הזרם המרכזי בביקורת על הגלובליזציה מוצג בידי חסידי תיאורית התלות. הכלכלה העולמית מורכבת מכמה אזורים בעלי מאפיינים שונים שנבנו לאורך מאות שנים. לכל אזור פונקציה חברתית, פוליטית וכלכלית ייחודית לו. אזורי ליבה אלו מתאפיינים במשטרים דמוקרטים, השקעות, שכר עבודה גבוה, ייצור של מוצרים מוגמרים וייבוא חומרי גלם. הפריפריה מתאפיינת במשטרים לא דמוקרטים, עוני, העדר מדיניות רווחה, ייצוא חומרי גלם וייבוא של מוצרים מוגמרים. הסמי-פריפריה היא נקודת אמצע בין הליבה לפריפריה כשהיא טומנת בחובה מאפיינים הן של הליבה והן של הפריפריה: יש לה בסיס תעשייתי עצמאי, היא מייבאת ומייצאת מוצרים גמורים וחומרי גלם. ככך, חשיבותה כמייצבת המערכת העולמית הכלכלית רבה. היא מספקת כוח עבודה לליבה שמהווה כוח נגדי ללחץ התמידי להעלאת שכר. בנוסף, היא מספקת מצע חדש לפיתוח תעשיות שאינן רווחיות יותר באזורי הליבה. לא ניתן להתייחס לכל אזור בנפרד. היחסים בין ליבה, פריפריה וסמי-פריפריה הינן יחסיים של ניצול. דרך כוחות השוק ישנו מעבר של משאבים מהפריפריה לליבה ומהפריפריה לסמי-פריפריה ולליבה. בסופו של דבר העשירים מתעשרים יותר והעניים נהפכים לעניים יותרWallerstein, 1989)).
            תיאוריה זו גורסת כי עושרם של המדינות המפותחות נובע מניצולן של המדינות המתפתחות והלא מפותחות. שיטת הניצול אחת אשר מנציחה את עוניים של המדינות הלא מפותחות נובע מכך שהמדינות המפותחות מייבאות חומר גלם מהמדינות הלא מפותחות ומייצאות בחזרה אליהן את המוצרים המוגמרים. מכיוון שהשווי של מוצרים מוגמרים תמיד שווה יותר מחומרי הגלם המדינות המתפתחות לעולם אינם יכולות לכסות באמצעות הייצוא את עלויות הייבוא. המדינות הדומיננטיות הן המדינות המפותחות מבחינה תעשייתית ומאוחדות תחת ארגון הגג של הOECD. מדינות הפריפריה, מדינות התלות כוללת את אמריקה הלטינית, אסיה ואפריקה שאינם מפותחות מבחינה תעשייתית וכלכלותיהם תלויות בייצוא חומרי גלם(Prebisch, 1959). השיטה הקפיטליסטית השליטה שיטת עבודה כלכלית עולמית אשר אחראית לאי התפתחותן של אזורים רבים בעולם. המדינות הלא מפותחות מספקות חומרי גלם וכוח עבודה ומקבלות מוצרים מוגמרים וטכנולוגיות מיושנות. תפקודים אלו נשמרים באמצעות השיטה הכלכלית עצמה ובאמצעות שליטה במוסדות הפיננסים העולמיים כמו הבנק העולמי (1972 ,(Frank.
            ניתוח הכלכלה העולמית בהתאם לתיאורית התלות מעלה כי הגלובליזציה העניקה רק לעשירים המופלגים יותר הזדמנויות להרוויח כסף ביתר מהירות. אנשים אלה ניצלו את חידושי הטכנולוגיה כדי להעביר סכומי כסף גדולים סביב העולם במהירות בלתי רגילה ולספסר ביעילות גדלה והולכת. למרבה הצער, אין לטכנולוגיה כל השפעה על חייהם של עניי העולם. למעשה, הגלובליזציה היא פרדוקס: בשעה שהיא מיטיבה מאוד עם המעטים מאוד, היא דוחקת אל מחוץ לגדר או לשוליים שני שלישים מאוכלוסיית העולם(באומן, 2004).
בחינת הקפיטליזם כמערכת כלל עולמית, כשיטה חובקת עולם מעלה מאפיין בעל משקל רב, קיטוב. לא רק קיטוב בתוך חברה, העמקת הפערים אלא גם קיטוב בין מרכז ופריפריה ברמה העולמית. בתחילת המאה ה19, לפני המהפכה התעשייתית ההבדלים ברמת הפיתוח עבור רובה של אוכלוסיית העולם זעירים ככל הנראה ביחס של 2:1. ב1990 נאמדו ההבדלים ברמת הפיתוח ביחס של 60:1. במרכז הקודקוד נמנית קרוב ל 20% מאוכלוסיית העולם. זאת אומרת שבמשך מאתיים השנים האחרונות נפערו פערים ונרשמה רמת קיטוב שלא נרשמה במשך 300 השנים שקדמו להן(אמין, 2003).
הסבורים שהגלובליזציה היא שורש הרע טוענים כי הכלכלה הגלובלית היא מקור לאי שוויון ועילה לבריאתו של עולם ממוסחר נטול חוקים וסולידאריות. המתנגדים לגלובליזציה מתייחסים אל הסחר החופשי ואל הארגונים המפקחים עליו, כגון ארגון הסחר העולמי, כאל איום על זכויות החברה ועל איכות הסביבה, כאל כוח בלתי נשלט המגביר את העוני במדינות המפותחות פחות ומסכן את השכבות החלשות יותר במדינות המפותחות, וכאל כוח הרסני העלול לערער את קיומה התקין של החברה כולה(בונליה וגולדשטיין, 2009).
