"אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם... " ,(ויקרא, יט, יט). בפרשת השבוע אנו לומדים שהתורה אוסרת עלינו לבצע כלאיים בבהמות, בבעלי חיים ובבגדים. הרמב"ן ז"ל בפירושו לפסוק אומר: "והטעם בכלאיים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם (לדוגמא התחש- חיה שנבראה לצורך שעה, להקמת המשכן בלבד). וצווה בכֹּחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם... והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית... והמינים בבעלי החיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו". הרמב"ן טוען שמי שמתערב במעשה הבריאה, מכחישהּ, כלומר אינו מאמין שהקב"ה הוא הבורא, והעולם נברא באופן טבעי ובמקרה... דוגמאות חיות ניתן להראות גם בימינו: עץ פרי מורכב בכלאיים, כלומר במין שאינו במינו, עץ כזה ייתן פרי, כגון לימון שמורכב על כנה של תפוז על מנת לחזק את השורשים של אילן הלימון. אם נשתול ענף חדש מהלימון הקיים יצא ממנו רק לימון. לגבי בעלי חיים, לא ניתן להכליא שני מינים שונים, למעט בחמור וסוס, שאם תרביע אותם יצא פרד כפי שציין הרמב"ן, אבל הפרד לא יוליד בנים. מתוך דוגמאות אלה ניתן לראות שבורא עולם אינו מעוניין בהתערבותנו בבריאה. הרמב"ן מסביר שבצמחים ובבעלי החיים יש כוחות עליונים שכנגדם וכאשר שמנסים ליצור מין חדש מהכלאה שאינה במינה הכוחות הרוחניים העליונים שלה אינם מתָפקדים. המילה "הַכְלָאָה" מלשון "כֶּלֶא", כלומר הכוחות החיוניים מתבטלים, נכלאים. דוגמאות לתוצאה ההרסנית של הכלאות אסורות ניתן למצוא בבעל חיים שנחשב לנאמן ביותר כלפי האדם: הכלב. המילה: "כֶּלֶב" במהותה- כמו לב של האדם, נאמנות לאדם ולכן נחשב הכלב לידידו הטוב של האדם.