נבחרת ישראל בכדורסל הפסידה לנחברת בריטניה 75:71. יש לציין כי זה היה לאחר הארכה 66:66.
רבים ראו בזה החמצה אולי פספוס אבל מבט נוסף מגלה שלא הכל ורוד בנחברת שבה יש 3 שחקני NBA.

נתחיל בכך, שהנבחרת מבולבלת מבחינת תפקוד. לא כל שחקן יודע מה עליו לעשות, הרכזים עושים דברים שטותיים מתוך לחץ ולא פעם ה''מושיעים'' הם השחקנים המנוסים פחות.

בנבחרת ובקבוצה בכלל, אי אפשר להסתמך רק על שחקן אחד (במקרה הזה עומרי כספי) שיעשה את כל העבודה.
חלק חשוב בניצחון הוא שיתוף פעולה, וכאן לצערנו לא היה את זה כל כך.

עוד בעיה בנבחרת היא חוסר בקלעים. הרבה פעמים במשחק אתמול ראינו שחקנים שמנסים לחדור לסל, אבל לא מצליחים או נעצרים. מצב כזה בו החדירה לסל קשה, צריך להביא לריבוי קלעים על המגרש שיזרקו זריקות חופשיות ומחוץ לקשת.
זה לא צריך להיות במקום אלא תוספת למהלך ואופן המשחק. אתמול לא היה את זה או כי אין כאלה בקבוצה או כי מקבלי ההחלטות חשבו שזה טוב לנסות 10 פעמים ומתוכן להצליח פעם או פעמיים.

ונעבור לאדישות. אוי כמה אדישות הייתה שם. שחקנים חושבים לתומם שהחוזה בתחילת העונה נותן להם מעין מנוחה שנתית. חותמים עליו וזה הקטע הקשה בעונה. אחרי זה אפשר לנוח עונה שלמה, ולשמש כצופים מהספסל.
הרבה שחקנים אתמול היו אדישים, שבעים או כאילו העירו אותם משנתם. אחריותו של המאמן היא לחמם אותם, להלהיט אותם, לצעוק אם צריך, אבל לא לתת לקרקס הזה להימשך כאילו זה מועיל.

אם כל אחד יתרום את חלקו, הניצחונות יהיו קלים יותר.