עין האלהים ניצבה מעל המיטה כשפקחתי את עיניי.לעזאזל, אמרתי לעצמי, אין אפילו דקה אחת של שקט.כנראה אני מאד לא מרוצה, אם הערתי את עצמי כל כך מוקדם.העין, כהרגלה, שחורה שקופה נמהרת חמקנית ונחושה, עשתה סיבוב באויר, ונעלמה מטווח שימת הלב שלי,ששקעה לתוך משימות היום. לוז צפוף ביותר נכון לי היום. אני אמור לבקר במעבדה של דוקטור איזלשמיל,לראות כיצד מתקדמת ההזמנה שלי. לאחר מכן אני חייב לתת ביקור קצר בחוף הים, להרגיע את העצבים של השכנה שלי,שחייבת לקבל אותי לפחות פעם ביום על החוף למשך כמחצית השעה מינימום,  בכדי שבעולמה המצוייר היא לא תתפרע עליי. זו הבעייה עם חולות קשות במאניה דיפרסיה.הקיצונות היא מהן והלאה. הן ממרכזות את הכל לשני קטבים, וכך הן נרגעות. אתה בחוף, היא מדמיינת שאתה לידה ויכולה לגעת בעצמה תוך כדי דימיון, עד שהיא באה על סיפוקה ונרגעת,ואז אתה משוחרר להמשך היום, עד הערב- שבו אתה שב לחדר המצומק הזה שהיא ברוב חוצפתה קוראת לו דירה, ועוד מעזה בתור שוכרת להשכיר ברווח כוך שכזה לדייר משנה כמוני, ומתנה את המחיר ה"נמוך", בחצי שעה ביום שאני הולך לים. "זה בשביל הבריאות שלך, אני דואגת שיהיו לידי אנשים שמחים ובריאים". האמת היא שזה נכון- אם היא שמחה בגלל זה, ומורידה לי עקב כך את גובה שכר הדירה וגם מניחה לי לנפשי לשארית היום לעשות כאוות נפשי ללא הפרעה, אז זה עושה אותי שמח. וידוע שאדם שמח הוא בריא. אין דבר אחר. אם מישהו חולה, סימן שהוא לא היה שמח באמת. רק סיפר לעצמו סיפורים, או שקיים סיפורים שסיפרו לו על מה יעשה אותו שמח. אבל בתחתית , שהיא האמת היחידה, ורק ממנה אפשר לטפס כמו שצריך (לפחות עד לקומה השנייה, לחדר הצפוף והדלוח), בתחתית, מתחת לכל הדוגמות, הסטריאוטיפים, המחשבות, התדמיות, המגננות, היוזמות והרצונות שיטות דרכים מגמות ותכניות, קיים אינסטינקט. רפלקס טהור. שנכון, תמיד, לרגע. תמיד לאותו רגע. ורק הוא הוא- אנחנו. וכשאנחנו מרומים על ידי תחלואי העולם הזה- מטלויזיה, חדשות, עשב חיטה, סלולרי וכלה בהשד יודע מה עוד, אז האינסטינקט הזה לא נעלם. הוא הופך לאותו אלהים, שהוא בעצם אנחנו. והוא ארך אפייים ורב חסד. עד שעולים לנו לגמרי על העצבים ואז אנחנו יורדים חזרה לגופנו, שהשאלנו לכל החברות המסחריות האלה שמנהלות פה הצגות מיותרות בעולמנו, ומוציאים עליהם את חרון אפינו. זו הסיבה לקיימות של דו פרצופיות ברוב החברה האנושית, מה שמוביל בדרך כלל לאמונות על עולם הבא או עולמות מקבילים. לאנשים קצת יותר בריאים בנפשם, זה גורם במקום אמונה לפיצול אישיות או סכיזופרניה- ריבוי אישיויות. עד כדי כך שהשכנה בטוחה שהיא מזיינת אותך כל יום חצי שעה, בדיוק באותה השעה שהחנווני במכולת למטה בטוח שאתה שוב גונב לו לחם. הוא יודע שאתה תמיד בא לשלם בסוף על מה שלקחת, אבל הוא בכל זאת מתרגז. אולי בגלל שהוא יודע שבאותו