חזרתי מביקור באחד מבתי העסק בצפון שעבדו עם החברה שבה הועסקתי, הייתי לבד ברכב, היה זה יום חורפי וגשם מלווה בברד כבד ירד במשך כל היום. בשעה חמש לפנות ערב יצאתי בדרכי חזרה למרכז, היה לי ברור שהנסיעה תתארך מעבר למצופה גם בהתחשב במצב מזג האוויר וכן לקחתי בחשבון שמדובר ביום חמישי, לאחר כשעה של נסיעה הגעתי לצומת הדרכים זיכרון ימינה, חיפה שמאלה וישר תל אביב, הדיווחים ברדיו לא היו מעודדים במיוחד, עומס תנועה כבד שנימשך כל הדרך עד לאיילון דרום, החלטתי לנסוע לכיוון זיכרון יעקוב על מנת להטביעה יגון של שבוע בכוס קפה ואולי גם ליהנות מארוחה קולינרית בצורת טוסט עשוי משתי פרוסות לחם חיי וגוש גבינה רותחת הנשפכת כאילו היה זה הר געש שזה עתה התפרץ.

העלייה לכניסה של העיר הייתה פנויה אך הכביש היה רטוב מאוד ומלא בשלוליות בשל הגשם הכבד לאחר נהיגה של מספר דקות הגעתי למדרחוב, לא הייתה שם נפש חייה דבר אשר הקנה למקום ניחוח פסטוראלי, ריח חורפי חזק שרר באוויר. למרבה מזלי עם צאתי מהרכב שכח הגשם מעט ורק טיפות קלות המשיכו להתנופף ברוח. חיפשתי לי מקום מסתור נחמד ושקט לשבת בו, לאחר דקות ספורות של הליכה לאורך המדרחוב צדו עיני בית קפה בסמטת היין, היה זה מקום קטן וחדש יחסית היו בו כעשרה שולחנות עגולים וסביב כל שולחן ארבע כיסאות מעץ, השולחנות היו מכוסים במפות סקוטיות שזורות בצבעי ירוק ואדום, על כל מפה היה מונח פמוט קטן ונר דולק בתוכו. פתחתי את דלת המקום ונכנסתי, פעמון קטן שהיה תלוי על משקוף הדלת הודיע על בואי, עד מהרה אחת המלצריות ניגשה אלי והזמינה אותי להיכנס, אתה יכול לשבת איכן שאתה רוצה אמרה לי בחיוך מבויש, בשעה כזו אנשים מבוששים לבוא מלמלה מבין שפתיה כמנסה לתרץ את מבוכת המקום.

בכניסתי הבחנתי שצידה המערבי של המסעדה בנוי מוויטרינה גדולה שככל הנראה יוצאים ממנה לגזוזטרה בימים שטופי שמש, לי החלון בחלק שאינו נפתח יש נישה שנראתה לי מאוד נעימה ואינטימית מאין חדרון פרטי, אני מעדיף לשבת שם הצבעתי למלצרית על הפינה שגיליתי, בבקשה אתה יכול לשבת איכן שתירצה וליוותה אותי למקום כאשר בידה תפריט. התמקמתי לי במקומי וסרקתי בצורה מהירה את המקום, הבחנתי כי מלבדי יש בבית הקפה שתי מלצריות ושני אנשי צוות מטבח.