פרק 2 – העצמי בעולם החברתי – (שיעור 2 סמסטר 2015 ב)
 
הפקת הזרקור- מדבר על הערכת יתר של מידת תצומת הלב שאנשים אחרים נותנים להתנהגות שלנו , להופעה שלנו . אנחנו משוכנעים שכשאר אנחנו נכנסים לאיזשהו מקום כולם שמים לב אלינו  שמים לב בהופעה שלנו , מדברים עלינו וכו' . ברוב המקרים רוב האנשים לא שמים לב בכלל להופעה , אלא אם כן ניכנס עם איזה משהו חריג וישימו לב , רוב המקרי אנשים לא שמים לב לנוכחות שלנו . לדוגמא : כשנשפך עלינו משהו בדרך לעבודה ויש כתם , אנחנו משוכנעים שכולם שמים לב לכתם ולכן גם יש לנו נטיה לתת הסברים על הכתם עוד לפני ששאלו אותנו .
אשליית השקיפות – אשליית השקיפות אומרת שאנחנו נוטעים לחשוב שגם הרגשות שלנו בולטים יותר מימה שזה במציאות , לא ישנתם כל הלילה כי התינוק סירב לישון , באים בבוקר לעבודה וניתנים הסברים " אתה לא רואה שלא ישנתי כל הלילה ?! " 
בני האדם לא שקופים לחיוב ולשלילה – אנחנו לא שקופים מבחינת הרגשות שלנו , אנחנו לא מגיעים למקום מסויים ורואים את הרגשות שלנו .
מושג העצמי-
בני אדם צריכים להבין שאנחנו לא נולדים על המושג העצמי , תינוק לא בא לאוויר העולם כשהוא יודע מי הוא , כדי שנפתח מושג של אני עצמי אנחנו צריכים את הסביבה , שיגיבו אלינו . כל התגובות שלנו אל האחר עוזרות לנו לגבר את העצמי , ובהחלט אפשר לשנות את זה בהמשך הדרך – זה לא משהו סטטי . (למשל בבית התייחסו אלינו בזלזול אך הגענו לצבא ושם קיבלנו המון מחמאות) מכן אפשר ללמוד שמושג העצמי מישתנה ביחס לסביבה אלינו .
מושג העצמי כולל סכמות על העצמי
סכמה – מכלול הידע שיש לנו לגבי אובייקט מסויים במיקרה הזה האובייקט הוא אני .
סכמת העצמי- האובייקט הוא אני , כלומר כל מה שאני יודעת על עצמי , כל האמונות שלי לגבי מי אני . מה התכונות שלי , המחשבות והכישורים שלי . כל מה שהאדם בעצם חושב שקיים בו בהווה .
הסכמות האלה עוזרות לנו לארגן את ההיתנסויות שלנו ואת ההתנהגויות שלנו .
בעצם יש סכמה על ההווה , אך יש גם עצמי עתידי – מה אני רוצה להיות יחד עם זה יש גם מה אני לא רוצה .
מה משפיע על התפתחות המושג העצמי? תפקידים שאנחנו ממלאים , בכל תפקיד יש נורמות התנהגות ובעצם אנחנו משחקים מין משחק תפקידים שהרבה פעמים הופך להיות המציאות שלנו , משתלט עלינו . (משחק תפקידים של איש צבא משפיע עליו גם בבית) אנחנו מתנהגים בהתאם לציפיות מסויימות , עושים השוואות חברתיות – יש לאדם צורך להעריך את עצמו , להיות משוג לעשות זאת בצורה מדוייקת . אנחנו עושים כל הזמן השוואות לאנשים אחרים שדומים לנו כדי לדעת איך אנחנו בהשוואה אליהם . זה בעצם נותן לנו מידע על עצמנו , איך אנחנו . בסופו של דבר זה משפי על הדימוי העצמי שלנו . מתייחסים כאן להיסטוריה קודמת של הצלחות וכישלונות – האם בדרך כלל אנחנו אנשים שמצליחים-מעלה את הערכה העצמית , או שבדרך כלל אנחנו אנשים שנכשלים – ואז הערכה העצמית פוחתת . אם בדרך כלל אדם מצליח ופעם אחת נכשל אומר: לא נורא – במיקרה הפוך אדם כזה יגיד שזה מזל . 