הזמן בדיוק אתה סתם מסתלבט על החוף. העניין הוא, שכשהשכנה גומרת, מגיעה לאביונה, אז אתה הופך שוב איש עשיר , בריא, רציונאלי ואיתן בדעתו, ומבין שאתה אחד- גוף ונפש, ואתה רק היכן שאתה. בדיוק אחרי שאגיע לרגע המפכח והמעודד הזה שוב היום, אני צריך להמשיך לעורכת הדין שלי. שוב הגישו נגדי תלונה במשטרה על איומים והטרדה נגד חוות הקופים במזור. כרגיל- אין שחר לדברים. נכון- אמנם דמיינתי בראשי מאות פעמים שאבצע פעולת קומנדו לילית ואשחרר משם את כל הקופים לחופש המוחלט, המסכנים, אבל לא יותר מזה. להפך- למה שאאיים או אטריד? זה יכול לפגום בתכניות הקומנדו שלי. מסתבר שיש איזה אידיוט אחד, שנושא את אותו השם כמו שלי בתעודת הזיהוי הישראלית שלו, ומסתבר שגם לו ישנם מספר דין ודברים עם חוות הקופים. אך בעניין אחר לגמרי. הוא בעלה של חברת ניקיון, שסיפקה לחווה ולמשרדיה שירותי ניקיון, וככל הנראה הגיע איתם לסכסוך כספי בנוגע לתמורה אותה דרש עבור הניקיון. ככל הנראה אין לו שום חיבה מיוחדת לקופים או כל דבר אחר פרט לכסף מזומן. זו לא הפעם הראשונה שנופל עליי איזה תיק ששייך לו. הבנאדם כנראה סוג של עבריין לא קטן, ולפי מה ששמעתי גם מיליונר לא קטן. מאד מתסכל לחשוב שאני צריך שוב לבזבז את הדקות היקרות עם עידית, עורכת הדין הבלונדינית היפהיפיה שלי, בדיבורי סרק על נושאים אידיוטיים כגון זה. זה פראדוקס מוחלט.הרי היא כל כך מושלמת היקית הזאת. בפנים, בחוץ, עם גימורים מושלמים כאלה, הקוים של הזרועות שלה, התנועה, הקלילות שבאה יחד עם עצמה שמעידה על עומק, שלמות ונינוחות, יציבות בתוך סערות, וכל שאר הדברים שהם הרבה יותר חשובים- אותם דברים חמקמקים שלא ניתן לתאר במלים. אותם הדברים שגורמים לך להבין שהיא פשוט מושלמת בשבילך. ממש כמו לעמוד בתצוגה של במוו, ואתה פתאום רואה אחת ממש יפה. הדגם המושלם בשבילך. אפילו יותר מזה-לא רק הדגם, אלא ספציפית זאת. זאת מהתצוגה. אתה רוצה אותה. ואז אתה מבין שאתה הולך לקנות במוו שכזאת בשביל לנסוע בפקקים של הפרבר המנוון הזה הלוך ושוב, בלי לעלות איתה לכביש המהיר ולא לעיר הגדולה יותר מפעם בחודש. אז אתה יושב מול עורכת דין חתיכה שכזאת, ובמקום לקחת אותה לנסיעה ולעלות איתה לכביש המהיר,לקרוע איתה את הכביש המהיר, (או יותר נכון לקרוע אותה בכביש המהיר) אתה נוסע איתה לנסיעה שכונתית, מקסימום לחוות הקופים במזור, כי הרי בעצם בלי הצורך בנסיעה השכונתית הפלגמטית הזאת, לא הייתה נכנס אליה בכלל. ואז , אתה מבין שבכלל לא נכנסת אליה. אתה סתם חולם בזמן שאתה בוהה בה באולם התצוגה, ומתרגז על כל אנשי השיווק האלה, שתמיד מתחמנים אותך ומתמרנים אותך לעשות הכל בדיוק כדי לנפח את חשבון הבנק שלהם. אתה יושב מול עורכת הדין, ומבין שהכל סתם הצגה מבויימת, כל העניין מתחילתו עד סופו. החל בעוד אדם שמתקרא בשם זהה לשמך, וכלה באיזשהי תלונה מפוברקת במשטרה, וכל זה, כל ההצגה הזאת היא בעצם סתם משחק מכור מראש של כמה יהודים שמנסים לשדך לך מישהי. אבל בשנייה שאתה מבין שבעצם הפגישה ביניכם היא לא טבעית ולא מיד המקרה, אתה מתרעם וזועף, ואין סיכוי שתתפתה. הרי אם איזשהו עסק או קשר נולד לא מתמימות ולא מיד המקרה אלא מ"בישול"- אז זה יהיה גם טיבו...