אחוזי הגירושים בישראל ע"פ נתוני הסטטיסטיקה היבשים עומדים על בין 25%-30% בשנים האחרונות כש-50% מהגירושים מתרחשים בשלבים הראשונים של הנישואים בין השנה הראשונה לשנה השביעית.
שנים נוספות בהם יש אחוז גבוה של גירושים הם בשלב 'הקן המתרוקן' בו עוזבים הילדים את הבית שכן דמות הילדים היוותה את 'הגורם המתווך' .
נתון מעניין נוסף הוא ש-80% מהגירושים הם ביוזמת הנשים.
הגירושים נחשבים למעבר קשה בהם רמות הלחץ והחדק המשפחתיים הם גבוהים ומכל המשברים המשפחתיים הדרמטיים
גם כשהגירושים נעשים בהסכמה הם מלווים בהרבה מאוד אובדנים – כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים, איבוד התפקידי המשפחתי (כבעל של או אישה של... ) , איבוד קשרי משפחה רבים שנתנו לנו עם הנישואים ואם כל אלה אינם מספיקים אז יש גם את אובדן החלומות וניפוץ התקוות והציפיות לביטחון וסיפוק מבן הזוג, היעלמותה של הקרבה והאינטימיות שהיו לנו בתחילת הקשר וברוב הפעמים אובדן פיזי של האדם שהיה קרוב אלינו מכל. למרבה הצער יש פעמים בהן בן הזוג שהיה החבר הכי טוב הופך להיות האויב, עוין ומרוחק.
הגירושים מעצימים את חווית הנטישה הילדית שלנו וכרוכה באובדן האמונה באהבה והכרה בכך שאושרנו לא יגיע בתוך קשר זוגי זה.    לכל אלה מתלווים רגשות אמביוולנטיים בין הרצון להיפרד ודחייה לבין הרצון להישאר ומשיכה.
התמודדות המאפיינת תקופה זו היא משבר זהות קשה הנובעת מהשינוי בסטטוס מנשוי לגרוש, מזוג ליחיד ובמעבר של כל המשפחה ממשפחה גרעינית למשפחה דו גרעינית ולכן פעמים רבות אנו נאלצים להגדיר את עצמנו מחדש, בדומה לתהליך שעובר אדם בגיל ההתבגרות.
מדובר בתהליך של אבל והתמודדות עם אובדן המאופיינים בכעסים, כאב, בדידות, בילבול וחוסר אונים אך להבדיל ממצבי אבל אחרים, אנו לא מקבלים זמן התארגנות ועיבוד של האבל וממשיכים את שגרת החיים. לכן לרוב אין מיצוי של תהליך האבל על 'אובדן המשפחה'' .
גירושים נתפסים בעיני החברה, ובעיני המתגרשים פעמים רבות ככישלון כי למרות התרחבותה של התופעה עדיין הנורמה החברתית מטיפה בעד שלמות המשפחה ונישואים ולכן התחושה היא תחושת אשמה ואחריות ביצירת המצב..
מסע הגירושים כולל בתוכו מספר שלבים ולעתים עם היציאה למסע יש להיעזר במשאבים אישיים וחברתיים העומדים לרשותנו, כי הוא עלול לקחת זמן.
הרצון להתגרש יופיע בדר"כ מגיע אצל אחד מבני הזוג ויקדים אותו תהליך רגשי , מעין "ביוץ" חד צדדי ולרוב לוקח זמן רב עד שהוא ישתף את בן זוגו בהחלטה. ברוב מקרי הגירושים יש את 'העוזב' ואת 'הנעזב'.   לתפקיד זה בגירושים השפעה מכרעת על ההתמודדות העתידית עם הגירושים ועל הסיפור שהאדם יספר לעצמו בהקשר של מה שקרה.  
גם כשההחלטה משותפת תמיד יהיה את זה שירצה יותר ויעשה את הצעד הראשון . לעתים עוד לפני שמתרחשת פרידה בפועל בני הזוג עוברים תהליך ארוך ומתיש של התרחקות, זלזול ואיבה.
