והם מדברים על ליבך/טונם מפתה
פיהם יחבקך/וליבם לא בצד שלך
יאמרו, 'הרף, כי לא תוכל לעלות בהר'/
'הרי רק את טובתך אנו מבקשים' - ילחשו ויגלגלו עיניים/
יובלות עד אין קץ עוד ימשיכו בהטלת ארסם/
אם רק היתה ניתנת להם האפשרות...
ולב הנטוי, רפה המוחין יתבהל על נפשו מהבל פיהם/
יסוג אחור ברתת, דאגה תצליף במעיו...

אבל לא אתה... 

הו לא... 

אתה רק תבליע חיוך/
תיאנח על כוחם המושקע לריק/
על אודות ביזבוז אונם על לא כלום/

וגם אם, 
תיארע הטעות,

ותמעד רק מעידה אחת - -

חיוכך יישאר נטוי לו, אף יתרחב/
וביום מן הימים יהפך לצחוק גדול,
צחוק אשר ישטוף בעליזות את כל הקמים עליך/

וכל זאת למה?

הסיבה מתנוססת לה מעל לראשך כנוגה:

כי אתה,

אינך מן הנופלים/
ואף אחד מן המייאשים למיניהם,

לא יכול עליך! ! !

ולוואי וזיכרון דברים אלו ילווך תמיד...