בשום אופן לא! אתה יושב, ענייני לחלוטין, ואפילו אם תחליט פתאום לפתות אותך בגלוי, אין סיכוי שתסכים, כי אתה יודע שמתרחש משהו מאחורי הקלעים. אתה מרגיש את זה. ואם הכל לא גלוי- אז זה ממש לא בשבילי. מה ההבדל בין עורכת דין שיודעת או לא יודעת שהיא חלק ממניפולציה של דתיים שרוצים להמשיך לשלוט בעולם ומכוונים דברים ומבשלים "מקרים" כדי להוציא מהם עוד חתונות יהודיות, לבין זונה? ההבדל בין אם היא זונה שמודעת לזה שהיא זונה או לא? הרי היא בסך הכל בחורה נחמדה. מאד נחמדה. ומאד יפה. מדהימה. הרי יופי ואופי הם אחד. ולי היא ממש יפה. אבל החשד שמתעורר בי שבעצם היא חלק מקונספירציה שלמה, ושהיא לא נפלה לסיטואציה שהזדמנה לנו בתמימות כמוני, אלא חלק מהקונספירציה, גורמת לי לסלוד ממנה ולא מאפשרת לי להתפתות לזוז לשום כיוון רומנטי בינינו. והאמת- ברגע שאני יודע שיש איזשהו גורם מביים שמעורב, אז אני בכלל מעדיף לא לשתף פעולה. אפילו אם הבלונדה המתוקה הזאת היא לא זונה בידיעתה, אלא כמו כולנו- כלי משחק לידיהם של המטורפים האלה, עם הקללות והקידושים, וסיפורי האגדות היפים שעליהם הם מגדלים פה דורות שלמים על "חתונה", כשלמעשה זהו סחר בבני אדם. כתובה על כך וכך שקלים דולרים או כל דבר אחר, וסיפור כיסוי של חתונה, כדי להכניס אותה למעגל הזנות שלהם, בזמן שאתה בחוף, עם השכנה, שבכלל בבית. אז לא תודה. אני מעדיף לקרוא לילד בשמו, ללבוש קונדום, ולשלם כפול- 300 ₪ לשעה לעורכת הדין בשביל הטיפול בתלונה המשמימה הזאת, ו300 שקלים נוספים לזונה, שאליה אגיע אחרי הפגישה עם עורכת הדין. מן הסתם,. בדיוק ברגע שאגמור, עורכת הדין, אי שם במשרדה תרגיש שוב טוב עם עצמה, ותטלפן לחברה שלה, בת הזוג שלה מזה שנתיים וחצי בצחקוק קליל, ותגיד לה שהיא מרגישה על הכיפק ושהן צריכות לצאת לבלות הערב.השעון צלצל והעיר אותי מתכנוני הלוז שלי. אני רעב. הגיע הזמן להמשיך את הסזיפיות הזאת, ולאכול שוב משהו , שייתן כח לזוז במשך היום ולבצע דברים שהוא צריך שאני אבצע בשבילו, עד שהוא ייצא חזרה. בסופו של יום שוב אמצא את אצמי במיטה הזאת, בחדר הקטן הזה, שואל את עצמי מה למען השם אני עושה פה, ולמה אני מבזבז את ימיי בפעילויות שממש לא מענינות אותי. אבל השם....הרי השם שלי כבר שייך לעוד מישהו. מי יודע, אולי עוד הרבה......אולי הוא חי חיים שהרבה יותר קרובים לחיים שאני הייתי מייעד לעצמי. לולא השכנה הזאת היתה מאכילה אותי מבוקר עד ערב. אנשים...