הערכה בעיני אחרים – איך אחרים מעריכים אותי ? מושג העצמי מתפתח כתוצאה מאינטרקציה עם אנשים אחרים , האחרים הראשוניים והמשמעותיים הם ההורים. אבל למעשה אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו זה הכל דרך העיניים של האנשים האחרים . כל מה שאנחנו מיחסים לעצמנו , זה מה שאחרים חושבים עלינו , אין דבר כזה מי אני באמת , אלא מה שאני חושבת על עצמי זה מה שאני חושבת שאנשים אחרים חושבים עליי . אנחנו בעצם מדברים על האני במראה כי כשאנחנו מסתכלים במראה אנחנו רואים את הבבועה שנשקפת לנו דרך העיניים של האנשים האחרים . (למשל אנורקסים עדיין מסתכלים במראה ורואים את עצמם שמנים , כי ככה נידמה להם שהסביבה רואה אותם) . הרבה פעמי יש כאן טעויות בפרשנות , השאלה היא איך אני מפרשת את הדברים , את פרשים את התגובות של הסביבה . הסביבה יכולה להגיד למישהו משהו בצורה מאוד חיובית והאדם לא רואה את זה בצורה חיובית , וכן ההפך על דברים שליליים . פרשנות לא מדוייקת לחיוב ושלילה .
למעשה אנחנו רואים שיש גורמים שונים שמשפיעים על גיבוש מושג העצמי וגם על השינוי שלו לאורך זמן.
כשאנחנו מסתכלים על עצמי ותרבות אנחנו שוב רואים איך למעשה מושג העצמי שלנו הוא לא מולד אלא תוצאה של סביבה שבה אנחנו חיים , אגב ברור שלכל אחד מאיתנו יש תכונות מולדות אבל כדי שנדע שהם בכלל קיימים הסביבה צריכה לחזק אותם , להגיב אליהם .
עצמי ותרבות-
 אנחנו רואים כאן הבדלים בין תרבות מזרח למערב . בתרבויות מזרחיות אנחנו רואים שה כולקטיביסטיות , כלומר , מה שחשוב זה הקבוצה , ההישגים והמטרות , ולכן בתרבויות כאלה מתפתח עצמי מקושר , כלומר , האדם רואה את עצמו כחלק מהחברה , קבוצה . בתרבויות כאלה מתייחסים בחיובי להתנהגות שאני עושה מה שאחרים רוצים שאעשה (התנהגות קונפורמית) מכיוון שאדם מרגיש שהוא תורם לקבוצה , שייך לקבוצה – בתרבויות כאלה יוצאים נגד אגואיסטיות – אתה לא צריך לדאוג לעצמך אלא לקבוצה , לעומת זאת בתרבויות מערביות אנחנו מדברים על אינדיביאליסטיות , מה שחשוב זו ההצלחה שלי , המטרות שלי , וכאן אנחנו רואים עצמי עצמאי , הדגש על הייחודיות והצרכים שלי , המטרות וההישגים שלי ולא של הקבוצה – ולכן כאן אם אתם נאלץ להתנהג בקונפורמיות הוא מרגיש שהוא נאלץ לקבוצה .
אנחנו רואים שהשוני בא בחשיבה – החשיבה במזרח היא אוליסטית , מסתכלים על כל התמונה , כל המרכיבים . לעומת זאת במערב החשיבה היא אנליטית , כלומר , מסתכלים על מרכיב מסויים מתוך השלם , אם ניתן לאיש מהמזרח ומהמערב להסתכל על אותה תמונה ההתרשמות שלהם תיהיה שונה . אנחנו רואים כאן הבדל בתרבות והערכה עצמית .
כל ההסבר לגבי עצמנו הוא לעיתים שגוי ולא מדוייק , אנחנו יכול לראות את זה בניבוי התנהגות עתידית . אדם לא מכיר את עצמו יותר טוב מאשר מהסביבה . רוב הפעמים שאנשים לא יודעים להעריך כמה זמן יקח להם לבצע משימות שונות והרבה פעמים אנשים גם לא מציאותיים לגבי הערכת זמן , משום שלא מכירים את עצמם , כשל התיכנון . קשה לנו לנבא רגשות – גם כאן אנחנו הרבה פעמים נופלים , אם אנשים חושבים שכאשר הם יתחתנו הם יהיו מאושרים ובסופו של דבר הם רואים שזה לא מה שקרה בפועל . אנשים גם קשה להם לחזות כמה זמן אירוע מסויים יגרום לנו לשמחה או עצב – הכל הדברים הללו מעידים על כך שאדם לא באמת מכיר את עצמו .
 
