אזהרה!

המאמר להלן עלול להתפס כקשה ללעיסה עבור חלקנו. אלה מכם שמוצאים אותו כזה, נסו לבלוע אותו כפי שהוא, הדברים יעוכלו ביתר קלות בהמשך...

 

בסוף התהליך שנעבור יחד, כשתווכחו כמוני לדעת שהעולם שלנו הוא ממש לא העולם שחשבנו שהוא, נוכל לעלות לשלב המעניין מכולם: אם זה לא העולם שבו אנו חיים, אז מהו אותו עולם? וחשוב מכך – איך נוכל להפוך את החיים שלנו למשמעותיים יותר, בשליטה רבה יותר, ולהביא אותנו למקומות מספקים יותר בחיינו, וכל זאת לא מתוך אמונה במשהו ערטילאי, אלא מתוך הבנה עמוקה יותר של השקר שבו אנו חיים.

 

לפני שאנו מגיעים למושג הזמן, אני רוצה לעשות לכם הכנה קצרה. אני לא הראשון שמדבר על הדברים שיוזכרו כאן, אולם אני מדגיש אותם כדי להתחיל לערער לכם את מושגי היסוד אותם למדתם. אתחיל בהצהרה: כל מי שסיים כתה ב' היה אמור לקום מהכסא ולצעוק שהמלך הוא עירום. מי המלך? העולם הגשמי, התלת מימדי שלנו. עירום? מורכב מריק חסר מימדים או לחילופין – מורכב מאינסוף. הניסיון לעמוד מאחורי ההצהרה הלא מובנת הזאת גורר אותי אחורה, כפי שהבנתם, לבית הספר היסודי. שם למדנו על שלושת הממדים בעולם בו אנו חיים בצורה מאד ברורה וחד משמעית, ולמי שפספס את שיעורי גאומטריה ביסודי, להלן תזכורת קלה (לא להבהל זה לא יהיה ארוך...):

נקודה היא חסרת מימדים. פשוט, לא? זאת אקסיומה ראשונה, ואיתה אני חי בשלום. לנקודה כשלעצמה אין כל זכות קיום פיזית במציאות החומרית. כאן זה מתחיל להסתבך – הקו הישר לעומתה, הוא בעל מימד אחד. אבל, שימו לב – מי מרכיב את אותו ישר? בדיוק! אינסוף נקודות שעשויות מאפס מימדים. לכל מקטע כלשהו על הישר הזה, יש אינסוף נקודות. זה עדיין בתחום הלא מוחשי, ולכן נמחיש את התמונה קצת יותר – המישור, שיש לו אורך ורוחב – הוא בעל 2 מימדים. ממה מורכב המישור? מאינסוף ישרים שמורכבים מאינסוף נקודות. המישור למעשה מורכב מאפס מימדים...

ועכשיו, אם עדיין לא התייאשתם, מגיע ה"שוס" האמיתי – המימד השלישי. זהו, אנחנו בעולם "האמיתי". כל עולמנו מורכב משלושה מימדים, שהתרגלנו להתייחס אליהם כאל אורך, רוחב וגובה. ממה מורכב המרחב הזה – מאינסוף מישורים שמורכבים מאינסוף ישרים שמורכבים מאינסוף נקודות שהן כשלעצמן בעלות אפס מימדים. אם אני ארצה להבין ממה הגוף התלת מימדי הזה מורכב, אולי כדאי שאבדוק עם מיקרוסקופ עמוק יותר ויותר לתוככי המרחב, וממנו למישורים שמרכיבים אותו, וממנו לישרים שמאכלסים את המישור, ולבסוף אגלה שאני לא מגיע לנקודה הבסיסית ממנה נולד המרחב. מדוע אתם שואלים? כי לנקודה אין מימדים... כל מקטע על המרחב הזה, יהיה המקטע הקטן ביותר אשר יהיה, מורכב מאינסוף נקודות, שהן כשלעצמן – חסרות מימדים...