נוח להם להכניס אותך לדמות שנוחה להם שתגלם בסרט של החיים שלהם. אבל האינסטינקט. זה שאף פעם לא מת, ולא נכנע, ולא יכול להיכשל, צוחק על הכל מלמעלה, וברגע של שפיות עצמתית, שתראה לכל המשוגעים הכפייתיים האלה, ה"שפויים", הנורמלים, כשגעון גמור, אתה פשוט קם, ומפריך להם את כל מגדל הקלפים שבנו לעצמם על גבך- זמן שעבר, חלומות, חיים שעברו, קריירות מפוארות,משפחה, מחשבות שגרמו להם לחוש עליונות או חשש, ובכלל כל תפיסת המציאות המעוותת שלהם- והכל נעלם. הם נשארים פעורי פה , או סתם זועמים, ואתה באמת מקווה שזה יעלה אותם על דרך הישר, אבל לא. הם יושבים ממש לידך בבית הקפה, חבורה שלמה, 4 בחורים צעירים ובחורה אחת, ובטוחים שיש להם חלק בסיפור האידיוטי הזה שאתה כותב במחשב כעת, כי הם חלק מאותה קונספירציה,  של אותו ציר רשע שלרגע לא מטיל ספק בעליונותו , עד שייפול, והוא כולו תולדה של הבולשיט שאני אוכל. בלילה בדרך כלל עין האלהים לא נראית ולא מפריעה. וכבר אחרי 4 בבוקר. באמת צריך לחשוב מה אני מתכנן ללוח הזמנים שלי למחר. להיום. עוד מעט יאיר היום, ואני, האלהים שלי, או איזה מילה שתחליטו לתת לזה, איזה מילה שלא תתנו לזה, בטח שוב ירתח מזעם על השטות הזאת שאני קורא לה חיים- הולך לנקות בתים לפרנסתי, בעוד אני כשלעצמי הומלס חסר בית שחי ברחוב, מתקלח בים, וצריך להתמודד עם תלונות שווא במשטרה, מה שבדרך כלל גורם לי בסופו של יום לבזבז את הכסף על זונה, אם לא על עורכת דין.שילמתי עבור כוס התה, ושמתי פעמיי אל עבר המעבדה של דוקטור איזלשמיל. בדרך עברתי שוב מול הספסל שאני קורא לו מיטה. אשה צעירה ושני ילדיה ישבו על מיטתי, כשהיא מאכילה אותם באי אילו מטעמים. תהיתי מה גרם להם להתעורר כל כך מוקדם. מה שבטוח זה, שאני לא ישן יותר על ספסלים. הגב כואב. המשענת גורמת לך לכופף כתף אחת. לא. מעתה אשן על הרצפה או במדשאות.  הדלת פתוחה. ופרוצה!!!! המנעול שבור! וואוו! איזה בלגן! מה לעזאזל קרה פה?! הכל זרוק על הרצפה. אינספור ניירות, חפצים, זכוכיות, נוזלים, שיירי מזון, וגם דוקטור איזלשמיל!!! אלהים!!!! מוטל על הרצפה, המשקפיים הקטנים שלו נחים בצורה עקומה על שפמו ולחיו השמוטה, הוא שוכב בצורה מעוותת לחלוטין, ספק על צדו ספק על גבו, עיניו פקוחות, פיו פעור לרווחה, ובידו הקפוצה חתיכת נייר מקומטת. איזלשמיל, אתה שומע אותי?! דוקטור?!הוא איננו. לפחות ל10  השעות הקרובות. איפה החומר, למען השם? מה קרה לו? יכול להיות שהם הגיעו? איך הם ידעו בכלל? כן, צלילים ורחשים מוזרים בוקעים לו מהאזניים. הם היו פה! האגרוף הזה חזק, אבל הצלחתי."תום, אני בטוח שזה יגיע אליך. הם לא מצאו את הנוסחה. הם לקחו את שני הבקבוקים של החומר, אבל הספקתי לנטרל אותו תוך כדי שיחה תפלה איתם ונסיון למשוך זמן, טפטפתי את החומר שסותר לתוך הבקבוקים. עד שהם יחזרו למעלה ויגלו שהחומר מנוטרל, אני מקווה שכבר תמצא אותי ואת הפתק הזה. כשזה יקרה, אני בטח כבר אהיה מוכה בשכחה ותבניות זיכרון משובשות שהם תפרו עליי ....