עבדים היינו ונשארנו

את הרגלי העבדות מטמיעים לנו בשכל עוד לפני שאנחנו יוצאים
לעולם האמת (עולם העשייה)

ולכן, צבא, בית הספר, וכל המסגרות יוצרות מאיתנו עבדים שלא
יכולים לנוע לבד, מבלי שמצבים עלינו מה לעשות ואיך לעשות!

בעולם העבדים המודרני הרגילו אותנו שלא נחשוב יותר מדי,
בעצם ככה יוצרים עולם של עבדים, מישהו אחר חושב בשבילנו,
כך הוא גם קובע מה טוב לנו ומה לא טוב לנו, במה נעבוד ובמה
לא נעבוד.

מערכת החינוך בישראל

גדלנו במסגרות הסגורות והרצונות שלנו נכבו במהלך אותם
מסגרות. בבית הספר המורה תמיד רצתה שנקשיב, גם כשאנו
לא ממש רוצים. היינו מקשיבים למורה בכוח בלי רצון, פשוט
ככה צריך ואין מה לעשות.

אם קצת דיברת או צחקת בשיעור המורה הייתה פונה אלייך:

"תעמוד ותסתכל על קיר בלי לזוז למה אתה צוחק לי בשיעור"

בית הספר דפוק מיסודו הוא מטמיע לנו קושי בתודעה
ותחרותיות. הוא גם מוריד לנו את היכולת להביע רגשות כשממש
מצחיק לנו. האם ככה צריך? לא בגדול זה לא עבד והיום רואים
את העבודות על מליוני אנשים שחיים את החיים מחוסר סיפוק.

אנחנו מתרגלים ללמוד גם שלא בא לנו, ומבזבזים את האנרגיות
הילדות שלנו בשביל מספרים ותחרותיות. בגדול המערכת של
הממסד פשוט מכבה אותנו לאט לאט.

כשהיינו ילדים קפצנו על עצים היה לנו אנרגיות לצחוק ולהשתעשע.
כל זה זה נגמר אחרי תקופה של כמה שנים בבית הספר. למעשה
כל מי שמתחיל לחשוב בהגיון מאבד את הזהות שלו ונהפך
לעבד מכובה (תוצר של הממסד)

הרצונות שלנו הולכים לעזאזל ככל שהזמן חולף

הרצונות שלנו נכבים בבית הספר והטמעה עובדת בצורה חזקה על 95% מהחברה. בצבא אותו סרט, רק ששם הפעילות מחמירה והביטחון עצמי יורד. המסה והלחץ רק הולכים וגדלים. מפקדים שתוכנתו על אגו ושנאה מלמדים אותנו את הערכים שלהם.

אנחנו נכנסים למערכת מתוך סקרנות וכחובה עלינו, לא שיש לנו כל כך הרבה בחירות, זו חובתנו.

המפקד שוב מדבר איתנו בפקודות. אנו מצייתים ללא שום מחשבה, פשוט ככה צריך, ואם לא נציית נכנס לכלא, או נקבל ריתוק. ההרגלים האלו הורידו לנו את הביטחון עצמי.

היום התבגרנו והטמענו בתוכנו חוסר פעלתנות. התרגלנו לציית למורה, למפקד, ובעתיד לבוס שנעבוד תחתו. כשמסתכלים על התמונה בגדול אפשר להבין למה קשה לכל כך הרבה אנשים מחוץ למסגרות הסגורות.

(כולם התרגלו בתודעתם להיות עבדים של הנוחות ותחת הממסד)

כולם התרגלו לשיטת הממסד להתנהל תחת מישהו. תמיד התרגלנו שמישהו יגיד לנו איך לעשות ומה לעשות, גם שאנו לא ממש רוצים בכך. אנחנו חושבים שיש לנו זכות בחירה, או רצון חופשי, אבל בעצם זה רחוק מהמציאות. לאף אחד מאיתנו אין רצון חופשי באמת, אנחנו מתוכנתים להיות עבדים ממושמעים של בעלי אינטרסים וחברות ענק.

