עמדתי בתור לקופה בסופר.
התור התארך מעבר למקובל, בעקבות החג הקרב.
והנה סופסוף, האשה שעמדה לפני נכנסה אל הקופה בצהלה, פורקת ואורזת את המוצרים.
כמה דקות מאוחר יותר, גם זה הסתיים. והנה עוד רגע יגיע תורי...
"גבירתי. החשבון שלך הוא 254 שקלים" אמרה הקופאית בחיוך.
לקחו לי כמה שניות לשים לב כי פניה של האשה עטו צבע שעדיין לא הוגדר על ידי המדע.
היא משלמת במזומן...
וחסרים לה ארבעה שקלים בלבד להשלמת החשבון!...
תוך כדי שהיא שוקלת איזה מן המוצרים נצרך לה פחות על מנת לוותר עליו, הוצאתי אני מכיסי ארבעה שקלים והגשתי לקופאית להשלים את חשבונה של האשה.
האשה התרגשה מאוד. הודתה לי מעומק ליבה, והעריפה עלי שבחים וברכות לרוב. והלכה לדרכה.

כמעט ונשכח לגמרי הסיפור מליבי.

לאחר כתקופה ניגש אלי איש צעיר ונחמד. לחץ את ידי, ובחיוך הגיש לי ארבעה שקלים.
"אני בעלה של האשה מעבר לכביש" הציג את עצמו בהצביעו לעבר האישה מהסופר שעמדה על שפת המדרכה.
הוא כמובן הודה לי מעומק ליבו גם הוא, והעריף עלי ברכות ואיחולים לרוב.
רגע לפני שנפרדנו בלבביות הוא עטה על פניו ארשת רצינית של פילוסןף יווני קדום ואמר לי "דע לך. שאנשים מעריכים נתינה!"
מייד חייכתי והעמדתי אותו על טעותו.
אנשים לא מעריכים נתינה!
הם מעריכים קבלה!...
במקרה הזה לא נתתי משהו גדול בכלל! בסך הכל כמה שקלים!
אבל האשה קיבלה הרבה יותר מזה...
חסכתי ממנה את הצורך לוותר על אחד מהמצרכים שהיא כה זקוקה להם.
חסכתי ממנה את עוגמת הנפש הגדולה.

במקרים אחרים לעומת זאת...
במקרים אחרים אנו יכולים לטרוח כל כך בשביל בן אדם אחר. והוא לא יעריך אותנו מעבר למה שהוא קיבל...
הוא לא יידע להעריך את המאמצים שעשינו על מנת לתת לו.
הוא יעריך אך ורק בהתאם להנאתו.
ובמקרים רבים אף יקנטר אם לא יהיה מרוצה מספיק...

בודדים הם האנשים היודעים להעריך מאמצים שנעשו בשבילם. ולהודות על הנתינה ולא על הקבלה...

כדאי שנהיה אנחנו חלק מאותם אנשים.
כי יש דבר אחד שאנשים יודעים תמיד להעריך...
וזה... הערכה של אחרים כלפיהם...