אל תדאג לי. ייקח לי פחות מיממה להוריד את הבולשיט הזה ממני. אבל אין לנו זמן. אם הם הגיעו לפה, אז הם מרגישים שאנחנו בפנים. אתה חייב לנסוע לשם. עוד היום. קח איתך את סמיר. הנוסחה נמצאת במקום בטוח, אל תדאג. "כיסיתי אותו, את הדוקטור היקר. ייקח לו שעות להתעורר, וכשזה יקרה בטח יהיה רעב ומקורר. רציתי לטאטא קצת, אך החלטתי שעדיף למהר, כי הדוקטור צודק, אין דקה אחת מיותרת לבזבז. יצאתי החוצה, מיהרתי החוצה במדרגות בבניין המיושן והמוזנח, לא בלי לשים לבי תוך כדי כך למודעה שמישהו תלה על לוח המודעות בכניסה לגבי סדנת מודעות וחופש.מיהרתי לתחנת האוטובוס, תפסתי קו 4 לתחנה המרכזית, ועליתי על אוטובוס לגולן. אני צריך להגיע למג'דל שמס עד הצהריים, להיפגש עם סמיר.   היי, ידידתי המלומדת...מה ענינים? בסדר, אנחנו נפגשים עוד שעתיים נכון? זהו, ש...תקשיבי, אני באוטובוס צפונה....קרה משהו בלתי צפוי...אז נראה לי שנזיז לערב, או למחר, אם את לא יכולה....אוי, הלא צפוי שלך כבר כל כך צפוי...אני אופתע אם אי פעם הכל יהיה שגרתי וצפוי אצלך......טוב, אתה הלקוח, ואתה צודק גם כשאתה לא...דבר איתי כשאתה חוזר...נראה...עוד פעם הכאב הזה בשכם הימנית....הבחורה שיושבת לידי ישנה עמוק. ראשה שמוט הצידה לעברי.אהבה...אהבה היא לא סרט טורקי עצוב וסוחט דמעות. עכשיו הבנתי. אהבה היא בדיוק ההפך. מה שמוציא אותך מהסרט הטורקי הזה. אהבה היא ידידות אמיצה, חברות חזקה, שגורמת לך לחייך, ולא להפך. אהבה היא לא לחיות באגדות  שהכל טוב, בעוד הכל רע , אלא להרגיש חופשי לבטא כל רגש- כעס, זעם או כל רגש חיובי או שלילי אחר, ולא לשמור בבטן. זו מהות החופש. זו היושרה. זו האהבה.לפעמים זה ככה, כשאני מתעורר משטף מחשבות שכזה, אז פתאום יש כאב בשכם הימנית......כנראה ששוב מישהו בעולם ישן על ספסל. הרי מה זה מחשבות?! אין באמת דבר כזה. ברגע שאתה שותה את הנקטר האלוהי של דוקטור איזלשמיל אז אתה מודע לזה...וגם כשאתה לא- ונופל שוב לחוסר מודעות- אז זה כיף, כי אתה כבר יודע את זה...שאין דבר כזה מחשבות. הכל תקשורת. כנראה ששוב הפעילו לך באיזשהו וריד סלולרי או מכונת כביסה. גם המנוע של מכונית הצעצוע של הילד של השכנים זז באורח פלא מהסוללה, שהיא בעצם במימד מקביל הרבה סינים אי שם באיזו עיר נמל שעובדים בקצב...מחשבות...אתה קונה מנה פלאפל ופתאום יש לך ממתינה מהבחורה שראית אמש במועדון....לך תבין את העולם הזה...אולי אתה בכלל נשוי, ושוכב כעת לצד אשתך במיטה וישן, באמצע הלילה, וכל היום הזה הוא רק חלום...היא בטח בחורה על הפנים אם יש לך כאלה חלומות רעים לידה...:).בסופו של דבר אתה מבין שאין מה להבין...ואז הכל נהיר וברור מול העיניים ואין עוד מחשבות, כי הכל אחד. כולם נפרדים מהמרוץ המטורף, ויכולים להיות איש איש לעצמו. וכל אישה לעצמה. כולם כשלעצמם לעצמם ואחד לשני.  