זה עלול להשמע תמוה איך זה שדווקא אני, כמי שהכשיר עשור של מאמנים על ברכי המושג הכל-כך פופולרי הזה, מתחיל לפקפק במשמעות הגדרתו של אותו מושג. אז כאן ראוי להבהיר: אני לא שומט לגמרי את הקרקע מתחת לתורה האימונית שמלווה אותי בשנים האחרונות, אלא שאני נאלץ להגדיר מחדש את המושג.

 

כשאנחנו מדברים על חזון, אנו בדר"כ מדמים בתודעתנו איזשהו מרחב אידיאלי בזמן עתידי, ולרב מדובר בטווח זמן רחוק מספיק, בכדי שיאפשר לנו להתנתק מהחסמים שניצבים מולנו בחיים הנוכחיים. רב השאלות, ההדמיות (דמיון מודרך), האימונים או ההדרכות בנושא החזון עוסקות בטווח זמן עתידי של בן 10 ל 20 שנה מהיום. השאלות לרב עוסקות בסוגייה: דמיין מי תהיה בעוד 10 שנים? מה יהיה עיסוקך? מי האנשים שילוו אותך? מה תהיה ההשפעה שלך על העולם?

 

ובכן, כאן בדיוק הבעייה שאני רוצה להעלות. המושג חזון במשמעות שהצגתי אינו יכול עוד להתקיים לאור הפילוספיה שהנחתי לפניכם בפוסטים הקודמים. העיסוק האובססיבי באני העתידי, אינו אלא משמר את חווית ה"עצמי השלם" איפשהו שם בעתיד. ומכיוון שהעתיד לא באמת קיים, אלא תודעה שאינה הגיעה לפתח מחשבתנו, כל שאנו עושים הוא להמשיך ולהרחיק מאיתנו את ה"אני החזוני", כך שתמיד ישאר בחוויה העתידית, קרי – בתדר מודעות שונה מזה שאנחנו חווים עכשיו...

 

מכיוון שאני לא מתעלם לגמרי מהמחקרים התומכים בחשיבותו של החזון שנעשו בתחום, כמו גם מסרטו המצויין של ג'ואל ברקר העונה לשם "כוחו של חזון", או מהספר "לנצח נבנו" שעוסק בחברות בעלות חזון, ואפילו מרוח הקמתה של מדינת ישראל, זו שהכרזתה בת"א לוותה בתמונתו המופלאה של הרצל, איך לא – חוזה המדינה, אני רוצה להציג להלן את המשמעות המדוייקת יותר למושג, שהפך להיות מאד פופולרי בשנים האחרונות.

 

החזון אינו עוסק ב"אני העתידי". יותר מזה, כל קשר בין חזון ובין העתיד אינו אלא מרחיק אותנו מהגשמתן של התמורות אותן אנו רוצים להכניס אל חיינו. החזון במשמעות הטהורה שלו עוסק ב"אני האמיתי", ה"אני השלם", ה"אני המגשים את יעודו". ובכן, כאן באה הצהרה: כולנו נולדנו שלמים, כולנו נולדנו עם פוטנציאל מלא להגשמת היעוד, ולא באיזשהו עתיד רחוק ומנוכר, אלא ממש כאן, ממש עכשיו, ממש בהווה. אנחנו לא צריכים להמציא את עצמנו מחדש כדי להגשים את מי שאנחנו, אלא פשוט להסיר את המסכות שעטינו על עצמנו במהלך השנים ולחזור אל המקור, אל האני האמיתי שאיתו נולדנו.

 

הזדמן לי לצפות השבוע בערוץ הביוגרפיה, בסיפור חייה של ג'וליה רוברטס. במהלך הסרט, הציגו ראיון איתה כפי שנערך בשנות העשרים של חייה, מייד לאחר הצלחתה בסרט "אשה יפה". כשהמראיין שאל לגבי ההתמודדות עם ההצלחה הפתאומית בגיל כ"כ צעיר, היא השיבה לו (לא ציטוט מדוייק): אני כלל לא מרגישה שההצלחה היא פתאומית. תמיד הייתי שם, אתם הם אלה שנחשפים אליה רק עכשיו...

 

אמירה שכזו מסכמת בפשטותה את המסר העיקרי של המאמר הזה. החזון שלכם הוא מי שאתם באמת. מי שידעתם שאתם מאז ומתמיד, ומאז ומתמיד היתה לכם גישה חופשית להגשים אותו. מה מניע אתכם? מה אתם אוהבים? מי הייתם בוחרים להיות לו נולדתם מחדש? איזה חלק בכם שאתם כ"כ אוהבים ומעריכים לא בא לידי ביטוי חיצוני? כל מי שאי פעם חשבתם שאתם, אתם אכן יכולים להיות כבר עכשיו. כל שעליכם לעשות הוא לשנות את מסלול המחשבה לגבי עצמכם, להיות בויברציה המנטלית שתתאים למי שאתם באמת. כשתתחילו לחוות את התחושות הנשגבות האלה כבר בהווה, ממש עכשיו, לא ירחק הרגע שגם תגשימו את מי שאתם.

  

שימו לב – לא העתיד החזוני הממומש שלכם הוא זה שיצור את התחושות שאתם כה ששים לחוש. אלא ההפך, המודעות שלכם, התחושות שלכם, החשיבה שלכם לגבי מי שאתם תתחיל ליצור אנרגיה מתאימה שתפעיל את מי שאתם גם במציאות החושית שבה אנו חיים. כיוון שאין עבר, ואין עתיד, הכל כבר קיים, כל שעליכם לעשות הוא לכוון את עצמכם ברמת המודעות לקיום הטבעי שלשמו נולדתם. להסיר את המסכות שאחרים הכריחו אתכם ללבוש, להפסיק לפחד מהאמת הפנימית שלכם, להתחיל לאהוב מחדש את מי שאתם באמת.

אני יכול להבטיח לכם דבר אחד, אני חי ככה מהיום שהתחלתי להיות מודע לעצמי, ואני מרגיש שאני מגשים את יעודי בכל רגע נתון. אם לי זה עזר, זה בטח לא יכול להזיק לכם. אז גם אם אתם ספקנים, אתם יכולים לנסות בעצמכם.

 

נסו לכוון את החזון שלכם להווה, תפסיקו לדבר אל ה"אני העתידי" בזמן עתיד, הביאו אותו ממש לפתחיכם. במקום לומר "אני רואה את עצמי בעוד 20 שנה משפיע על העולם בצורה כזאת וכזאת..." אמרו "אני משפיע על העולם. יש לי את היכולת ליצור את כל מה שאי פעם חלמתי עליו". כיוון שאני נשען על ההסבר הטבעי שהעליתי בפוסטים הקודמים, אתם יכולים להרגיש נוח להאמין שזה לא עוד שיעור ברוחניות. ככה בנוי העולם הקסום שבו אנו חיים. תנסו, זה עובד.

 

בואו נתחיל לחיות כמו שאנחנו באמת ראויים, בואו לא נחכה עוד 20 שנה למי שנהיה כדי להגשים את היעוד שלנו. אנחנו יכולים וחייבים להגשים את עצמנו בכל יום שעובר, כאילו זה היום היחידי בחיינו...

 

(עברו למאמר עניין של זמן 8 - יהוה, סודות הידע הקדום)

 

 

                        "תנסה, תתקרב,

                         תסיר את המסכות

                         תיגע בעולם הגדול

                         כולנו דומים, אך המנצחים

                         הם אלה שאינם חוששים

                         לאבד את הכל"