נקודת נוספת שנרצה להבין קשורה לעמדות – לכל אחד מאיתנו יש מערכת עמדות כפולה , יש לנו עמדות חבויות שאלה עמדות אוטומטיות , אנחנו רוכשים אותם בשלבים צעירים , הם בתת מודע שלנו והם נשלפות בצורה אוטומטית כשאנחנו עומדים מול אובייקט מסויים , אנחנו לא חושבים על זה בכלל , זה בא מתוך מקום לא מודע .
 
יש לנו עמדות גלויות שהן נשלטות על ידי התודעה ולכן הרבה יותר קל לשנות אותם , למשל אם אנחנו לומדים בשיעור שצריך להבין אנשים שונים , מתרבויות שונות – אלה דברים שאנחנו מודעים אליהם והם במודע הגלוי שלנו .
 
 
הערכת עצמית –
 
כשאנחנו מדברים על הערכת עצמית אנחנו מדברים על איך האדם תופס את עצמו באופן כללי  , כאשר אני יודעת את זה כתוצאה מהתגובות של הסביבה אליי  כאשר הסביבה מגיבה אלינו אנחנו גם לומדים איזה ערך הסביבה נותנת לתכונות שמאפיינות אותנו . אנחנו לומדים בתרבות שבה אנחנו נימצאים איך מעריכים תכונות שתרבות שאני נימצאת בה .
 
ככל שתכונות שמיוחסות לי נחשבים בחברה גבוהים יותר זה יעלה לי את הביטחון העצמי והערכה העצמית , וכן ההפך .
 
ערכה עצמית קשורה להבטים הנעתיים – על פי תאוריית שיומר הערך העצמי של טסר  יש לנו מוטיבציה להעלות את הערכה העצמית ולפחות לדאוג שהיא לא צרד , לשמור עליה שהיא לא תרד .
 
מתי הערכה העצמית שלנו נפגעת? כאשר אנשים אחרים בסביבה שלנו מצליחים בתחום שרלוונטי לנו , ההצלחה שלהם פוגעת בי . כשאנשים מצליחים בתחום שלא רלוונטי לנו זה מעלה את הערכה עצמית שלנו , משום שההצלחה שלו מקרינה עלינו (מין גאווה כזאת , לדוגמא חברה שזכתה בתחרות יוקריתית אספר לכולם שאנחנו מכירות.)
 
לפי תאוריית שימור הערכה העצמית אנחנו צריכים לדאוג להערכה העצמית ונדאג להתרחק מאנשים שעוסקים באותם תחומים שלנו שמורידים לנו את הערכה העצמית שלנו .
 
נרקיסיסטים-אנשים שהערכה העצמית שלהם נעשה בעייתית וחוצה גבולות , תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית , חסרה להם התחשבות בזולת מאוד מרוכזים בעצמם וזה מפריע להם ליצור מערכות יחסית לטווח הארוך , יותר תוקפניים.
 
