מתכננים את העתיד

משל למלך במדינה רחוקה, שרצה לגמול טובה למשרתו שהציל את חייו. כינס את יועציו ושריו להתייעץ מה לעשות למשרת, וכיצד לגמול לו טובה על שהציל את חיי המלך. התכנסו השרים, העלו רעיונות, דחו הצעות, ולבסוף הגיעו למסקנה שתינתן אפשרות גישה למשרת, לאוצר המלך למשך שתים עשרה שעות.

אבל, מכיוון שיכול המשרת בפרק זמן ארוך זה לקחת את רוב אוצרות המלך, החליטו השרים להציב לו מכשולים בארבעת קומות בניין האוצר כדי לעכבו. בגן הבניין שתלו גנני המלוכה עצים וצמחים שלא ראתה עין אדם מעולם, והיו מייבאים אותם מארצות המערב וארצות המזרח צמחי רפואה ונוי.

בקומת הקרקע של בניין האוצר, הביאו אנשי הממלכה את מיטב הנגנים, ומנגינות עריבות שאוזן לא תשבע מלשומעם והלבבות יתמוגגו מנחת.

בקומה השנייה של הבניין, הניחו מאכלים של טבחי הממלכה ומאכלים מכל קצוות העולם, ומעדני מלכים מיוחדים בטעמם. בקומה השלישית, העמידו מכשירי טכנולוגיה מתקדמות ביותר. ובקומה הרביעית, הכינו במות, ושם קרקסי חיות, הצגות, ועוד הרבה דברים המושכין את הלב.

בהגיע היום המיוחל הגיע המשרת כשהוא לבוש בגדי סרבלים העשויים מכיסים גדולים ובידו שקים גדולים מאד, וצי של משאיות הביא עמו בחושבו על השלל הרב שאיתו יצא בתום שתים עשרה השעות שברשותו.

בשעה המוסכמת 6:00 בבוקר, נכנס המשרת בחיל ורעדה לחצר בניין האוצר, ומה מאד הופתע לשכרון החושים שקיבל מריח הצמחים שריחם המדהים נדף למרחקים וחדר לגופו. התענג המשרת ועינו לא שבעה ממראה הפרחים והצמחים המיוחדים שהיו בגן.

אך בראותו שהשעה כבר 7:00 ועברה לה שעה, מיהר אל תוך בניין האוצר. אבל איך ימשיך אל הקומה השנייה בעוד שטבע האדם להימשך אחר תענוגות העוה"ז, ולכן כששמע את המנגינות הקצביות החל לפזז ולרקוד ולהוציא את מרצו, ובעודו שקוע בהתלהבותו נחרד למראה השעון שהצביע על השעה 13:00 בצהרים.

בבהלה עלה לקומה השנייה והנה אורו עיניו, ובהלתו אשר היתה נסוכה על פניו נמחקה וחיוך גדול עלה על שפתיו, כשראה את המאכלים המשובחים והמעדנים המתוקים שמעולם לא הביא לחיכו. החל המשרת לאכול כאוות נפשו, ובעוד הוא זולל וסובא צדה עינו בשעון והנה אבוי, השעה כבר 15:15.

בלחץ אדיר שמט מידיו את המאכלים ואץ לקומה השלישית עם שקיו, אך שם נעתקה נשימתו למראה הטכנולוגיה המתקדמת שיש בעולם. ובעודו מהרהר וחושב מה יקנה כשיתעשר, חלחלה אחזתו בראותו שהשעה 17:50 ובסערת רוח עלה לקומה הרביעית.

והנה החל המשרת להתגלגל מצחוק למראה התרנגול שסחב עגלת תינוקות והפנדה שהרים שלט "מזל טוב", ובעודו צוחק ומתענג למראה הקרקס, חיוכו נמוג באחת כשראה שהשעה 17:59,

בפיק ברכיים שעט המשרת אל הכספת שהיתה בקומה החמישית, אבל כשהכניס את ידו אל הכספת נסגרה היא מול פניו שבידו הוא מחזיק במטבע נחושת ישנה.

דוד המלך ע"ה אומר בתהילים (פ"צ פ' י'): "ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעופה", מסביר רש"י "שנותנו אלה, בעוונותנו אלה, ובעלומנו אלה, שבעים שנה הם. ואם הרבה גברו ימיו שמונים שנה הם. וכל הגדולה והשררה שיש לו לאדם בימים אלה אינם אלא עמל ואוון, ולמה? שהרי כי גז חיש ונעופה, בתוך עברה מהר אנו עפים ומתים, עכ"ל.

האדם נדמה לאותו משרת המלך, ה' יתברך נתן לנו שבעים שנה וישנם שמקבלים שמונים שנה ויותר וישנם חלילה שבעים שנה ופחות, ואין אנו יודעים מתי יגיע קצנו. אבל, בשבעים שנה יכול האדם לאסוף מצוות לאין ערוך ובלי מספר, אם רק יעשה האדם חשבון נפש עם עצמו ויראה כמה אמנים הוא יכול לומר ביום, וכמה ברכות יכול לברך ולזכות אחרים הרי רק מזה הוא יוצא עשיר גדול במצוות.

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• התפתחות הטכנולוגיה בעבר אם בן אדם היה רוצה לתקשר עם אדם אחר או עם...
0 25/07/2013

• ''כוח האור''בכתבה זו אני מתאר לכם את חשיבותו של כוח האור ,...
0 31/07/2013 | barefrat

מה דעתך על מתכננים את העתיד ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל