ממה מתחילים? איך פותחים ומעלים על הכתב שנים של חיפושים, תהיות, שאלות קיומיות שהותירו אותי לא פעם חסר אונים מול היקום הכל-כך אפוף מסתורין שבו אנו חיים. חסר אונים, אבל עם זאת נלהב לגלות מה מסתתר מאחורי הפרגוד.

אז איך מתחילים? נתחיל מזה שאני יוצא מהארון. לא, לא מהארון הג'נדריאלי. אני נשוי באושר ואב לשני ילדים מקסימים. אני יוצא מהארון של המובן מאליו. אני יוצא מהארון של ההסכמה החברתית, ומתחיל לדבר באופן חופשי על הדברים שבאמת מטרידים את מנוחתי, מעבר לחשבון הבנק. (:

מעולם לא היה לי ספק שהעולם שבו אנו חיים הוא לא באמת כפי שהוא נראה. ככל שהתבגרתי, הבנתי שאנו חיים במסתורין חסר גבולות, אבל היה לי קשה לקבל את העובדה שרב האנשים סביבי לא שאלו שאלות. קיבלו את הדברים כפשוטם, גם כש"פשוטם" לא היה כ"כ פשוט. יותר ויותר פרדוקסים קיומיים חייבו את המדע, הפילוסופיה, הרוח והדתות השונות לתת יותר ויותר הסברים למה שנדמה  בתחילה כמשהו כ"כ מובן מאליו.

בשנים האחרונות יותר יותר אנשים מבינים ששום דבר כבר לא מובן מאליו. המרחק בין המדע והרוח הולך ומצטמצם ולא בכדי. יגיע היום שבו תתבהר נקודת המפגש ביתר חדות. היום בו נבין שלא ניתן לתאר עולם שמחוץ לתודעת המרחב הפיזי בכלים שנוצרו באותו המרחב. זה כמו ניסיון ללמד שפה חדשה בשימוש באותה השפה, ללא שום עזרה חיצונית.

רגע, אל תתבלבלו. זה לא עוד בלוג ניו אייג'י רוחני שמדבר על דברים שרובנו לא חווים בחיי היומיום. זה בלוג שמנסה לאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לשאול שאלות. לא לקבל את הכל כהוויתו. בלוג שמתיימר לעסוק באחת הסוגיות שכולנו מכירים טוב, אבל אף אחד לא מכיר באמת – הזמן.

אז למה דווקא עכשיו? עכשיו כי אחרי שנים של התבוססות במרחבי השאלה הלא פתורה הזאת, נדמה שגיבשתי תפיסת עולם שעושה סדר. אני לא מבקש מכם לקבל את ההבחנות שלי. ההפך. מטרתו של הבלוג הזה הוא להתחיל לעורר אצלכם סימני שאלה. אף לא סימן קריאה אחד. כי אין כאלה. אם היו כאלה, כנראה שלא היה לנו מה לחפש כאן. 

תשארו איתי, יהיה מעניין..

(עברו לעניין של זמן 2 - רגע לפני שמתחילים)




נמלאו בתי הקפה