מהפחד לאבד,קיבלתי הכל, הייתי מוכנה לשלם כל מחיר..גם אם זה כולל אותי על מדפי המכירה.
רציתי..כל כך רציתי שהסתדר..בדיוק בזמן ההוריקן שבא ובלגן הכל!

אתה יודע זוגיות היא מערכת ויתורים מזיעה וחורקת, אני יכולה להישבע שגם בינואר מהאינטריגות איתך הייתי מזיעה אפילו תוך כדי מקלחת.

זה בא והולך,הולך ובא..הסיבה שחזרתי אלייך..בדיוק אותה סיבה שמפריעה לי להיות איתך, ואני מתעלה ומסתובבת לטוסטר להכין לנו טוסט שלא עובר בגרון..הגוש הזה שעומד בין ההתגברות לדמעות..מקשה עליי לבלוע את הגבינה הצהובה הנמתחת כמו העצבים היותר מרופפים שלי.

אין הרבה מה להוסיף גם ככה הכל היה כאן מתובל מידי, עד כדי מרות בלתי נסבלת על הלשון ובמחשבות שלא נותנות לישון.
איזה חלק בי לא התמסר לך? אפילו החלק הזה שאמור להיות מיועד רק לי..רק שלי!! הפך לשלך.

הקלישאה אומרת שאם יש ספק..אז כנראה שהוא ברח, הלוואי ויכולתי להשאיר מקום לספקות שזה נוגע לך.
חשבתי שעברתי את כל סגת הדמעות, ששבורה יותר שלמה ממני כבר לא יכולה להיות.
חזרתי כל כך הרבה פעמים שלא נשאר לאן ללכת, אז נותרתי לעמוד במקום, יש דברים שמנוונים את הגוף..במיוחד לנוכח כל כך הרבה כוונות מול אכזבות.

כאבתי ושתקתי,נפגעתי ואת השפה נשכתי, מצאתי עצמי נשטפת במילים שהן רק מילים שלך והנהנתי..גם שטעית, פשוט סתמתי,אהבת להיות צודק ואני אהבתי אותך..אז קח את הצדק הוא איתך הוא שלך.

אני שונאת אותך כל כך..שונאת..כי גרמת לי להרגיש בדיוק את ההפך כל כך חזק,לפעמים אני טועה כלפי אנשים..מה הם נשארים כדי לסמן וי ואז ממשיכים?
אני יודעת יעבור הזמן ואתה תיכנס לקטגוריית הנשכחים..למרות שהייתי בטוחה שנייצר כל יום זיכרונות חדשים.

תראה אומרים שהבדידות מדגישה את הכמיהה ליחד..אני אוהבת דברים שפעם מישהו אחר אמר ושונאת כאחד..נחמד שהוא צדק לגבי אחרים, אני שונאת שהם לגבי נכונים.

לא בנינו גשרים..יותר בכיוון של חומות..אבל כאלה שביני לבינך חוצצות, תמיד סבבו אותי אנשים שדאגו להזכיר לי כמה אני שווה, איבדתי ערך למולך..אני יודעת בוודאות שכמוני לא תמצא...

בכל זאת..
היום?
נשים כבר לא יושבות על מדפי מכירה.