הערכה עצמית נמוכה היא לא טובה , אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה נוטים ליראות הכל באופן שלילי , חושבים שבני הזוג לא אוהבים אותם , מרוצים פחות מהקשרים שלהם , לא מעריכים את בני הזוג .
הורים צריכים לפתח אצל הילד הערכה עצמית בטוחה  , שהילד יהיה שלם עם המקום שלו .
 
שליטה עצמית נתפסת-
 
-יעילות עצמית -
 
כיצד מושג העצמי משפיע על הביצועים ?
 
כשדיברנו על הערכה עצמית דיברנו על סך הערכה שיש לאדם , ביעילות עצמית אנחנו מדברים על הערכה בתחום ספציפי , כלומר , האמונה של האדם ביכולת שלו לבצע משימה מסויימת בתחום מסויים . כאשר אדם מאמין שיש לו את היכולת הוא יעשה – ינסה , פועל .
כשאדם לא מאמין הוא לא מנסה  - " אין לא יכול יש לא רוצה " – המשפט הנ"ל בא בדיוק מהמקום הזה .
 
אנשים שיש להם יעילות עצמית גבוהה הם יותר נחושים ופחות חרדים  , לעומת יעילות עצמית נמוכה.
 
מקור שליטה- עיניין השליטה מאוד חשוב , אנחנו מדברים כאן בעצם על השאלה באיזה מידה אדם חושב שהוא יכול לשלוט על מה שקורה לו?
 
מקור שליטה פנימי – אנחנו מדברים על אנשים שחושבים שבאמצעות המאמצים שלהם , ההשקעה הם יכולים לשלוט במה שקורה להם , לעומת זאת מקור שליטה חיצוני אומר שהגורל מוכתב ע"י מזל, כוחות חיצוניים . אנשים המייחסים את השליטה למקורות פנימיים נוטים יותר להצליח בלימודים , להתמודד עם בעיות , להשיג מטרות וכו' ..לא פעם בחיים אנחנו אומרים שאנחנו מאמימנים בעצמנו לבצע את המשימה אבל מאחר ואני תלוי באנשים אחרים שאין לי שליטה עליהם יכול להיות שלא האצליח לבצע את זה (בנג'י לדוגמא)
 
חוסר אונים נרכש- תחושת חוסר אונים היא נלמדת , נרכשת , שנוצרת אחרי , כתוצאה ממצבים שלילים שחוזרים על עצמם . חוקרים אומרים לנו כמו שרוכשים חוסר אונים אפשר גם לתרגל את "שרירי" השליטה הנתפסת , אנחנו רואים למשל סטודנטים שלימדו אותם ניהול זמן ואיך לקחת אחריות על הלמידה- ההצלחה שלהם עלתה ( מכן ניתן להבין שכמו שניתן ללמוד את החוסר אונים ניתן גם ללמוד את השליטה)
אם אדם אומר לעצמו ה שאני מתאמץ לא יגרום לי להצליח יותר הוא מראש מוותר ורוכש חוסר אונים.
 
מכוונות עצמית – תחושת יעילות עצמית והרגשת שליטה שמובילים להתמודדות טובה יותר והשיגים טובים יותר .
ילד שנפתח אצלנו את האמונה ללמוד ולהצליח , מקור אמונה פנימי אנחנו נראה שהוא יגיע להישגים יותר גבוהים .
 
דוגמאת סיכום:
חוקר בשם ברלי שוורץ מתעסק בחופש הבחירה אומר שעודף בחירה יכולה לגרום לשיתוק.
אנשים קשה להם יותר לקבל החלטות כשיש יותר בחירה .
כשיש יותר מ -7 אפשרויות בחירה , אנשים כבר לא יכולים לבחור . יותר מידי אפשרויות לא מאפשרות לנו לקבל החלטה , בדרך כלל גם לא ניהיה מרוצים מההחלטה מכיוון שככל שיש יותר אופציות הבחירה צריכה להיות מושלמת – אך דבר כזה לא באמת קיים , אין שלמות!
 