זה שלב בו כדאי לפנות לייעוץ זוגי שמטרתו ליצור תהליך משותף למניעת כל הרגשות השליליים גם אם התוצאה תהיה גירושים.
למערכת התגובות הרגשיות שבאה בעקבות ההחלטה, מתווספות המטלות הטכניות השונות וכל הצדדים הנוספים הכרוכים בגירושים החל מהצד הרגשי, הכלכלי, החברתי, המשפחתי והקהילתי ועד לנושאי הסדרי הראייה, חלוקת הרכוש ופירוק השותפות.
כמובן שתהליך הגירושים הופך להיות מורכב ביותר וקשה הרבה יותר כאשר מעורבים ילדים בסיפור.
 מחקרים על ילדים בתהליך הגירושים הראו שישנם כמה מיתוסים נפוצים וחשוב לי להביא אותם לפניכם...
מיתוס ראשון גורס כי 'ילדים מתאוששים ומסתגלים מהר ואם אין דרמות גדולות, מריבות וחיכוכים – הילד מסתגל'.... קביעה זו אינה מדוייקת כיוון שלגירושים יש השפעה ארוכת טווח על הילדים גם במקרים שנראה שהילד עובר את זה בקלות. ההשלכות לטווח הארוך הן לא בהכרח דרמטיות אך יש להן השפעה על הזוגיות של הילד, על היחסים עם ההורים ועל יחסי האמון עם סביבתו והביטחון העצמי.
מיתוס שני הוא אמרה ידועה של הורים 'אם אני אהיה מאושר – אז גם הילד שלי יהיה מאושר' מה שלא בהכרח נכון. בפועל הראו שאין קשר בין אושרו של הילד לאושרו של ההורה. הרבה פעמים מבוגרים שמרגישים רע בחיי הנישואים שלהם, מופתעים לשמוע שהילדים שלהם מרגישים טוב במשפחה.
מיתוס שלישי נובע מכך שהורים בטוחים שגירושים הוא משבר זמני והנזק העיקרי הוא בשלב הפרידה. יש נטייה לחשוב שאם הסכסוך הסתיים יפה וללא טינה אז משבר הגירושים הסתיים מהר.  מכיוון שמדובר במיתוס נפוץ הרי שזוגות רבים מקדישים את רוב המאמצים במחשבה על איך להתגרש, מה לספר לילדים ועוד....  המשמעות של זה בהחלט ממזערת את הנזקים אך לא יכולה למנוע אותם לטווח הארוך שכן גירושים אינם מסתיימים בשלב הפרידה ויש להבין שמדובר במשבר כרוני .
מקבץ של מאות מחקרים שנערכו בארץ ובעולם במשך שנים הראו שילדים להורים גרושים בהשוואה לילדים של הורים שנשארו יחד הם פחות מסתגלים, יותר אלימים, סובלים יותר מדיכאון, קשיי למידה גדולים יותר, נשלחים יותר לקבלת עזרה פסיכולוגית וסובלים יותר מפחדים, חרדות וקשיים ביחסים אינטימיים ועם בני גילם, מביאים יותר ילדים מחוץ לנישואים ויותר מתגרשים בעצמם.  כמובן שיוצאים מן הכלל ילדים שחיים במערכת יחסים שזה יש רמת קונפליקט גבוהה וקיצונית כמו אלימות ופגיעה ומצבם מוטב כאשר ההורים נפרדים.
יש לזכור שהילדים מאוד אקטיביים בסיפור הגירושים ופעמים רבות הם לוקחים על עצמם תפקידים הוריים, דאגה לאחרים, דאגה לכלכלת הבית והמון אחריות ותפקידים אלה עלולים ללוות אותם לשארית חייהם.  יש ילדים שלומדים להסתיר את רגשותיהם כדי לשמור על הוריהם כי הם לא רוצים לפגוע בהם או להכביד אך יש מקרים בהם הילדים פועלים לנקמה כדי לגרום כאב להורים על כך שהתגרשו.