נכון, כל אחד הוא כולם....אבל הענין הוא שהשותפה, באמת מזדיינת עם מישהו, שגר איתה, ולא זה שגונב לחם, וגם לא זה שישן על הספסל, וזה לא משנה שהיא בכלל אחותה של עידית, שממש לא רצתה ועדיין לא רוצה להיות עורכת דין, אלא כוכבת רוק ולעשות מוזיקה....וחוסר שביעות הרצון הזה הוא מה שגורם לה, כמו לכולנו- לפול אל עולם המחשבות...במקום להוציא לפועל את עצמה ולצאת לדרך....נוה אטיב. עוד מעט אפגוש את סמיר. בטח גם לו יש צד יהודי, אולי בתור בחורה מבת ים, בשם ציפורה...אי אפשר לדעת.....אבל מה שחשוב הוא, שמאחורי כל הטירוף הזה, יש קבוצה של אנשים, ששולטים בכל הבלבלה הזאת, ובדרך כלל מצליחים לפתות אנשים להשתעבד לאיזשהי "נוחות" כמו מקצוע מסויים או לימודים או עבודה או כל דבר אידיוטי אחר, שהכי רחוק מנוחות, כי הנשמה שלהם רוצה לחיות חופשי, אך יחסית לאימה של ההתמודדות, והעמידה מול הפחדים שביציאה למסע כזה- הם מעדיפים את הביטחון....מי שכבר יוצא למסע- כבר לא יכול אחרת, כי הוא כבר יודע מי הוא, אפילו אם טעם את החופש ולו במעט, ולא ניתן לפתות אותו עם הבלי העולם הזה.....הקבוצה הזאת- של החבר'ה האלה שבעצם שולטים פה בכולם ומסובבים את כולם- החברה האלה נקראים אלהים. כבר דורות על גבי דורות שהם פה "מחנכים" , אחרי שהם מפרידים אותנו ללאומים וגזעים ומינים וגילאים. ומדינות ודתות וכ"ו..., לכל מיני אכסיומות כביכול, שאין להן תפיסה במציאות, פרט לעובדה שהן תופסות אותך ואת המחשבה שלך. אבל הם לא צפו דבר אחד- שהם ייפלו למלכודת של עצמם. ועכשיו הם מבינים שגם הם היו חלק מכולם כמו שכולם חלק מהם. ככה זה כשלא עושים סמים ולא אלכוהול ולא אפילו סקס.....אתה לא בורח לשום מקום, וצריך להתמודד עם מציאות. אחרי שהבנתי את כל זה, פגשתי במרחב את הדוקטור, והבנו שצריך למצוא את המרכיב הסודי הזה, שיכול לתת להכל לזרום חלק, ללא התערבות אלהית....ואז הבנו שזו האלוהות כשלעצמה- החלקות הזאת...והדרך היחידה היא פשוט לא להתנגד לכך.....כי האמת נקייה ממילים ומכל מחשבה או קונספציה שהיא, או כל תפיסה תיאולוגית או פוליטית וכיוצ"ב. כן....השקר עוד סובב בעולם. במיקרו ובמקרו. הרי מישהו יכול סתם לשקר לך לתועלתו שלו- לא משנה אם זה לצרכי "בידור" על חשבונך, או צרכי רמייה פיננסית..תתנגד לשקר- הוא רק יגדל...ברגע שמישהו משקר לך, ומוציא אותך לסיבוב שלם של עינויים ומחשבות עקב השקר שלו האמנת בתמימות דעים, הוא בטוח שכיף לו....אבל תמיד בסופו של דבר יגיע רגע האמת. והאמת היא ריק אחד גדול. האמת היא כלום. היא לא תפיסה כזו או אחרת שמנוגדת לה, ולכן היא לא צריכה תיחזוק כמו דתות או שאר תנועות. הכלום מולך. והוא לא צריך כלום. כולנו חלק מזה. זה הרגע שהאינסטינקטים מקבלים דרור. כי גם אם השקר יכסה על הארץ, אמת מארץ תצמח, והשקר ייפוג. והאנרגיה חוזרת לאיזון-שיווי. ומי ששיקר מקבל על עצמו....