אנשים מרוצים יותר כשהם בוחרים מאופציה שאינה ניתנת להחלפה מאשר אופציה שניתנת להחלפה.
 
הטייה לטובת העצמי –
 
מדברים על הנטיה לראות את עצמנו באור חיובי , לסלוח לעצמנו על כישלונות , לזקוף הצלחות לעצמנו .
 
ביטויים של הטיה – יש כאן את האופן שבו אנחנו עושים את הייחוס לעצמנו , להצלחה עושים ייחוס פנימי , ולכישלון ייחוס חיצוני . (מאוד אופייני בגירושין)
ביטוי נוסף – רוב האנשים מאמינים שהם טובים מהאדם הממוצע  , שהם חכמים יותר , מוסריים יותר , בריאים יותר וכו' , יש נטיה לראות את עצמנו באור חיובי . 
 
ביטוי נוסף מדבר על אופטימיות בלתי מציאותית – אופטימיות חשובה לחיים בריאים , לגישה חיובית לחיים וטוב שאנשים נוטים לאופטימיות יותר מאשר לפסימיות . אבל למרביתנו יש אופטימיות לא מציאותית לגבי העתיד , למשל: כל אלה שהולכים לראות משפטים בישראל ובטוחים שהם ימצאו עבודה כעורך דין .
אשליית האופטימיות מגדילה את הפגיעות שלנו , ומונעת מאיתנו לקחת אחריות ולנקוט בזהירות, כך שלפעמים כדאי להשתמש בפסימיות הגנתית – יכולת בעיות לחזות בעיות מראש , לנסות לראות את הדברים בצורה יותר מציאותית . ביטויי נוסף: קונסנזוס מדומה – אומר שאנחנו משתמשים בהערכת יתר יש לנו נטיה להגזים בהערכה שדעות ומעשים לא רצויים שלנו שכיחים ומשותפים גם לאנשים אחרים . (העתקתי במבחן ואומרת כולם מעתיקים , רימיתי – כולם מרמים – הערכת יתר) לעומת זאת הפקת היחודיות המדומה – כאשר מדובר ביכולות שלנו להצלחות יש לנו נטיה לחשוב שיכולות שלנו או ההתנהגויות שלנו רצויות ומוצלחות יותר ושכיחות פחות משל אחרים . (הערכת חסר)
אנו נוטים לראות את החסרונות שלנו כנורמאליים , (כולם מעתיקים בבחינה) ואת המעלות שלנו כיוצאי דופן.
 
הסברים להטייה לטובת העצמי-1. הסבר קוגנטיבי-עושה עיבוד מידע על עצמי , אני יודעת מה אני עושה ומה לא עושה , מכירה את עצמי . " לא הושטתי עזרה – כי אני יודעת שמישהו אחר כבר עשה" הסבר אחר נובע ממוטיבציה – להציג את עצמנו בצורה חיובית , גם בעיני עצמנו והכי חשוב בעיניי אחרים ולכן אנחנו משתמשים באותה ההטיה .
אנחנו רואים שההטיה קשור להערכה עצמית – וההטיה כמו שאנחנו רואים בעצם עוזרת לנו הרבה פעמים להסתגל לסביבה , כי אם יש לי הערכה עצמית גבוהה ואני זוקפת לעצמי הצלחות זה גורם לי לרגשות חיוביים , לשמר את הערכה . אם ההערכה עצמית שלי היא טובה – גבוהה – מפעם לפעם אני משתמשת בהטיה הזאת בכך שאני זוקרת לעצמי הצלחה שהיא לא שלי ומתנערת מכישלון שהוא שלי וזה נותן לי את הכוח להמשיך הלאה , הבעיה היא כאשר אנחנו משתמשים בהטיה הזאת בצורה מוגזמת – ואז זה גורם לאנשים להסתגלות לקויה לסביבה , זה מפריע להם להסתגל , הרי אם תחשבו על בן אדם בתחרות מסויימת (כמו מסטר שף) , הוא יאשים את המרכיב ולא את עצמו – לא יכול להיות כל הזמן שהסביבה אשמה , צריך לקחת אחריות על עצמנו .
כשאנחנו משתמשים בהטיה מפעם לפעם וזה נותן לנו כוח להמשיך זה בסדר הבעיה היא כשאנחנו לוקחים את ההטיה כדפוס התנהגות ומייחסים את הכישלונות לסביבה .
את אותה הסביבה שאנחנו עושים לעצמי אנחנו עושים גם לקבוצה , אנחנו רוצים בעצם להראות שהקבוצה שאחנו שייכים אליה היא טובה יותר מקבוצות אחרות . 
 
