לקרוא בספר, זו הנאה צרופה שבצידה כמה ערכים מוספים. בצד השתלשלות עניניים רכילותית כמעט, הקורא מעשיר את ידיעותיו בהיסטוריה, סוציולוגיה, הנדסה ופסיכולוגיה. ספר ממש קלאסי בעיני שבעזרתו ניתן ללמד בני נוער את המקצועות האלה בכיף. אם מישהו במשרד החינוך היה מתחשב בדעתי, ומאפשר לי להחליט מה כדאי להכניס לתוכנית הלימודים, הייתי הולכת על הספר הזה, בתור התחלה.
כמובן שאין זה ספר לימוד, חלילה. זהו ספר חביב, קצת מצחיק, קצת רציני והעיקר כתוב היטב. ולנטינה היא מהגרת לא חוקית מאוקראינה, בת 37, נחושת החלטה לקבל אזרחות בריטית, לה ולבנה. הסיכוי היחיד שיש לה, או כך לפחות היא חושבת, הוא אלמן ערירי בן שמונים וארבע.
השידוך לא ממש עולה יפה. הטעות של ולנטינה היתה שבחרה בגבר שאולי חי לבד, אבל יש לו שתי בנות. מיותר כמעט לציין את גודל הזדעזעותן מרעיון החתונה ומבחירת הכלה, שאוחזת בכל הסטראוטיפים שמתגלגלים בחברה שלנו על "הרוסיות" כמו גם בחברה הבריטית.
את הסיפור מספרת הבת הקטנה שמבוגרת בעשר שנים מאמה החורגת החדשה. כבר בפסקה הראשונה, היא מתארת את מה שעומד להתרחש בכל הספר:
"היא התפוצצה בתוך חיינו כמו רימון ורוד וצמרירי, בוחשת במים העכורים, מעלה אל פני השטח משקעים מרופשים של זיכרונות נשכחים, מנערת את רוחות הרפאים המשפחתיות ובועטת בישבניהן."
זה מה שאנו עתידים לקרוא. סיפור מגוחך ומשעשע, על דרישות הכלה התובענית, בשפה עילגת, שאפילו בתרגום לעברית זה נשמע מצחיק. חוסר האונים של החתן, חוסר אונים תרתי משמע, ובתוך כל אלה משתלבים גם סיפורי המשנה.
החתן הקשיש, מהנדס בפנסיה, כותב ספר על קיצור תולדות הטרקטורים, בשפת אימו, אוקראינית. בין התגלגלות סיפורי ההווה שכל יום נוסף משהו מעניין חדש, לבין כתיבת הספר על הטרקטורים -  שזורים קטעי העבר. דרך סיפורו הביוגרפי, ניתן להתחיל ללמוד על המלחמות והמהפכות  ברוסיה, מבפנים ומבחוץ, במחצית הראשונה של המאה הקודמת.
אם נניח ללימודים ונשכח מבית ספר, וממקצועות שנגמרים ב"לוגיה", נשאר עם טקסט שמטלטל אותנו בין הבנה, כעס, חמלה וצחוק.
על הסופרת כתוב בכריכת הספר שזהו ספרה הראשון.
אני אחכה בלי הרבה מדי סבלנות לספר השני.