לפני יותר משבוע החליט הנשיא אובמה להתערב סוף סוף במשבר האזרחים בסוריה.
אותו משבר שמתנהל כבר שנתיים, עם הרס וחורבן רב, יותר ממאה אלף הרוגים והרבה נזק למדינה.
ההתערבות באה בעיקר לאור השימוש בנשק הכימי שביצע אסד במורדים שלו. מבחינת ארצות הברית זהו הקש ששבר את גב הגמל - השימוש בנשק הכימי.
החלטה נכונה מצדה ומעוד רבים להתערב, אבל האם בצורה כזאת?

ארצות הברית לא החליטה בצורה ברורה שלא מותירה מקום לשום ספק האם לתקוף.
זה לא משנה את העובדה שהיא כבר נערכה לתקיפה - התחילה בדיבורים לא מעשיים על תקיפה עתידית, המשיכה בהצגת המסקנות שהובילו להחלטה והמשיכה בשליחת 6 משחתות אמריקאיות לים התיכון, מסוקי קרב רבים, ואלפים רבים של חיילים. לכאורה, באמת מדובר בתקיפה, ועל כך גם ראינו את הבהלה הרבה למסכות המגן.

אבל, מה שהם לא לקחו בחשבון, שברגע שעושים צעד כזה, הדרך חזרה מלווה בבוז אחד גדול.
וזה מה שקרה. ארצות הברית התכוננה לתקיפה, וכשחזרה בה חלקית, קיבלה בוז והתגרות גדולה מצד אסד והרבה כמיהה מצד העולם. אותה מעצמה גדולה מהססת ונרתעת מתקיפה?

והשאלה המתבקשת היא, למה לא לחשוב שעה קודם או יום קודם לפני קבלת החלטה שכזאת? לא מדובר כאן בהפקת מופע בידור. מקבלי ההחלטות היו צריכים לקבל החלטה מלאה לגבי מהלך שכזה. לא קודם לצאת בהצהרות ואז לתקן טעויות.

עלינו לחשוב לפני שמדברים/פועלים בעיקר בנושאים מדיניים.
ועדיפה שעה אחת קודם!

חג שמח