הצגת העצמי – כמו שכבר אמרנו אנחנו רוצים להאדיר את עצמנו , פעם שקספיר כתב שהעולם במה ואנחנו השחקים , אנחנו בעצם משחקים , רוצים להציג את עצמנו בצורה חיובית . אנחנו כל הזמן מנסים להציג את עצמנו בצורה שאנחנו רוצים שיתפסו אותנו .
אנחנו רוצים להציג א עצמנו בצורה עיבית( תיראוית ניהול הרושם) – חשוב לנו שיחשבו עינו דברים טובים , שיראו אותנו אנשים עיקביים ורציניים ( כלומר לא כל פעם משהו אחר) חשוב לנו גם הקהל הפנימי , אנחנו בעצם אך יותר הקהל החיצוני – איך אנחנו נתפסים בעיניי אחרים , מה הם חושבים עלינו .
*חבלה עצמית- מדברים כאן על מצבים שבהם אנשים מחבלים בסיכויי ההצלחה שלהם , ע"י התנהגות שמקטינה את סיכויי להצליח , המטרה בדרך כלל היא להגן על הדימוי העצמי מפני כישלון, דוגמא: יום שישי אנחנו חוגגים את ליל הסדר , אנחנו מארחים ונניח שהזמנתי כמה שגרירים לארוחת ליל הסדר בביתי – וביום שישי אני יוצאם בבוקר למסע ג'יפים במדבר וחוזרת אחרי צהרייים – עכשיו? מה יהיה לי לאכול בערב , אם למרות שכל היום לא הייתי בבית הארוחה תיהיה מעולה – הערכה העצמית שלי עולה , למרות שלא הייתי כל היום בבית יש יופי של ארוחה , אם לעומת זאת הארוחה תצא על הפנים – אני אייחס את הכישלון לזה שלא הייתי בבית , בעצם להגן על הערכה העצמית שלי . 
*ניטור עצמי-מתייחס ליכולת של האנשים לשנות את ההתנהגות שלהם ולהתאים אותה לנסיבות .  יש אנשים שעבורם הניטור העצמי הוא דרך חיים ויש אנשים בעלי ניטור עצמי גבוה שלהם קוראים הרבה פעמים זיקית חברתית ולהם יש את היכולת לשנות את עצמם בהתאם למצב שבו הם נמצאים , ויש אנשים בעי ניטור עצמי נמוך שלהם אין את היכולת הזאת , נניח שיש לנו עכשיו בחירות לראשות ערים ויש לנו 2 מתמודדים שהולכים לחוגי בית שונים , המועמד הראשון מגיע לחוג בית אחד והוא אומר שיעמוד בכל הדרישות , המועמד השני לא משנה מה מבקשים ממנו הוא מסביר שהמצב בעירייה לא טוב ואין אפשרות לקנות – סביר להניח שיבחרו בראשון והוא לא יעשה כלום – אבל ניתן לראות שיש לו ניטור עצמי גבוה והוא משנה ומתאים את עצמו לקהל הבוחרים הרחב שלו , ההתנהגות שלנו משתנה בהתאם למצב . ניטור עצמי נמוך יעמוד מאחורי המילה שלו ויגיד את האמת לעומת הניטור העצמי הגבוה שאומר מתי יגיד ומה יגיד .