ביקורת נוספת המועלית כנגד תהליך הגלובליזציה נוגע למחויבות החברתית שבין עשירים ועניים בעידן הגלובלי החדש. המהפכה הטכנולוגית אשר דוחסת את הזמן והמרחב מאפשרת רק לבעלי ההון לבטל את האופי הטריטוריאלי של זהותם ולבנות מערכת ערכים על טריטוריאלית או למעשה מערכת ערכים גלובאלית. באופן דומה לערכיהם הגלובליים המשותפים שהיו לאצילי אירופה בימי הביניים בגלל נידותם ואת ערכיהם המשותפים של עשירים כיום אשר יכולים להתנתק מזהותם המקומית. לאצילי אירופה אשר שאבו את כוחם מאדמותיהם היה מידת מה של מחויבות וקשר לסביבתם  לעומת זאת לעשירים של ימנו קשר זה חלש עוד יותר ולרוב האוכלוסייה שאין ניידות אמיתית נותר רק לחתור חתירה סיזיפית לעבר מערכת ערכים שלא יוכלו להשיג(באומן, 2004).
מבקרי הגלובליזציה מתרכזים גם בהשלכותיה על הסביבה ותנאי העבודה. התאגידים הרב לאומיים הם יעד מועדף על מבקרי הגלובליזציה. החל משנות השישים ציינו מבקרים רבים שהטכנולוגיה שבה נעזרים התאגידים במדינות המתפתחות היא מיושנת לעומת זו המנוצלת על ידי חברות האם בארץ המוצא, ושהתאגידים הם נצלנים זריזים של טעם הצרכן, המסוגלים למקד את החיפוש אחר איתור טעם זה ובכך ליצור פרופיל צריכה המתרחק מן הנהוג במקום. כמו כן לטענת המבקרים לטראנס לאומיות של הכלכלה נלווית חלוקת רווח לא שוויונית. טענתם המרכזית היא כי התאגידים מזיקים יותר למדינות המתפתחות מאשר מועילים להן הן בשל החזרת רווחים הן בשל קביעת מחירי העברה בין חברות הבת לחברות האם כדי להשיג רווחים במרמה(שם).
            קיימת הבנה כי השיטה הקפיטליסטית משתמשת במשאבים ההולכים ונעלמים ותהליך הגלובליזציה המקדם פיתוח כללי ותרבות צריכה עולמית מאיים על הסביבה. הפתרון המקובל הינו "שינוי טכנולוגי בכיוון הנכון". אנשי איכות הסביבה רבים סבורים כי בעיות הסביבה של העולם השלישי מקורן בגידול המהיר של האוכלוסייה ולא בטכנולוגיה והשפע. בעיות הסביבה של ברית המועצות לשעבר מקורה ברמה טכנולוגית נמוכה אשר אינה יעילה, רעילה ובעלת השלכות סביבתיות גם ברמה המקומית. בעיות הסביבה של המערב לעומת זאת אינו קשור לקצב גידולה של האוכלוסייה או בשימוש בטכנולוגיות מיושנות אלא לשפע ברמת החיים המטיל מעמסה כבדה על הסביבה. פתרונות טכנולוגים לכאורה מאפשרים הגנה על הסביבה תוך המשך השיטה הקפיטליסטית הצרכנית כמו המעבר לאנרגיות מתחדשות ובלתי מזהמות. קידמה טכנולוגית נתפסת בקרב רבים במערב בתור פתרון לבעיות הסביבה תוך המשק קיום רמת חיים גבוהה(פוסטר, 2003). הקפיטליזם אינו מסוגל לתת מענה הולם לבעיית הרס הסביבה מכיוון שהוא פועל לטווחים קצרים. הרציונל העומד מאחורי כל חישוב כלכלי אינו עולה על טווח של 15 שנה(אמין, 2003).           

מקורות:
אמין, ס. (2003). קפיטליזם, גלובליזציה ומרקסיזם. בתוך דוידי, א. (עורך), אנטי גלובליזציה ביקורת הקפיטליזם העכשווי. תל אביב: הוצאת רסלינג.
באומן, ז. (2004). גלובליזציה ההיבט האנושי. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
בונליה, פ. גולדשטיין, א. (2009). גלובליזציה ופיתוח. ירושלים: מכון דיוויס.
גידנס, א. (2000). הדרך השלישית: תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה. תל אביב: הוצאת משכל.
הנטינגטון, ס. (2003). התנגשות הציביליזציות. ירושלים: שלם.
מייקסינס-ווד, א. (2003). משפחות אומללות קפיטליזם גלובלי בעולם של מדינות לאום. בתוך דוידי, א.  (עורך), אנטי גלובליזציה ביקורת הקפיטליזם העכשווי. תל אביב: הוצאת רסלינג.
מקלוהן, מ. (2003). להבין את המדיה. תל אביב: בבל.
סורוס, ג. (1999). החברה הפתוחה בסכנה-משבר הקפיטליזם הגלובלי. תל אביב: ידיעות אחרונות.
פוסטר, ג. (2003). קפיטליזם ומשבר סביבתי-האם הקדמה הטכנולוגית היא התשובה?. בתוך דוידי, א. (עורך), אנטי גלובליזציה ביקורת הקפיטליזם העכשווי. תל אביב: הוצאת רסלינג.
פוקויאמה, פ. (1993). קץ ההיסטוריה והאדם האחרון. תל אביב: אור עם.
פרידמן, ת. (2006). העולם הוא שטוח, העולם הגלובלי-החיים במציאות חדשה. תל אביב: אריה ניר.
קגלי, צ. ויטקופף, י. (2002). הפוליטיקה העולמית: מגמות ותמורות ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.
קורטן, ד. (2005). כשהתאגידים שולטים בעולם. תל אביב: בבל