הורים ייתחברו לסיטואציה הבאה-אתה מנסה לשנע את הילד לשחק בחוץ והוא לא מוכן.אתה נזכר בזמן שהיית ילד והנוף מחוץ לבית היה הבית השני שלך.משחקים וחברים כל היום.אתה לא מבין מה הילד הזה מוצא בפלסטיק הזה שהוא מחזיק מולו כבר שעה ושבגללו הוא לא מרים את הראש ואפילו ולא מסתכל עליך.
ולצעירים שביננו-קרה לכם פעם שיצאתם לפאב או לחוף הים או לכל מקום אחר,וקלטתם שרוב החברים שלכם נמצאים ממש ליידכם אבל בכלל לא איתכם,אלא עם הראש למטה לעבר המסך.

התקשורת היא דבר מוזר.פעם הדבר נעשה רק פנים מול פנים.לאחר מכן היו מכתבים,טלפון,ואחר כך הגיע המייל.אך איכשהוא,התקשורת של היום לא נתפסת כעוד שלב באבולוצית התקשורות אלא כמשהו שמשנה את כללי המשחק.ריבוי הטכנולוגיה לא רק שינה את תרבות השיח שלנו אלא גם את תרבות הפנאי,תרבות הקניות ובעצם,אין מקום אליו לא הגיעה הקידמה.

נגישות המידע והידע הפכו אצלינו לדבר שקשה להסתדר בלעדיו.אין עוד צורך במפות,בשעון,ואפילו לא צריך להכין דף עם מידע להרצאה שאתה בדרך לתת.את כל זאת ועוד ניתן להשיג בהקשה על כמה כפתורים.
כבר אין לנו צורך בצילום במצלמה ושמירת התמונות באלבום,או בשליחת גלויה ממקום יפה בעולם בו טיילת-אפשר לצלם הכל על האייפון ולשלוח לכל בן אדם בעולם.

האם זה טוב?האם זה ישפיע על עתידנו,ועל ילדינו?מוקדם מדי לדעת.בעבר לדוגמא,לא היו מכוניות והשינוי הזה של הקלות בנסיעה ממקום למקום לא נתפס כצעד דרסטי ואסור.

הבעיה האמיתית היא שאנחנו לא יודעים אם השינוי הגדול קרה או לא.כשנדע,אולי כבר יהיה מאוחר מידי.