אך יש גם אור בקצה המנהרה – אותם מחקרים גם הראו שילדים להורים גרושים חזקים יותר במאבקים שלהם, סומכים על כושר השיפוט של עצמם ויודעים לדאוג לעצמם, לוקחים אחריות על עצמם בגיל מאוד צעיר, מעריכים עצמאות כלכלית ועבודה קשה, מתייחסים למערכות יחסים בכובד ראש, הם בעלי חוסן אישי גבוה יותר כיוון שהצליחו להתמודד עם הקשיים בגירושים ויודעים להתמודד עם משברים בחייהם בצורה טובה יותר. מוכח כי ילדים שהיו בטיפול עם איש מקצוע מסתלים טוב יותר למצב .
אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם בשלב האקוטי של הגירושים בהתמודדות עם הילדים:
ילדים הם סנסורים רציניים ויש להם חיישנים מאוד רגישים. אי אפשר לעבוד עליהם. לכן רצוי ומומלץ להיות גלויים לאורך כל הדרך לגבי מה שקורה ואל לנסות 'לסבןן' אותם אך כמובן שיש דרכים מומלצות בהן יש לנקוט כאשר מספרים לילדים על ההחלטה להתגרש/ להיפרד.
יש לתכנן את העיתוי ואת התוכן של הדברים הנאמרים. חשוב לשבת עם הילדים יחד , שני ההורים ולשתף אותם בהחלטה, לתת הסבר קצר על הגירושים, כמובן שבהתאם לגיל הילד.
לספר לילדים בסמוך למועד הגירושים כאשר יש תכנית אופרטיבית וכשאנו יודעים מתי זה הולך לקרות. ההמלצה בקרב אנשי המקצוע היא על שבועיים לפני הגירושים.
חשוב לספק לילדים תשובות על שאלות הרלבנטיות לגביהם כמו איפה הם יגורו ועם מי, הסדרי הראייה והקשר עם ההורה הלא משמורן וכמובן שהכול תלוי במידת ההתעניינות של הילד.
חשוב לקבל את מגוון התגובות הרגשיות של הילד בהבנה וקבלה ולתת לגיטימציה גם לרגשות שלנו בשיחה. "גם לנו זה מאוד קשה / עצוב" .
לתת לילדים זמן הסתגלות, חשוב להתחיל את השיחה בכמה הילדים חשובים לכם ובכמה שאתם אוהבים אותם ולהסביר שאתם ממשיכים להיות ההורים האוהבים גם את אתם מגרשים.
לציין בהדגשה שהגירושים הם לא באשמתם ושהם לא אחראים למה שקורה אלא רק אתם.
ואחרון חביב ולא פחות חשוב – הכינו את עצמכם לשיחה , גם ברמה ההוויתית, הרגשית וגם ברמה הטכנית מילולית.
בהמשך רצוי מאוד לצמצם כמה שיותר את השינויים בחייו של הילד עד כמה שניתן. להשאיר אותו בסביבתו המוכרת, בבית שלו, בבית הספר בו למד. חשוב לאפשר לו להישאר בקשר עם משפחתו המורחבת גם מהצד של ההורה הלא משמורן- הסבא והסבתא, הדודים והאחיינים וכדומה. ילדים שהסתגלו טוב יותר היו ילדים שהיה להם קשר משמעותי עם שני ההורים ומשפחתם במשך השנים.
גורם נוסף המסייע למיזעור הפגיעה הוא האווירה שבה הילד חי אחרי הגירושים ומה שהוא רואה בבית ההורים. אם אחד מבני הזוג או שניהם המשיכו בחיים טובים ושלמים, אולי אפילו עם זוגיות חדשה, הוא מקבל משמעות חיובית לגירושים שהוריו עברו.
אחרי שעוברים את המשבר האקוטי בגירושים בעצם מגיע החלק בו נותר לנו לבנות את זהותנו מחדש ולהתקדם הלאה אל החיים שאחרי הגירושים.
החדשות הטובות הן שיש כאלה.
אז רגע לפני הגירושים או אם אתם כבר באמצע התהליך –  עשו לעצמכם טובה, התייעצו עם אנשי מקצוע, קבלו תמיכה והכוונה, למענכם ולמען הילדים שלכם,  ואל תעברו את זה לבד .http://www.einatmaor.co.il