כחובב ספרי חינוך נמצא שהספרים מלאים ולא מעט בזה החומר לעודד והרבה לעודד
המחנך מתבקש למלא את צורכו של החניך שכל כך צמא למילה טובה ומחמאה כגון אתה ילד טוב ,אתה ילד שעוזר, זכיתי בילדה טובה כמוך!וכד'
אך מהסיפור הבא ניתן ללמוד שעידוד יכול להיות דבר רע והוא בעצם מזיק כאשר לא מתנהלים איתו בזהירות
וכך הסיפור- היינו חונכים אני וחברי באחד מבתי הספר בארץ ואחד מתלמידיו אשר היה זקוק וצמא לעידוד (ואולי גם בשל היותו יתום מאב) ילד חמוד, חכם מאוד,אך מתקשה להסתגל למערכת החברתית ,במחשבה לעודד אותו חברי השתמש לא פעם במחמאות למשל הוא טען בפניו ליפני תקופת מבחנים שהוא ילד חכם ויוכל להצליח בבחינות כמו כן טען בפניו בכל פעם שרצה להפעילו שהוא ילד מקסים שמאוד אוהב לעזור, הוא עשה כך רבות בכל פעם שרצה ממנו איזה משהו הוא היה קודם מחמיא לו ואז מבקש
היה איזה פעם אחת שאותה היינו חייבים לפענח,איך שחברי אמר לו "אתה ילד טוב" פתאום הלה צעק עליו: "אני לא ילד טוב ואני גם לא רוצה להיות"!!!
נדהמנו מאיפה זה נבע הוא ממש התנגד בנחרצות לכל מחמאה ואז הבנו בעצם זהו לא עידוד זהו סחיטה לפחות כך זה נתפס אצל הילד
אני חייב לומר לכם שיטה זאת מובאת בהמון ספרי חינוך כמו כן כמעט כל בית משתמש בה אם ובלי שימת לב כגון "רועי ילד טוב הוא יותר לא יתנהג כך", "יעל את ילדה מסודרת מאוד חבל שחדרך לא יהיה מסודר", "עידן אתה ילד מאוד חכם שב תעשה שיעורים כך רק תצליח", לא רק לילדים אנו משתמשים בשיטה זאת לא פעם אנו נתקלים במחמאה כזאת כלפינו "נזכרתי שיש לי חברה טובת לב" "איזה כיף שיש לי שכנה מדהימה כמוך" ולזה נצמד איזו בקשה מיוחדת
בעצם זוהי סחיטה! והלשון הכנה היותר המתאימה היא "אני יודע שאתה זקוק למחמאה כמו כן אתה רוצה להיחשב מסודר והרי עכשיו אם לא תסדר את חדרך תפסיד תואר זה"
ברצוני לומר שעידוד אמיתי, אם נירצה שיחשב לכזה, הוא אך ורק עידוד שמטרתו היא אך ורק לעשות טוב למקבלו וללא השגת מטרות נוספות כלל וכלל.
כמו כן לא פעם אנו מכלילים בעידוד למשל: "אני יודע שאני יכול לסמוך עליך אתה ילד נהדר" בעצם אנו גורמים לילד לדחות את העידוד והטעם לזה הוא שזה גורם לו תחושת מחוייבות מעיקה ומאיימת כלומר ברגע שמחנך משתמש בעידוד מכליל כדוגמת "אתה ילד מסודר" הדבר יוצר אצל החניך מחוייבות אך כאשר מחמיאים בצורה נקודתית כגון סידרת יפה כך לא נתפס אצלו כמחייב. אלא נטו עידוד!
לכן אני טוען שעידוד אמיתי הוא רק עידוד נקודתי,לאחר מעשה מסויים כלומר אחרי שהילד סידר אז מחמיאים לו למשל כך: יפה סידרת! בעצם גם לא הכללנו פה ובכך חייבנו אותו -"אתה ילד מסודר" וגם לא סחטנו אותו שהרי העידוד נעשה רק לאחר מעשה ובכך לא נוצר אצלו חיבור בין הבקשה למחמאה- "תסדר את החדר כי אתה ילד מסודר"