ולאחר מכן עוזב. באחת מן הפעמים, כנראה ששהיתי יותר מהרגלי, ישבתי מאחריו בשעה שהיה רכון מעל ציור ועובד, כאשר לפתע מבלי להסב את מבטו אלי, שמעתי אותו שואל- " מה אתה רוצה?" מובן שהופתעתי, ומייד העליתי על דעתי שנוכחותי מן הסתם טורדת אותו, "סליחה" עניתי לו, "אני מפריע לך, אני מייד הולך" וקמתי לצאת, ואן גוך, מבלי להביט בי אמר ”אמרתי שאתה מפריע לי? רק שאלתי אותך מה אתה רוצה?" המבוכה שלי גברה, אך מאידך שמחתי על השיחה שמתפתחת עם האיש אפוף השתיקה.
" מה אני רוצה? כלום, אני מניח...למה? ",
"סתם רציתי לדעת, זה יכול להיות שיש מישהו שלא רוצה כלום?"
הרגשתי מבוכה "כרגע, אני לא רוצה כלום!" ניסיתי להישמע הגיוני "ואתה, מה אתה רוצה?" החזרתי לידי את השליטה. ואן גוך המשיך להתעסק בציורו "מה שאני רוצה זה לא עניינך!" ואז הביט בי, לראשונה שמתי לב שהוא באמת מאוד מזכיר את ואן גוך, בזקנו המדובלל ועיניו הקטנות המוקפות טבעות כהות של לאות ועצב. שוב הייתי נבוך וניסיתי להציל את עצמי, "אז זה גם לא עניינך מה אני רוצה, לא כך?" ואן גוך נאנח כאילו התאכזב ממני, וענה "כן, רק שנראה לי שאתה לא יודע מה אתה רוצה, גם היית רוצה לענות לי".
תשובתו הממה אותי, מה אני באמת רוצה? קודם לכן לא העסיקה אותי המחשבה הזאת,היו לי אי אלו חלומות ואי אלו תכניות ושאיפות, אך אלו התחלפו להם לעתים קרובות, אני מניח שרציתי כסף, אך רצון זה התחלף בצורך גדול לכסף ולפעמים בהזדקקות נואשה, והרצון מן הסתם היה מופנה אולי לטיפת שלווה ומנוחה. לפעמים רציתי קשר קרוב ובאמת השקעתי בכיוון הזה, עד נקודה שבה רציתי להיות לבד לזמן מה. בדרך כלל מה שהכרתי כרצונות, שמשו אצלי בערבוביה ולעתים אף סתרו זה את זה. כך שאם להודות על האמת, ואן גוך צדק, באמת שלא היה לי מושג מה אני רוצה. ל"ואן גוך" החולה המטופל במוסד לחולי נפש, היה יותר ברור מה  הוא רוצה, אולי לא קשה לנחש, כמו שתשאלו השבוי בבית האסורים לתקופה לא מוגדרת, או, את החולה במחלה חשוכת מרפא, מה הוא רוצה, הרי זו שאלה רטורית כמעט. היום במבט לאחור אני מבין כמה קריטית והרת גורל הייתה שאלה זו עבורי, רק שחסרו לי האמצעים הנפשיים והתודעתיים להתייחס אליה כראוי, ולכן התחבטותי בשאלה זו לא האריכה ימים. עם הזמן חזרה אלי שאלה זו מספר פעמים ופגשה אותי בעוצמות משתנות, ובתחנות שונות בדרכי בחיים. לעיתים קרובות  חשבתי שאני אחד האנשים הבודדים בעולם כולו שעדיין לא יודע מה הוא רוצה, אך עם הזמן התחוור לי שאיני היחידי, אמצתי את ההתרסה של ואן גוך והתחלתי לשאול אנשים בקרבתי כגון חברים וקרובי משפחה, במפתיע- "מה אתה רוצה?" נדהמתי לראות שלחלק גדול מן האנשים אין כלל מושג מה הם באמת רוצים. היה מעניין לראות את אלו שממש היו משוכנעים שברור להם מה הם רוצים בתחילה, במיוחד כאשר הרצון מתייחס לתחומים כלליים יותר בחיים, כגון אושר, בריאות,שגשוג וכו', אך כאשר הוכחתי למעשן ולזולל הכפייתיים  שרצונם בבריאות, משני לרצון אחר חזק יותר, או למרבה במנוחה והצפייה בטלוויזיה, שמעשיו סותרים את הרצון בשגשוג. וכדומה על זה הדרך הבחנתי שאנשים חיים ופועלים באופן שאינו מקדם את רצונותיהם ולעיתים אף עומד בסתירה מוחלטת לרצונם, כפי שהם מעידים עליו. לקח לי הרבה זמן להבין שיותר משאנו לא יודעים מה אנו רוצים, אנו לא יודעים מה הוא הרצון.
מתוך ניסיון למצוא תשובה שתניח את דעתי, התחלתי לעיין בספרי פסיכולוגיה, פילוסופיה וספרות רוחנית של "העידן החדש", ספר אחד הווה גורם מכריע בחיי, ואשר הושפעתי ממנו עמוקות, שמו היה "כיצד לקנות דעת עולמות עליונים" אשר מחברו  רודולף שטיינר פילוסוף מן האסכולה של גתה, שהיה מקימה של תנועת האנתרופוסופיה, איש חינוך, מדע, ארכיטקט ואגרונום, ממפתחי החקלאות האורגנית, איש אשר תר כל חייו אחר ההרמוניה ביקום ופיתח שיטה על פיה אדם יכול לפתח את מודעותו עד לגרעין נפשו ולהמשיך אל עבר הפשטה, ספרו "הפילוסופיה של החירות" חידש עבורי את משמעות החירות והבחירה. ניסיונותיי ללכת בדרך אשר התווה, לא צלחו, אולי מפאת גילי הצעיר  ונפשי הסוערת,שהוו ניגוד לשיטת עבודתו המתבססת ברובה על קשב פנימי, מדיטציות, והתבוננויות ארוכות מתוך רוגע ושלווה. אך המפגש עם ידע זה הטמיע בהבנתי את מה שליבי תמיד הרגיש, יש מתכנן על, יש כוונה עליונה ישנה תכלית לכל אדם. ומכאן המשכתי והתגלגלתי בקבוצות עבודה עצמית שונות וכתות כאשר אני מלקט ידע מתרבויות ודתות שונות, כך הכרתי את הברית החדשה, ותורות הינדואיסטיות שונות, תרגלתי מדיטציות ואף גרתי למשך פרקי זמן שונים בקרב אנשים אשר חיים על פי אמונותיהם ודרכי השקפתם.
מאידך תמיד הוטרדתי ע"י חוסר מנוחה מהצד משולח הרסן שבאישיותי שתמיד התריס כנגד ההמלצות לאורח חיים מעודן וסגפני, והייתי פורק את עול החוקים המגבילים, לעיתים קרובות מידי. עוד דבר שתמיד הנחה אותי היה שיעור מאלף שלמדתי ממר  רודולף שטיינר והוא ש"אין אדם נכנס בשערי החכמה הנשגבה, בטרם התכופף ונכנס בשערי הענווה", הבנת כלל זה גרמה לי לבקש ולחפש בכל מורה, את מידת הענווה, אשר לצערי נעדרה מכל אלו שפגשתי, וחיסרון זה עיכב במידה רבה את התחייבותי והתמסרותי ללימוד.
במידה רבה הייתה זו השאלה "מה אתה רוצה" שיותר מאשר דחפה או דרבנה אותי, פשוט הציקה לי.
המשך יבא