סתם כך החלטה נפלה החלטה שגויה,להתגורר הרחק מהמקום הכי טבעי שיש לנו באלו החיים.חוף הים. ובאמת ללא כל סיבה הגיונית ו-נראת לעין,מתוך אילוץ ונסיבות -מצאתי עצמי רחוקה כמה עשרות ק'מ,נורא עצובה ובתוך מחשבה.שהמקום הכי הכי..נקי. ורגוע . והנשימה הכי עמוקה שאני יכולה לנשום היא אי-שם בחוף הים . ואני לא דרה בסמוך. ונאלצת לנסוע כרבע שעה עד עשרים 'רגעי נצח' עד לאופק- ללא גבול הנראה לעין, שם בעומק הצבעוני רווי הגוונים, מוצאת אני את השלווה לנשימה עמוקה.אני אישית אפילו בורכתי בציפה ארוכה.אני יכולה לצוף על פני המים במעמקים וממש לשהות שם כשעה במנוחת שכיבה נוגעת לא נוגעת, במים- המלוחים .אממ..ומאושרת מליטוף קרני השמש החמימים. עבורי זה סוף הדרך. לו היו לכם יקריי אפילו עשר דקות של הליכה באוויר הצח ,כאן הייתם מגלים את עוצמת השפע. אני נשאבת לאנרגיית החיים למול העוצמה הפראית של הים. ומקווה שגם אתם לו תקראו את המאמר הזה תמצאו זמן איכות לנפש שלכם...טיילו מעט בים.צללו לעיני הזמן. ההליכה בכפות רגלים יחפות כנגד אפס התנגדות בגובה הברך,לערך... היא נפלאה לאין ערוך... משב האוויר ממלא ריאות. ואפילו מכניס שלוות אוויר מיוחדת לנשימה . ותחושת הלב והמוח שלא חושב...אדיר. וגדוש הנאה. ואני בצפון. ועדין דיי -רחוקה ..ממנוחת הנפש. מהים. רק אתמול הייתי שם. נגעתי בהתלהבות את ששלח אלי.וכעת. וירטואלית, שולחת חיבוק- רחב וחזק ומלטף ועוטף כמו הים.ומתגעגעת... אני. ציפי.
קישור :
www.mentallica.co.il/article/ARTICLE_url?ret=1001