 

עד כאן הגאומטריה. אבל הקסם הזה, של יצירת יש מאין או ירידה לרזולוציות אינסופיות אינו נתון לדיספלינה הגאומטרית בלבד, אלא משקף את הקיום חסר ההיגיון שלנו. מה שעוד יותר חסר היגיון, זה שטובי המדענים בעולמנו עדיין לא קלטו את האמת הבסיסית האחת – אנחנו משקרים לעצמנו.  כי אם יש אמת אחת איפשהו, זאת לא האמת שאנו רואים... כי אם עולם החומר מורכב משלושת המימדים האלה, מה זה אומר על העולם שלנו?

 

 

מכאן יקל עליכם להבין מהי הסיבה לתהייתי אודות החיפוש חסר הפשרות אחרי החלקיק הקטן ביותר של החומר. ניסיון שהתחיל  בהגדרת היסודות כאבן הבניין הקטנה ביותר של החומר, המשיך עם ההתפתחות הטכנולוגית בגילוי האטום, לאחריה גילויו של גרעין האטום והאלקטרונים שסביבו, ולבסוף הבחנה בין תת החלקיקים של החומר שנמצאים בגרעין האטום. הרי כל חלקיק בעל מסה כלשהי, עשוי באופן רעיוני להתחלק למסות קטנות יותר, בין אם אנחנו בעלי הטכנולוגיה להבחין בה ובין אם לא. ולכן, ככל שנעמיק את התבוננותנו לתוך אותו מרחב, עם המיקרוסקופ המשוכלל ביותר, נגלה שאנו נכנסים לעוד ועוד מקטעים שעשויים מאינסוף נקודות בשרשרת אינסופית. למעשה, אף פעם לא נגיע ל"אבני הבניין" של החומר, כי אין כאלה. כל שנעשה הוא כניסה יותר ויותר עמוקה  לתוך רזולוציות יותר ויותר חדות בלופים אינסופיים של חיפוש של משהו שאינו קיים – הנקודה חסרת המימדים. אז מהי בעצם נקודת החומר הזעירה ביותר? האם קיימת כזאת? האם הנצח או האינסוף הם מושגים הפועלים לשני הכיוונים? גם כלפי הטווחים הרחוקים ביותר, כמו גם כלפי הזעירים ביותר?

ואם כך, הרי שהעולם שבו אנו חיים הוא רק חלק מרצף תפיסתי, אזור שבו אנו מסוגלים לתפוס את מרחבו במוחנו המוגבל, שהרי הרצף הזה הוא אינסופי...

 

במילים אחרות – הייקום כולו נמצא בתוכנו, באותה מידה שהוא מחוצה לנו. אין הבדל מהותי בין היקום החיצוני לנו, כולל הפלנטות והכוכבים, לזה שמרכיב כל תא ותא בגופנו, מלבד סדרי הגודל. בשני המקרים לא ניתן להגדיר את גבולותיו.

 

אז מה משמעותו של החומר? האם המציאות שאנו רואים היא המציאות היחידה? או שאולי זאת המציאות המותאמת למוגבלותו של מוחנו בהתאם לתנאי החיים שלנו כאן...

 

שנים שהשאלות הללו גררו אותי לעוד ועוד שאלות לגבי מהותו של הקיום כפי שאנו תופסים אותו, תהיות שנגזרו כולן ממושג הרצף האינסופי. אולם כמו אותה קריאת אאורקה של ארכימדס, מתוך הארה כמעט מיסטית שהעירה אותי מתרדמת ארוכה, השאלות כולן נענו באחת, וזאת תוך כדי עיסוק בסוגיית הפרדוקסים של הזמן.

 

אז איך כל זה קשור לזמן? ומה לזה ולחיים שלנו כפי שאנו חווים אותם? זאת ועוד, בפוסטים הבאים (קבלו פרומו:  ההווה אינו קיים!). כדאי לחכות, כי זה יוביל לתובנות מעשיות. המתמידים יזכו בפרס – תפיסת מציאות עמוקה ורחבה בהרבה. התעוררות...


 (עברו למאמר עניין של זמן 4 - ההווה אינו קיים)