עם כל ההתרגשות על השנה החדשה, ההתחלות החדשות, התקוות וכל הטוב שעוד נכון לנו, פעמים רבות הסתיו נקשר דווקא בעצב, באסיף, או בהתכנסות אל תוך עצמנו,  בתחושת חוסר הודאות, שאצלי אישית מתחברת אל החשש מפני הבאות. מה תזמן לי השנה הזאת? בתחושה שלי, חג הסוכות מגלם את כל אלה.  הרי עוד כמה ימים תתפוצץ לה בועת החגים ואנחנו ניאלץ לחזור למציאות, אל שגרה אפרורית, ונסתכל כל יום אל השמיים, אולי אפילו כמה פעמים ביום, ונחפש עננים וסימן לגשם, האם ירד או לא ירד, ומתי?
היכן ואיך נמצא בטחון בעתיד לבוא, בהתחלות החדשות? מהיכן נשאב את הנחמה? וכל זה, מבלי להפר את ציווי התורה "ושמחת בחגיך והיית אך שמח"?
בכדי שנוכל לענות על השאלה, ולו באופן חלקי, יש לבחון את משמעות חג הסוכות במקורות, ואולי גם למצוא את החיבור שבין משמעות החג הזה, ובין החיים שלנו. זה מה שאנסה לעשות בדקות הקרובות. קצת הסטוריה: כשהייתי תלמידת בי"ס יסודי, לימדו אותי שאת חג הסוכות אנחנו חוגגים לזכר אבותינו במדבר, מפני שהם ישבו בסוכות בעת נדודיהם ממצריים אל בארץ המובטחת. אני חייבת להודות שההסבר הזה של המורה מעולם לא סיפק אותי. אמנם הרבה מהמנהגים ומהמצוות שלנו הם "זכר ליציאת מצריים", אך האם די בהסבר זה כדי להניח את הדעת?  עברו השנים, ואני כבר תלמידת י"א. גיליתי את מגילת קהלת, ולמדתי שקוראים אותה בחג הסוכות. למרות שחלק ממה שקראתי במגילת קהלת לא הבנתי, ועוד פחות מזה, התקשיתי להבין מדוע דווקא מגילה זו נקראת בסוכות, התחברתי על העומק אליו מגיע החכם מכל אדם.  לכאורה, מדובר בתכנים פילוסופיים וקצת "כבדים", ויש שיגידו, "מדכאים". אבל מתחקיר קטן שערכתי לצורך הכנת הדרשה, הבנתי שאפשר, ואפילו רצוי להתבונן בפילוסופיה של קהלת כמעודדת ואופטימיות. ומה כל כך מעודד ב"הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א':ב'), או ב"כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא..."(שם, א':ה')? באשר לפסוק השני, מדרש רבה קהלת מפרש זאת, שכל חכמתו של אדם היא בלבו, והלב אינו מתמלא לעולם. פירושו של דבר, הוא שתמיד יש מקום ללמוד, להתקדם ולשפר. ואני הייתי מוסיפה, תמיד יש מקום בלב לעוד אהבות, לעוד אנשים. זהו לדעתי, אחד ממרכיבי משמעות חג הסוכות. לא בכדי הוא נקרא גם "חג האסיף". אנחנו אוספים את המעשים, את המילים והאותות, את הזכרונות. מחד, אנו מפנים מקום לדברים החדשים שהשנה החדשה והחיים יזמנו לנו מנקודה זו. מאידך, האסיף הזה גורם לנו לבחון את מה שהיה עד נקודה מסויימת, ולהעריך את מה שיש לנו. בספר "חכמת נשים", כותבת רוז מקדונלד: "אם את רוצה להרגיש עשירה, מני את כל הדברים שיש לך, אשר אי אפשר לקנותם בכסף". ואיך זה מתקשר לקהלת, ולחג הסוכות? בסופו של דבר, אחד הדברים העיקריים להם מטיף קהלת, הוא ההתחברות אל הפשטות, אל הרוחניות, אל מציאת המשמעות והצמיחה האישית שלנו. "אדם לעמל יולד", אומר קהלת. העבודה הקשה, בעיקר העבודה הפנימית, היא זו שגורמת לנו לצמוח ולהעריך את עצמנו, להתקרב לבורא עולם, ולנשמה. לא בכדי אנו קוראים את מגילת קהלת דווקא בחג הסוכות, שבו אנו יוצאים מבית הקבע שלנו, העומד איתן והמהדרין במצווה יושבים, ישנים וחיים בסוכה שבוע ימים, במעין בית רעוע, פרוץ לרוחות ואולי גם לגשמים. הסכך הוא גג פתוח, דרכו אפשר לראות את הירח ואת הכוכבים, לחוש את מגע הרוח על העור, להתקרב אל בורא עולם ואל הטבע שברא. בתנאים כאלה, מתבקש לחוש אסירי תודה על הדברים שיש בחיינו, ולחשוב איך נוכל לשמור על הקיים. ומצד שני, היכן נוכל לשפר, לעשות טוב יותר, להפוך את העולם למקום טוב יותר.
עוד מספר ימים, נתעורר מהאתנחתא שהיה בה הרבה חשבון נפש, ונחזור אל מסלול החיים המוכר והרגיל. אני מאחלת לכל אחד ואחת מהיושבים כאן שישכיל להפנים את התובנות אליהן הגיע, יצא לתהליך של העמקת המשמעות והקשר עם ה"אני" ועם העולם, של תחושת שפע ועושר בתחומים החשובים באמת. כדרכם של תהליכים, גם התהליך הזה ייקח זמן, אבל הלא לשם כך, עומדת לרשותנו שנה שלמה, וכל דבר בעיתו. לא קל לגלות סבלנות, אך חג הסוכות וגם החכם מכל אדם מזכירים לנו שהכל זמני וכל דבר בא בעתו. אנחנו יושבים בסוכה שבוע אחד בלבד. עונות השנה משתנות כל הזמן. סביבה משתנה, מצבים משתנים ואנשים משתנים. מי יתן והתובנה הזו תקל עלינו בגילוי הסבלנות, ולקום בבוקר שאחרי החגים ולדעת מתי להתאמץ ומתי להרפות מעתה ואילך, כי כל דבר יבוא בעיתו בין כה וכה. ואסיים בציטוט הקלאסי, כחומר למחשבה:
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.  {פ}

ב         עֵת לָלֶדֶת        וְעֵת לָמוּת          עֵת לָטַעַת        וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. ג         עֵת לַהֲרוֹג        וְעֵת לִרְפּוֹא          עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת. ד         עֵת לִבְכּוֹת          וְעֵת לִשְׂחוֹק          עֵת סְפוֹד         וְעֵת רְקוֹד. ה         עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים        וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים          עֵת לַחֲבוֹק         וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. ו         עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד          עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. ז         עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר          עֵת לַחֲשׁוֹת        וְעֵת לְדַבֵּר. ח         עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא          עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם.  {פ}
 
חג שמח!