וגם להאשמות אין מקום, כי כולנו חלק מהכל.וכולנו חלק מאותו עולם ומאותה עבודה של תכנית על- חוסר תכנית והתמודדות עם כל ההבלים עד שייסתיימו ונוכל לחזור לתמימות. לגן העדן. וזה לא משנה אם זהההומלסית השכונתית או יועץ ההשקעות בבנק...או אפילו- כן אפילו המאבטח... וברגע שנהיה אחד עם עצמנו, לא נשקר ולא נתפתה לשקרים- לא תהיינה סיבות או רצונות להיות מישהו אחר, כי הרי אף אחד חוץ מג'ון מלקוביץ לא רוצה להיות ג'ון מלקוביץ. בסופו של דבר כולם מבינים שהם יכולים להרגיש טוב רק בעצמם. גם עידית תתעורר ברגע הזה, כנה עם עצמה, ישרה כמו סרגל, וממש לא לסבית, כי היא לא תמשיך בעריכת דין, והשכן שלה, שרצה להיות עם החברה שלה, ינסה את זה בעצמו.....בקיצור- סמטוכה שלמה, סיעור לא נורמלי של עידן ועידנים, וכל מיני קידושים של כל מיני דברים תפלים שבאים בדרך כלל מתוך פחד, אך האלוהות האמיתית היא הכנות , כנות עזת מצח עדינה חזקה וטובה, האמת הפשוטה, והדבר הקדוש היחיד הוא החול. חיי היום היום הפשוטים, חיי שלום, שכולם שואפים אליהם, וכשבגלל מריבה עתיקת יומין הם נפגמו, אז נולדו דתות, שבעצם סותרות את עצמן, ומקדשות מלחמות וכח, בעוד שהמטרה אליה הן שואפות זה שלום......וזה לא משנה אם אנחנו בתקפיד של צינור לאיזה מישהו אחר שצריך לעשות את זה דרכנו, בזמן שמישהו אחר צריך לעשות דרכו משהו אחר....הרי ככה העולם סובב. nothing makes the world go around....הכל הוא הכל.....ולדעת את זה- להבין את זה- רגע, להבין מה , בעצם? איך אני מרגיש? טוב, לא רע....קצת רעב , אולי....."ובנו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- אז אם האלהים נמצא בכל דבר- חי צומח או דומם (או אחר ,אם יש כזה)- כי הרי האלהים הוא המציאות...ואם הוא נמצא בכל אחד מתוכנו, אז כל אחד קדוש בפני עצמו, וזו קדושת החיים. ולכן לא תתנהג רע בבית של מישהו אחר. כי גם הבית שלך הוא...ולהפך...וגם אנחנו בעצמנו בית...וכן הלאה....זה בית המקדש. העולם כולו. רק בהבנה הזו הוא נבנה, ורק כך נגיע לשם. לאל אקצה. אז מה בעצם עושים שומרים/ שוטרים בכניסה לבית? לא משנה אם זה בדיזנגוף סנטר , הר הבית, או קופת חולים. אין לזה מקום. זה מקום לספק. הרי ידוע לכל- שכל חברות השמירה האלה זה ממש פרוטקשיין בסגנון המאפייה. עשו טרור בניינטיז, הפחדה, ואז תפסו משרות של אבטחה שהם הציעו לאנשים שהם הצליחו להפחיד- בערך כל המדינה.....הטרוריסטים של אתמול הם המאבטחים של היום. בגלל זה המדינה נראית ככה! הנה מרכז העיר. נחמד פה. הנה סמיר, חבוש במשקפי שמש חומים וגדולים, מחכה לי בתחנה.אהלן אחי, מה ענינים? לחיצת היד החמה הזאת, גורמת לכל שאר האנשים מהסיפור הזה להתנדף ממני. אוי, תודה לאל...