טיפה ועוד טיפה מחכות לתורן. נאחזות בשובבות בקצה החוטם. רוחן קצרה לקראת הקפיצה הגדולה. למטה בשלולית כל החברות מצחקקות, דוחקות בהן לקפוץ. השמחה גדולה עד שמגיע גלגל ומפזרן לכל הרוחות. אך אין זו טרגדיה. כמו כל כלי שלוב בבא היום תתאחדנה הטיפות.
מלבד אלה שטבעו בחשכת הסיבים האינסופית שבמכנסיו של הילד ההמום שעומד בתחנת האוטובוס.אבל אין זמן לחזור הביתה ולהחליף מכנס. השיעור הראשון הוא שיעורו של מר מתיוס, ובמילותיו שלו " אין הנינוחות מולידה תובנה ".
כאשר פגש הילד לראשונה את מר מתיוס הביט בו מר מתיוס וחייך, הילד בתגובה הוציא לשונו דחוקה מבין שפתיו בליווי פרץ אויר מזלזל ווקלית. מר מתיוס גיחך השתופף והודה בנימוס על המחווה המרגשת. עד עכשיו כל המורים נזפו בי כל אימת שהוצאתי לשוני לעברם, תמה הילד ,גירד קלות בראשו והתיישב.
מר מתיוס תמיד שאל לדעת התלמידים והתייעץ איתם. בשיעור גיאוגרפיה אחד מר מתיוס דיבר על מפות טופוגרפיות. סטאפן אמר שאפשר לראות את הבתים של כולם מלמעלה ושהם ממש קטנים הבתים כמו נמלים.ניצה התפרצה ואמרה שהיא פוחדת מנמלים כי הן מכוערות.ובויד וטינסלי אמרו שהם גם פוחדים ממנה כי היא מכוערת.מר מתיוס הביט בילד ושאל מה הוא חושב. הילד אמר שאבא שלו אמר לו שיש אנשים שאין להם בית ושמגיע להם כי הם בטלנים וגם לא יוצלחים. מר מתיוס השקיט את הכיתה ואמר " שאלה לי ילדים, כל מבנה בעל קירות וגג הוא בית? הכיתה הזו לדוגמה האם היא בית?"
הילדים הישירו בסקרנות מבט מבולבל. חלקם סיננו חרש מילות שלילה מהוססות.
"סטאפן, ביתך הוא ללא ספק בית. האם הוא ביתם של בויד או של ניצה או אפילו שלי?"
"לא כי הם לא גרים בביתי הם גרים בביתם",ענה סטאפן.
"ואם יעברו הם לגור בביתך הוא יהפוך לביתם"
"לא וגם לא אתן להם לשחק במכוניות שלי!!!" נלחץ סטאפן.
"אז בעצם הם גרים שם וזהו אינו ביתם, ומה עם ביתם שנותר ריק? האם הוא בית?
"ריק גם מצעצועים ?" תהה סטאפן.
" ריק גם מצעצועים" חזר אחריו מר מתיוס ללא סימן שאלה אינטונלי.
"אז שיקנו צעצועים חדשים ויתרחקו משלי" התפרץ סטאפן בקול מתבכיין.
"מה שאני מנסה להגיד סטאפן הוא שלא צריך קירות וגג על מנת שאפשר יהיה ליצור בית.
שיעורי הבית הם לחשוב איך בית, שאין בו קירות וגג, הוא בכל זאת בית" צעק מר מתיוס בניסיון להתגבר על רעש הצילצול.
הילד פסע אל תחנת האוטובוס וחשב על דבריו של מר מתיוס אך לא הבין. הוא חשב בנסיעה , הוא חשב בהגיעו הביתה עת עצר והביט בביתו מבחוץ, אך לא הבין.
היום, עם השנים ודרכם, הוא מבין. היום הוא מבין מהו מושג מופשט, היום הוא מבין מהי בורות ומהי צרות אופקים. מהן דעות קדומות וכמה מטעה הגבול בין אמונה למציאות.
בכל ימי התחנכותי לא מצאתי מחנך שריתק אותי או שאמר לי משהו שהולך איתי עד היום. רובם נעו בין פשטות וחביבות לבורות צרות אופקים ויכולת דלה בהסתרת דעותיהן הקדומות.אבל יצאתי בסדר בסיכום הכללי. פה ושם שונא, לפעמים קצת מקנא. מקשיב מדי לאדם וחרש לאל.