תובנה לפרשת ואתחנן

״ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמור״
אומרים לנו חזל שמשה התפלל 515 תפילות כדי לבטל את הגזירה שנגזרה עליו שלא יוכל להיכנס לארץ. עד שאלוקים אומר למשה ״רב לך אל תוסף״. זאת אומרת, שאם משה היה מתפלל עוד תפילה אחת הרי שהגזירה היתה מתבטלת, והוא היה זוכה להיכנס לארץ.
מצאנו מעין זה, גם לאחר חטא העגל. כשמשה התפלל בעד העם, להצילם מגזירת הכליה שנגזרה עליהם, שאלוקים אומר לו ״הרף ממני״ , זאת אומרת אלוקים מודיע למשה שרק תפילתו עוצרת את הגזירה, ואם ימשיך להתפלל הרי שהיא תבוטל.
מהי בעצם התפילה? מה קורה כשאנו מתפללים? איך אלוקים כביכול כפוף לתפילה שלנו?
הרמבן מסביר- שבתפילה מתקיימת תכלית בריאת האדם, לדבריו עצם זה שהאדם הנברא מתייצב בפני בוראו ומודה שהוא מקור החיים ושהוא תלוי בו, ומודה לו על חסדיו ומבקש ממנו על העתיד, כל זה מהוה את מטרת בריאת האדם.
התפילה היא האופן בו אנו דבקים בבורא, וכל אחד צריך לשאוף לכך שתפילתו תהא כה פנימית וכה ממוקדת, עד שהחיבור שלו לבורא יהיה ברמה הכי גבוהה שאפשר. תפילה שכזו מחוללת שינוי באדם, בהכרה שלו, בערכים שלו, בטוהר הנפש שלו ובשכלו.
לכן המציאות תלויה בתפילה ומשתנה לפיה. היות והתפילה משנה אותנו, ושוב אין מקום וטעם, לגזירות שנגזרו לפני התפילה.
ההבנה הזו, יכולה לתת לנו טעם וסיבה, איך להשקיע בתפילה, על מנת שהיא לא תהיה מפגש חברתי, או מלמול חסר מודעות, אלא תהליך נפשי מרומם ומהותי , תפילה שכזו, בכוחה לבטל גזירות ולשנות דברים בעולם.
כמובן, יש לתפילה הלכות רבות, וחשוב לזכור אותן- תפילה צריכה גוף נקי ונטילת ידיים, וכדאי להתפלל במנין ובבית כנסת שם שורה השכינה.
לתפילה יש להקדים הודאה ושבח ואסור להתפלל לניסים אלא לדברים הגיוניים ונורמליים. כמו כן אין לבקש שיענישו אי מי, וכדאי להתפלל לא רק על עצמינו אלא גם עבור הזולת והעם.
בברכת שבת שלום ושיתקבלו תפילותינו ברצון.