אני שוב חופשי.... מי היו בכלל כל הדמויות הללו? עורכת דין? דוקטור? שכנה של מישהו? שוטרים? זונה? אשתך? אני בכלל רווק! כל המצוקה וכל הקולות ושאון המחשבות מתנדף ממני כאחד....אני רגוע, ואחד, ושלם, ושקט, כל כך שקט....אבל רגע, כל אלה הביאו אותי לכאן, למג'דל שמס, לפגישה הזאת עם סמיר...אבל עכשיו, כשהתעוררתי מזה- מה בעצם אני עושה פה? מי זה בכלל סמיר?      סמיר מחייך אליי עם השפם שלו חיוך חמים, ואומר לי בשקט, באנגלית - let the sunshine in

כנראה שהחשש האפל שאני אתעורר ומעליי ירכון איזה אח פסיכיאטרי מטורף לחלוטין וכפייתי גדול מימדים ואלים עם מזרק ביד, או שוטר אוילי טיפש ומרושע ואגרסיבי וכיוצ"ב לא ניצח את הנחישות שבי. כל עוד היתה בי תקווה- היתה אפשרות שאתבדה ממנה, אך ברגע שויתרתי על תקוה והבנתי שתקוה זה לחסרי אונים ואזלי יד, ולי יש צורך ונחישות לחופש ואמת- ואלחם - רק מתוך אינסטינקט טהור בכל מה שמפריע לכזה אצלי להיות חופשי- אז הפחד הפסיד, ובגדול. כי הדרך היחידה להילחם בספק היא פשוט לא להילחם בו. אתה לא נותן לו מקום ולא מתנגד אליו- דבר שיכול להגדיל אותו...ואז הוא נעלם. בסך הכל, בסופו של דבר, אחרי כל המקצועות, הגדרות, תפקידים, דעות, מחשבות, יחסים, יש הרגשה. וזו כשלעצמה- ורק זו בלבד- היא האמת. וכשאתה קשוב רק לה ולא לשום דבר תפל או שקרי אחר- אז זו אהבת האמת. וזו גם מהותה של אהבה. כי כשזו אהבה- אז אין ספקות. אתה ב-100% בענין. גם אם באים כאלה- הם מסתלקים כלעומת שבאו...כי כשאתה אמיתי עם העולם- אז אתה בעולם אמיתי. וכשאתה מתנהג בכנות- אתה יכול לאהוב ולהיות נאהב באמת.    פתחתי את העיניים. לא במיטה או בגוף של אף אחד אחר מהסיפור. הציפורים מצייצות. עוד יום מתחיל להאיר על הגן הציבורי. אני נושם. ושלם. מרגיש כל כך טוב. מרגיש אחד עם כל חלק בגופי. ובתוך הסביבה. "עין אלהים" לא משתוללת בריחופים בסביבה, כנראה שמי שהשתלט על גופי, עזב סופסוף, וחזרתי לעצמי. איזה יום יפה. אני צריך לחפש לעצמי דירה לגור בה. אולי עדיף שאחסוך לכמה חודשים מראש, כדי שאף בעל דירה לא ירגיש שיש לו בעלות גם עליי, השוכר, או זכות להיות אלהים.....אלהים אחד. והוא האמת הצדק והחופש. השיוויון. האיזון-הבאלאנס הטבעי של העולם. מה שנקרא בתרבויות תל אביביות קדומות- קארמה.בסך הכל כיף לחיות. איך לא? תמיד כיף לחזור לקנזס סיטי, או לתל אביב, או אפילו למג'דל שמס....אפילו אם זה מחשבות על אהבה, או על כל דבר אחר- רק כשהמחשבות מפסיקות- מתגלה האהבה. והן לא מפסיקות אף פעם- הן פשוט מתמוססות לתוך המציאות שלך, כשאתה מוכן לקבל את האהבה.לחמנייה במכולת ושוקו הן תחילתו של יום מוצלח בשביל הומלס. זה סוג של קייטנה. לפני שהחופש ייגמר שוב ושוב נצטרך לשכור דירה ולחזור למרוץ המטורף ולעבוד אלהים אחרים.....אוי....החנווני הזה, עם השפם ומשקפי השמש החומים נראה לי ממש מוכר....