המערכות של הממסד מגיל קטן, כבר קובעות איך החיים שלנו יראו. אם צייתנו לחוקים והלכנו לפי הכללים. התוצאות שלנו יגיעו בהתאם. ואת התוצאות האלה רובנו לא אוהבים, מפני שאין לנו באמת חופש בחירה לעשות מה שאנחנו באמת רוצים לעשות.

אנחנו נמצאים באשליה שציונים גבוהים יעזרו לנו להתנהל בחיים. אנו באמת חושבים שזה יעזור לנו לקבל פרנסה טובה יותר. אנחנו גדלים למרוץ עכברים אחרי פרנסה טובה, ובסוף רואים שהמצוינות שלנו לא הייתה שווה בגרוש.

רובנו במרדף אחרי הנוחות והמשכורת המסודרת, כך התרגלנו לחיות בצל העבדים.

זה לא ממש חשוב אם צריך לעשות, או לא צריך לעשות מסגרות. עצם העבודה שהתרגלנו להיות בתוך מסגרות מכבות אנחנו מטמיעים בתודעתנו קושי להתנהל עצמאית. עבדים היינו בתקופות ישנות, וגם בתקופות חדשות יותר.

ההבדל בין העולם המיושן לעולם החדש > שהעולם פשוט נהיה מודרני, במקום עבדים בשרשראות ועבודות פרך הוחלפנו כעבדים מוסריים של הממסד.

בסופו של דבר אין לנו בחירה אמיתית, כי אנחנו הולכים בקו מקובע אחד, שכל אחד כביכול חושב שהוא בוחר את המסלול שהוא צועד בו.

העדר הוא ההמון וככל שיותר אנשים הולכים בקו העדר רובנו מגיעים לאותם תוצאות. בשביל לשנות את התוצאות שלנו מגרועות, או בינוניות ביותר. אנחנו צריכים ללכת נגד הזרם של העדר.

זה לא פשוט, כי ינסו לשים לנו רגליים בתחילת הדרך, צריך מחשבה רבה וידע מעצים בשביל להיכנס לדרך חדשה. לצאת מאמונות שמגבילות אותנו, ומכל האזורים הנוחים שמפחידים אותנו. איך עושים את כל זה? לאט ובצעדים קטנים...

אין תורה מיוחדת ליציאה מקו העדר, אבל אפשר לעשות את בצעדים קטנים ופעולות שונות ממה שהתרגלנו.

משל חשמל

באפריקה שתאו אחד מתחיל לרוץ כולם בעקבותיו הכל מתחיל בהישרדות שלנו. אנחנו מתנהלים כמו החיות. באפריקה ללכת בעקבות עדר תאו נותן ביטחון, כי אריה אחד לא ירוץ אחרי אלף תאו, מי שסוטה מעדר נתקל באריה הרעב.

אצלנו זה קצת שונה אין אריות בחוץ שיטרפו אותנו. (למרות שהמדינה שמה לנו רגל) אבל גם כשהמדינה שמה לנו רגל נוכל לבצע פעולות שונות שיביאו תוצאות שונות.

במקום אריות רעבים יש פחדים משתקים. את הפחדים אפשר לעבור בלי למות ובלי להיטרף, זה רק הפחד שמנטרל אותנו. אנחנו יכולים לסטות לאיזה כיוון שנרצה.

חשוב להציב מטרה ברורה בשביל להגיע לאן שנרצה. תוך כדי שאנחנו בוחרים מטרה ברורה אנחנו מתחילים עשייה בצעדים קטנים.

טיפים

1. להציב מטרה ברורה
2. לכתוב את המטרה
3. למה חשוב לי להשיג את המטרה?
4. להתחיל בעשייה
5. ללכת נגד הזרם
6. להקשיב ללב שלנו
7. ללכת עם האינטואיציה
8. להיכשל הרבה פעמים בשביל להצליח
9. ניסוי וטעייה
10. לקרוא ידע מעצים

לעשות את מה ש -95% לא עושים.

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• עברו הפלילי של הסוכר כיום הסוכר נחשב למצרך בסיס שמשמש אותנו לחיי היומיום....
0 29/10/2014 | yoos

מה דעתך על עבדים היינו ונשארנו ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל